כל אימת שמועלה אייטם חדשותי על רב, על גברים שאנסו את בנותיהן - אנו מזועזעות ובצדק. יחד עם זאת, יש לחלקנו נטייה להרחיק את התופעה והשואה הזו מאיתנו ולומר- "זה" קורה רק אצלם- הרבנים, "זה" קורה רק אצלם "השוטרים". אלא שהסטטיסטיקה (שלקוחה ממרכזי הסיוע) מעידה אחרת- אחת מחמש ילדות ואחד משמונה ילדים הם והן נפגעות ונפגעי אלימות מינית- במשפחה או (לרוב) על ידי גבר מוכר שאינו בן משפחה ולעתים אף איש זר (רק 15% ממקרי האלימות המינית מבוצעים על ידי גבר זר). אין ציבור שתופעת האלימות המינית האכזרית כל כך  ניטלה ממנו – בכל מעמד, בכל ציבור, בכל עדה- זו תופעה נפוצה להחריד- והנה אפילו התקשורת הממסדית מתחילה סוף סוף לתעד "מקרי" גילוי עריות למכביר. אכן, הגיע הזמן.

 

אם זו הסטטיסטיקה, הרי ברור שממש לידכן וממש לצדכם נמצא ילד או ילדה שבדרכם מספרים ורוצים שתדעו ותסייעו - כל שצריך לפני הכל הוא להביט ולהקשיב היטב. ילדות שיושבות מכונסות ומנותקות בכסאן בבית הספר, ילדים "מופרעים" שמתנגדים לכל סמכות- בצעקתם מובלעת הבקשה- הביטו בי, אני עובר דבר נורא. מילד מכווץ ושקט, כזה שלעתים ישנן מורות שמשבחות את צייתנותו ועד ילדה שרשומות לה התנהגויות שמפריעות להתנהלות ה"רגילה" בכיתה. אב שמחזיק ביד של בתו בצורה שנראית לך לא נוחה. הימנעו מלבקש מילדכם - "ספרו אם מישהו נגע בכם באופן שלא היה נעים עבורכם". לדאבוננו - מהלך הפיתוי של פושעי המין מבלבל לרוב את הילדה ו כי לעתים יש משהו נעים, אך לא נוח- ועל כן עדיף לשאול- "האם מישהו נגע בכם שצורה שעוררה בכם משהו לא נוח?"

הילדה רוצה שתישאלו, הילד מבקש שתתהו - האסון הגדול שהופל על מרבית הנפגעות והנפגעים הוא שלא היה איש או אישה אחת ששאלו ודאגו- תהו- מה קורה לך, בן או בת?

 

ילדים נפגעי תקיפה מינית

 

מה הם הסימנים? מי הם הילדים האלה? נערה שמתלבשת בבגדים שהחברה רואה בהם "פרוצים", נער שמשתולל באופן שלא ניתן להסבירו ובדרך כלל פוטרים זאת ב"הפרעת קשב וריכוז" אולם זו התוצאה ובהחלט לא הסיבה להתנהגותו, נערה "שנענית" לשכב עם נערים - הרי כך היא למדה בביתה- זו "האהבה" היחידה שהיא מכירה ולעולם יהיו אנשי הזאב שיזהו אותה וינצלו את פגיעותה. במקום לנזוף בה על אופן לבושה, נסו לקיים שיחה רגישה ועדינה שעוסקת בשאלה מדוע היא בוחרת להתלבש כך. חלק יספרו וחלק ידממו ועל כן אפשר לזהות את הפגיעה המינית גם באמירות שנראות צדדיות או בציורים. נערה בכיתה ו' אמרה לי פעם- "אבא שלי עושה לכלבה שלי דברים שהיא לא אוהבת"- ואכן היא הייתה נפגעת גילוי עריות. היא אמרה לי זאת רק אחרי אינספור שיחות אישיות (בתקופה בה הייתי מורה) ולאחר שהאמינה שאבין את מה שאמרה. מנערה אחרת ביקשתי לצייר את עצמה ומשפחתה ובציור שנצבע כולו בשחור ציירה היא את עצמה קטנה ותלויה על חבל ובצד בגודל אימתני את האב באופן שנראה מאיים ומפחיד (האם כלל לא נכחה בציור, ואולי אין זה מקרה שכך).

 

המתעלל יכול להיות אב, דוד, מורה, שכן, בעל המינימרקט או אורח קבוע בביתכם. הוא גם יכול להיות האב של החברה הכי טובה של הילדה. זה לא אומר שמעתה אתם צריכים להיכנס לחרדה בכל פעם שילדכם יצאו מהבית (במקרה שההתעללות אינה במשפחה) אלא לבסס את האמון עם בתכן, עם תלמידכם, עם הילדה השכנה, עם הילד ממול שמשתולל. אם האמון קיים, אם לא תימנעו מלשאול בעדינות אחת לתקופה ולהבטיח לילד או לילדה שהם יכולים לספר לכם הכל ולעולם תאמינו להם, יידעו הילדות והילדים שיש דמות בוגרת שאפשר לסמוך עליה וכך יהפכו גם לפחות פגיעים לזאבי האונס המחרידים ויידעו שיש להם למי לספר, מרחב בטוח יש להם ולהן.

 

היום נדע אם משה קצב ישוחרר מכלאו באופן מסוכן ותקדימי או לא. אך קצב הוא אחד נורא ואיום ועל כן יש להדגיש ולומר- מרבית האלימים מינית מתנהגים "נורמטיבית", למשל במקום עבודתם או עם חבריהם. אין להם, כפי שכלנו מדמיינים זאת זיפים ועור כהה כמו בספרי ילדים ארורים. הם נראים כאחד האדם.

 

טור זו נועד לילד וילדה שמבקשים הצלה. מתוך היותי נפגעת גילוי עריות ומתוך מומחיותי האקדמית בנושא אני מקיימת אני מפגשים וחוגי בית בנושא, כי כשהידע נמצא אצלנו, המוני ילדים וילדות יכולים להינצל.