אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה באלף הקודם. הגעתי לארה"ב עם סרט שלי, סרט עלילתי שנקרא 'ארץ חדשה' בכיכובה של אניה בוקשטיין. היא בייתה בת 12 וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא שיחקה. הסרט נכשל כישלון קולוסאלי בארץ אבל בארה"ב מאוד אהבו אותו ואחרי הפרמיירה בלוס אנג'לס קיבלתי הצעה מסוכנות אמנים מאוד חשובה, רק כדי לסבר את האוזן – זו סוכנות שחתומים בה ברברה סטרייסנד, מיק ג'אגר... כל מיני אנשים כאלה. הרגשתי ממש נהדר שרוצים שאבוא לביים  סרט עלילתי בארצות הברית. נשלח אלי התסריט, תסריט לא משהו אבל לא חשוב כי זה לביים סרט בהוליווד.

 

איתרע מזלי או התמזל מזלי, באותה תקופה התגרשתי ושני הילדים עברו למשמורתי הבלעדית והחלטתי לא ליסוע. נשארתי בארץ, התחלתי, הקמתי וניהלתי את הקרן החדשה לקולנוע, ואמרתי לכולם שזה בגלל הילדים אבל האמת היא שממש פחדתי לעשות את זה, זה היה גדול עלי. לא יכולתי לדמיין את עצמי, לא יכולתי לראות את זה. בטאיצ'י אתה מדמיין את התרגיל לפני שאתה עושה אותו. לא יכולתי לדמיין את התרגיל לפני שאני אעשה אותו אז נשארתי בארץ ואכלתי מזה סרטים חבל על הזמן.

 

 

כל השנים האלה אני  מספרת את זה ואני אומרת "זה כל כך אופייני לנשים בגילי לוותר על כזה סיכוי". הציעו לי משכורת פנטסטית, יכולתי  לקחת 5,000 אופרים שם אבל סירבתי, נשארתי בארץ.

 

חשבתי לעצמי שזהו, נגמר הסיפור הזה, היום נשים כבר לא מוותרות. והנה, היום יש לי בת שהיא סופר עצמאית ומהממת, ויש לי בן שחי בלוס אנג'לס ויש לו בת בת 5.5 חכמה וחריפה ודעתנית, במהלך הקמפיין לנשיאות ארצות הברית, כשכל הזמן פמפמו שהילארי תהיה הנשיאה הראשונה, נהגנו לומר שהילארי תהיה הראשונה ואיילה הנכדה שלי תהיה הנשיאה השנייה. ומה קרה? גם דונלד נבחר וגם הנכדה שלי באה לאבא שלה ואמרה: 'אבא, אני לא חושבת שאני אהיה נשיאה. כי אם יהיה לי תינוק והוא יצטרך אותי ואני אהיה נורא עסוקה, אני לא אוכל להיות נשיאה'.

 

אני עדיין לא יודעת איזו מן מחשבה זו, אני לא יודעת איך לסווג אותה. אם זה עצוב, אם זה שמח, אם זה מוזר. עשינו המון צעדים קדימה אבל אולי בעצם הם בעצם היו מוקדמים מדי. ואולי התחושה הזאת שצריך אותנו כאן ולכן לא נוכל לפרוס כנפיים, אולי היא בעצם מהות האיזון. אולי היא הדבר הזה ששומר את הקשר שבין העבודה ובין החיים. אני חושבת שגברים לא מגיעים למחוזות האלה. אני חושבת שאף גבר, לפחות לא גבר שאני מכירה, לא היה מוותר בגלל הילדים על ההצעה המאוד מפתה הזאת. ועד כמה שהלקיתי את עצמי קודם, שעשיתי צעד שהוא מאוד מאוד לא פמיניסטי אולי הצעד הזה היה באופן הכי אינטואיטיבי והכי לא מודע הדרך שלי לאזן בין העבודה לבין למשפחה.