שבועות ספורים לפני מועד הלידה שלה, לינסי בל קיבלה את החדשות הרעות מכל: הרופאים הודיעו לה שהתינוק יוולד דומם, ושהיא עושה את דרכה ללידה שקטה. אחרי יומיים בתרדמת במהלכם התרחשה הלידה, התינוק הובא אל האמא, שהחליטה לטפל בו ככל אחד מילדיה – ולו לזמן קצר. רק לאחר 15 ימים בהם התינוק המת טופל כאילו היה חי, התינוק רורי הובא לקבורה.

 

 

אף אחד לא רוצה לדעת שתינוקות יכולים לא להיוולד

מאז הלידה השקטה, החיים שלי מתנהלים בשני מימדים. באחד אני נראית כאילו חזרתי לשגרה. בשני אני סופרת את הימים מאז האובדן ומתאפקת שלא לבכות, כל דקה

הלידה השקטה של שרון מזרחי

לטור המלא

בטור שבו לינסי בל מגוללת את סיפורה קורע הלב, היא מספרת על ההריון הקשה והמסובך שעברה. גם בשלושת ההריונות הקודמים שלה עם ילדיה דייזי, מקס ופופי היא סבלה מרעלת הריון, לחץ הדם שלה השתגע בשבועות המאוחרים ולבסוף שתיים משלושת הלידות זורזו. הפעם, ההריון לא היה מתוכנן. לינסי ובעלה מארק היו המומים מהבשורה, אך החליטו לתת לתינוק הזה הזדמנות. "הוא כבר חלק מהמשפחה", לינסי אמרה עם קבלת ההחלטה הזו.

 

בשבוע ה-28 ללינסי כבר היה ברור שמשהו לא כשורה. קצב הגדילה של התינוק לא היה תקין ולינסי עצמה סבלה מלחץ דם שעלה וירד בקיצוניות וכאבי בטן רבים. הרופאים ניסו להרגיע אותה, אבל לינסי קנתה ערכה ביתית למדידת לחץ דם – ובכל פעם שקיבלה תוצאה גבוהה הבהילה את עצמה לבית החולים, רק כדי לשבת בחדר המיון במשך שעות עד שלחץ הדם התאזן והיא נשלחה לביתה. באחת הפעמים היא הגיעה נפוחה וכואבת, והתחננה שיוציאו ממנה את התינוק, אך זכתה לתשובה המטרידה מהמיילדת: "ראיתי נפיחות, וזו לא נפיחות. לכי הביתה והרימי את הרגליים". התסריט הזה, בו בל נבהלת מרמות לחץ הדם שלה וחשה מאוד ברע, חזר על עצמו שוב ושוב – כשהרופאים לא שלחו אותה לבדיקות אלא במקרה הטוב הציעו לה תרופות ללחץ הדם וביקשו ממנה שלא לדאוג, בטענה שזה נורמטיבי לחלוטין.

 

הלידה השקטה של לינסי בל

צילום: אליס מקינטייר

 

בשבוע ה-32, אחרי פעם נוספת בה לחץ הדם שלה הרקיע שחקים והיא נשלחה לביתה, בל הרגישה שהיא לא יכולה לשאת זאת יותר. "אני חושבת שיש לי צירים, ויש לי סכנה גבוהה לרעלת", היא אמרה כשהתקשרה לבית החולים ב-2 בלילה, אך שוב הורגעה: "את צריכה לבוא, אבל אין לחץ. תמצאי מישהו שידאג לילדים ואז עשי את דרכך אלינו". הרופאים לא נראו מודאגים עד שבדקו את השתן שלה, וגילו שיש בו רמה גבוהה של חלבונים. האחות שראתה את תוצאות הבדיקה הבינה שמשהו לא בסדר, חיפשה את הדופק של התינוק ולא מצאה דבר. היא קראה לרופא שאישר את הנורא מכל – "אני כל כך מצטער, אבל אני חושש שאיבדת את התינוק שלך".

 

בזמן שבעלה ניסה לנחם אותה בשעת האבל הקשה, היא חשה בכאב בלתי נסבל. "את צריכה ללדת את התינוק", אמר הרופא, "אנחנו צריכים להוציא אותו". "אני לא יכולה לעשות את זה, ללדת תינוק מת", היא התחננה לניתוח קיסרי. אבל בקשותיה נפלו על אוזניים ערלות. ברגע שפתחה את רגליה כדי שיבדקו את הפתיחה שלה, זרם מתוכה פרץ דם והיא הובהלה לחדר הניתוח.

