"בצבא נהיה לי חשק מאד גדול לרדיו", משחזרת שחר סגל את הפגישה הראשונה שלה עם עולם התקשורת. "היו פרסומות כאלה ללימודי רדיו תל אביב על האוטובוסים עם הפרצוף של מרב מיכאלי, אז הלכתי ללמוד שם. היה כיף בטירוף, פעמיים בשבוע, ארבעה חודשים תוך כדי הצבא".

עוד באון לייף: 

"סיטואציה מהשטן" הן בחירת המילים של סגל לתיאור משימת הסיום בלימודי הרדיו: יצירת תכנית רדיו והגשתה בפני ארז טל או מרב מיכאלי. "את יושבת מול אדם שהוא אל, ואת לבד, רק את והוא, ואת ילדה מטומטמת ואת צריכה להגיש רדיו מולו. זה דבר ממש משוגע." היא מספרת. "אני כמובן התרגשתי ושמחתי, כי הייתי בטוחה שאני אבחן מול מרב מיכאלי- אישה שבטוח תבין את מה שאני אומרת. שתינו הרי 'מנט טו בי'. ואז כמובן שיצאתי בקבוצה שנבחנת על ידי ארז טל".

אבל התערבות הגורל או אולי קצר בתקשורת, יצרו תקלה שמנעה מארז טל להגיע. כמו בדלתות מסתובבות, הרגע בו טל לא הגיע, הוא אותו הרגע שמיכאלי כן. והן כנראה באמת "מנט טו בי" כדבריה של סגל, מכיוון שמאז שהכירו באותו מבחן סיום קורס ברדיו תל אביב ועד היום, הן חולקות חברות קרובה ויחסי אחות קטנה- אחות גדולה.

סגל התברגה במהירות לעמדת מגישה ברדיו תל אביב, וצוחקת כשהיא נזכרת בתפקיד שדרנית השטח הראשון שקיבלה: סיקור מזירת ערמות האשפה בשביתת הזבל הגדולה בתל אביב. אושר גדול עבור סגל הצעירה והאמביציוזית, שכל סיטואציה מוזרה הופכת למשעשעת כשהיא נכנסת לתוכה.

שנה וחצי אחרי שהחלה לעבוד ברדיו, החליטה סגל להתקדם ולעבור גם לטלוויזיה.  כהרגלה בקודש, סגל לא ישבה לחכות שכל הטוב ייפול עליה, אלא עשתה מה שכל אישה חכמה עושה – ביקשה עזרה מחברה טובה, שעל הדרך גם יודעת דבר או שניים, הלוא היא מיכאלי. "הייתה לי פגישה עם מרב שבה חשבנו מה הלאה. היא שאלה 'מה הדבר שאת טובה בו?', והתשובה הייתה ספורט, כי בשלב הזה של חיי צפיתי בהרבה מאוד ספורט. מרב חשבה שזה כיוון טוב, ושמדובר ביתרון יחסי. זו הייתה תקופה שבה מירי נבו הייתה שדרית קווים יחידה".

בלי להתבלבל, ביררה סגל עם מי נכון לדבר, הציגה את עצמה כשחר סגל מרדיו תל אביב  "וזה נשמע דבר" היא מגחכת, קבעה פגישה והובלה לחדר שבו נערכו אודישנים לתפקיד של שדרית קווים. מה שהיה אמור להיות אודישן מול מצלמה, לפני שידור קווים במשחק כדורסל בין ישראל לנבחרת זרה, הפך למפגש ראשון בין סגל לפרקט של יד אליהו. סגל מתארת סיטואציה שיכלה בקלות להיות סצנה בסרט "יומנה של ברידג'יט ג'ונס":

"ואז נתנו לי מה שמכונה ליין אפ. לא ידעתי כלום, אבל ידעתי לקרוא וראיתי שבראש הדף כתוב 'שדרית קווים שחר סגל'. הסבירו לי שיש משחק ואלה שתי הקבוצות. אמרו לי 'זה שידור חי וישיר של ערוץ הספורט. בואי נכנס. לכי תתאפרי, ואחר כך תדברי עם הקבוצות'. קשה לי להסביר כמה אז זה היה תלוש".

שוב הכישרון, המזל והתושייה רקחו את הרגע בו הכול קרה: "קבוצה אחת ידעה קרואטית ואני יודעת קרואטית מהבית, ככה שמיד נוצר 'בונדינג' קטן כזה. זה גם היה הרגע שהבנתי שאני בלונדינית עם ציצי גדול, וזה ממש מועיל בסביבה הספציפית הזו. ואז אמרו 'יש חזרה מול מצלמה'  אבל כמו בסרטים, מיד אחרי זה שמעתי באוזניה 'אין זמן לחזרה, 5, 4, 3, 2, 1 - וכל השאר היסטוריה כמו שאומרים. אני אמרתי משהו בטלוויזיה, ומאותו יום הייתי שדרית קווים קבועה בערוץ הספורט".