 

"הייתי צריכה לדאוג לו, הייתי חייבת לו את זה"

אחרי תרדמת של יומיים, בל התעוררה כשבעלה לצידה. "רורי כאן", הוא אמר – והיא נזכרה שזה השם שהם בחרו לתינוק שלא נולד. "אבל את זוכרת שאיבדנו אותו, נכון?". היא הנהנה. "לא זכרתי הרבה", היא כותבת, "אבל ידעתי שהתינוק היקר לי מת". "הוא איתנו בבית החולים, את יכולה לראות אותו מתי שתרצי", אמר בעלה. "הנדתי בראשי. מעולם לא ראיתי תינוק מת לפני כן. לא ידעתי איך הוא ייראה. האם הוא ייראה כמו התינוק שלי? האם הוא ייראה כמו גופה?".

 

אחרי כמה ימים בעלה מארק הסביר לה מה גרם לדימום, כשהרעלת גרמה לשליה להתנתק מהרחם ויצרה את הדימום. רורי מת ברגע, והיה חשש לחייה של לינסי גם כן. "הם לא יכלו לעצור את הדימום, את קיבלת 15 מנות דם ועברת דיאליזה", הוא סיפר לה, ובזהירות הודיע לה גם שהרופאים נאלצו לכרות את רחמה. "שמנו את רורי בידייך וצילמנו. חשבנו שזו אולי תהיה התמונה היחידה שתהיה לשניכם יחד".

 

לידה שקטה

חשבנו שזו אולי התמונה היחידה שתהיה לשניכם יחד. לינסי בל מחוסרת ההכרה ורורי

 

בהתחלה, בל מספרת שהיא לא רצתה לראות את התינוק, אך הרגישה שאין לה ברירה אחרת. היא התחלחלה מהמחשבה בזמן שבעלה הביא את התינוק המת בזרועותיו. "הבטתי בילד שלי, אבל הייתי מפוחדת. נגעתי בו, הוא היה קר ולחייו היו קשות. 'זה מספיק, אני עייפה. תוכל לקחת אותו?'. אבל כשמארק לקח אותו משם, הציפה אותי תחושת אשמה", היא מספרת. "רורי היה התינוק שלי. הייתי צריכה לדאוג לו, הייתי צריכה להחליף לו חיתול, הייתי צריכה להכיר אותו. הייתי חייבת לו את זה".

 

"כשמארק הביא אותו לביקור נוסף, שאפתי לתוכי כל פרט קטן בגופו. לקחתי תמונות של פניו, ראשו ואצבעותיו הקטנות. החלפתי לו חיתול ונדנדתי אותו בזרועותיי. הקשר הלך וגדל". בזמן שבל החלימה בבית החולים במשך 15 ימים, היא הורשתה לראות אותו כמה שרצתה. הפחד היחיד שלה היה שהוא יתחמם יותר מדי כשחיבקה אותו, כדי לשמר את גופו עד כמה שיתאפשר. כשהגיע זמנם להשתחרר, רורי הועבר לבית הלוויות. אבל לפני שנקבר, משפחתו לקחה אותו הביתה ללילה אחד.

 

"לערב אחד מיוחד, עשינו כל מה שיכולנו לעשות איתו במהלך השנה הראשונה שלו. חיבקנו אותו, קראנו לו סיפורים, רחצנו אותו. המשפחות שלנו הגיעו להיפרד, כל אחד חיבק אותו בפעם האחרונה", בל סיפרה. הוא נקבר לצידו של סבה בבית קברות סמוך לביתם. היא חוזרת לשם כל יומיים כדי להחליף את הנר שדולק לזכרו.

 

משפחת בל בקבר של התינוק שמעולם לא נולד, רורי

דואגים לשמור על הנר שלו דולק. משפחת בל בקברו של רורי

 

עם הילדים היא מדברת באופן פתוח על מותו של אחיהם. "את לא צריכה להחליף את החיתול של רורי, נכון אמא? המלאכים עושים את זה עכשיו?", אמרה האחות הקטנה פופי. בימים שעברו מאז.

 

"אנשים שואלים אותי אם אני לא מרגישה מוזר כשמזכירים את שמו של רורי סביבי, אבל אני אוהבת לדבר על הבן שלי. הוא חלק מהמשפחה שלנו בדיוק כמו הילדים החיים שלנו. אני לעולם לא אשכח את התינוק המיוחד שלי, ועד כמה שאוכל, אני אדאג שהנר שלו ימשיך לדלוק".