ארבע שנים ככתבת ב"גיא פינס" היו עבורה בית ספר "משוגע ומדהים", שם למדה הכול ופגשה את כולם, כולל את עינת ארליך, שהצליחה להתרשם מסגל. "יום אחד בכניסה לחדר הכושר, הגיע הטלפון מארליך", מספרת סגל "'הי', 'הי, שומעת? אולי את תערכי את התכנית שלי?'. אמרתי לה 'בכיף, רק יש עניין פעוט - אני לא עורכת' ". התשובה לא סיפקה את ארליך, שכבר הבינה מקולגות של סגל שהיא האישה הנכונה למשימה. "היא שאלה אותי 'איפה את?'. 'בחדר כושר' עניתי. 'לכמה זמן?',  'שעתיים'. 'מעולה, תני לי תשובה עוד שעתיים'. וככה ערכתי תכנית בערוץ שתיים".

אחרי כמה שנים אינטנסיביות של עריכה ופיתוח, שוב הגורל ומרב מיכאלי זימנו לסגל הזדמנות תפורה למידותיה: מיכאלי הוזמנה להשתתף תכנית "משחק מכור" וזו התנתה את השתתפותה בכתיבתה של סגל. מאז הספיקה לכתוב בין השאר בתוכניות "דייט לסטרייט", "צהבת", "תעשו מקום לחנה לסלואו", "אינסטינקט בסיסי", "מועדון לילה", ו"הפרעת קשב"ו"שולץ" (שאותן גם יצרה).

אל תתנו לסגנון הדיבור הקליל של סגל ולתיאוריה המשעשעים להטעות אתכם. המקום הטוב בו היא נמצאת הוא פרי של עבודה קשה, תעוזה והחלטות נכונות. "זה לא הפתעות. לא צריך להיתמם. זה תמיד דברים שעשיתי באופן אקטיבי. לא ישבתי בבית וקרו לי דברים.שום דבר לא קורה לבד. מי שקורה לו - כל הכבוד לו. אני תמיד עשיתי, את צריכה לגרום לדברים לקרות".

בזכות העבודה הזו, סגל נמצאת במקום הכי טוב שהכי יכלה לחשוב עליו מבחינה מקצועית. "אני כותבת בדיחות למחייתי. אז בסדר, יושבים בלילה, וקשה ואת שונאת את העולם, אבל אני כותבת בדיחות. משלמים לי על זה. ובמקום אחר משלמים לי לדבר, שזה בכל מקרה מה שאני עושה. אני מלרלרלת ומשלמים לי על זה." היא מחייכת ומושכת בכתפיה.

סגל לא מתרגשת בקלות, לא מעבודה קשה, לא מהמניירות, וגם לא מהפוליטיקה שבמקצוע. אם בתחילת דרכה טעתה ברומנטיות לחשוב שכישרון הוא הדבר היחיד שצריך כדי להצליח, הגיעה בהמשך גם ההתפכחות. "ליצור תוכן מעולה זה גם חשוב, אבל לא רק. יש את הרגע שאת מגלה שבסוף אנחנו בובות על חוט, ויש מעל הראש של כולנו ידיים של אנשים שמשחקים, ואנחנו זזים לפי הידיים שזזות למעלה. זה מבאס. אז צריך לקחת את זה בהומור, וגם ללמוד שיש פוליטיקה ושאת צריכה להיות בצד הנכון שלה."

לרזומה העשיר תצטרף עוד מעט "פלאש בק", סדרה יומית לנוער שתעלה בערוץ הילדים בהוט שכתבה יחד עם אורן יעקבי ואביעד קיסוס:  "רציתי לעשות סדרה כמו פעם, דגרסי, בברלי הילס, הסדרות שהייתי מחכה לראות כל יום. זו סדרה על חבורה של ילדים מבי"ס בהרצליה שהאויבים שלהם הם החיים, שיימינג, שיעורי נהיגה, מבחנים.

אם יש דבר שסגל לא תישאר אדישה אליו, וגם פה מגייסת את לשונה החריפה, הוא שוביניזם. "תמיד יש את הקלות הבלתי נסבלת שבה נאמר לך על ידי הגבר השוביניסט 'יאללה, אין לכם הומור'. אבל אם אני מתפרנסת מהומור, כנראה אני בהחלט יודעת מה מצחיק, ואיזו נגיעה בתחת הייתה פחות משעשעת. אני מבחינה טוב טוב בין סוגי הנגיעות או המילים." מסכמת סגל.

שיחה ארוכה על פמיניזם מסתיימת במסקנה המתבקשת שהוכיחה את עצמה שוב ושוב בסיפור ההצלחה של סגל: "אנחנו, הנשים, חייבות להיות שם אחת בשביל השנייה".