מאחורי כל אישה חזקה עומד גבר עם חיבה לאורגיות ומשחקי שליטה. במקרה של וונדר-וומן היה זה ויליאם מולטון מרסטון, פסיכולוג, עורך דין, מדען, ואקטיביסט למען זכויות נשים (הרבה לפני שזה היה קו?ל).

עוד באון לייף: 

רבות מתכונותיה של אשת החיל הבדיונית בוססו על הנשים הגשמיות שחיו לצד מרסטון עוד לפני שנשאב לעולם הקומיקס. אליזבת' הולוו'יי מרסטון, רעייתו ואם שני ילדיו, היתה בעלת שלשה תארים בתקופה בה מעטות למדו באקדמיה, והמפרנסת העיקרית במסגרת פוליגמית הרמונית שכללה גם את אוליב ביירן, אם לשניים ועוזרת המחקר של מרסטון. על פי ספרה של ג'יל לאפור "ההיסטוריה הסודית של וונדר-וומן", השלישיה העליזה השתתפה בלא מעט אורגיות שכללו משחקי תפקידים, כאשר את ההמוניות שביניהן ארגנה דודתו של מרסטון. כיועץ חינוכי לחברה שתהפוך לימים לתאגיד הקומיקס המפלצתי,  ,DC Comics מרסטון הציע להשיק סדרת קומיקס בכיכובה של גיבורה נשית שפיתח עם שתי גבירותיו. מבחינתו שימש הקומיקס מדיום יעיל להפצת פרופגנדה, במקרה זה לנבואתו כי תוך מאה שנים נחייה כולנו בחדווה תחת שלטון מטריארכלי המושתת על אהבה, שלום ואחווה. אלו ישימו קץ לתוצאות מעשיהם ההרסניים של גברים. בהתאם, וונדר-וומן אינה מסתפקת בהגנה על המין האנושי. היא רוצה לתקן אותו.

שער גליון הקומיקס הראשון

בשנת 1941 התפרסם הגיליון הראשון של וונדר-וומן. פתיח הקומיקס קרא, "סוף סוף! בעולם שהוחרב על ידי שנאה ומלחמות של גברים, מופיעה אישה שעבורה פורענות האדם אינה אלא משחק ילדים!". כשנתיים לאחר מכן התמודדה וונדר-וומן על כס המלכות האמריקאי בחדר הסגלגל. באותה שנה כתב מרסטון בז'ורנל The American Scholar, "אפילו בנות לא מעוניינות להיות בנות כל עוד הארכיטיפ הנשי נשאר חסר כח. הפתרון נמצא בבריאתה של גיבורה נשית חזקה כמו סופרמן שכוחה אינו בא על חשבון איכויותיה הנשיות". דימוי זה אכן קרץ מיד לילדות שהורגלו לראות את נציגות מינן כאקססורי גברי שיש להרוג, להציל, או לכבוש. במהדורות הראשונות, כמדענית ורופאה עם חמלה ישועית שניחנה ביכולת טו? ק?יק יור אס, נלחמת וונדר-וומן בבעלים מכים ומעסיקים שוביניסטים ומספקת מענה מוצלח לגיבורי הקומיקס המאצ'ואיסטיים בתקופה, שחגגו את היצר הגברי הקדמוני ללכת מכות ולירות בזולתם.

וונדר-וומן היא למעשה הנסיכה דיאנה שנולדה ב"פרדייס איילנד" - גן עדן קסום שכולו נשים, המרפרר למיתוס היווני על "ארץ האמזונות" שבה שמשו גברים משרתים ומרביעיםאותן נשים אגדיות אשר הקדימו את זמנן בשנים אין-ספור, ניהלו קרבות ברבריים עם אויביהן עתירי הטסטוסטרון ובה בעת סיכנו את חייהן עבור אחיותיהן לשחלה. הפירוש היווני לכינוי "אמזונה" הוא "חסרות שד" ובגרסאות אחרות "אלו שלא הניקו אותן", כיוון שכרתו אתשדן  הימני שהפריע להן במלאכת הקשתו?ת ונלחמו גם בעת שהניקו. בגרסה הקומיקסית לעומת זאת, האמזונות שומרות על כוחן וציצן ודוגלות בפציפיזם נוכח סגידתן לאפרודיטה, אלת האהבה. "עבורי, המשמעות של 'פרדייס איילנד' היתה שאיפשהו קיימת חברה שבה לנשים יש ערך ואפילו כח", העידה העיתונאית והאקטיביסטית הפמיניסטית  גלוריה סטיינם בסרט .Wonder Women! The Untold Story of American Superheroines  "זה היה אי בדיוני ולא ידעתי איפה הוא נמצא, אבל ידעתי שהוא נמצא".

שער הגיליון ה-189 מ-1970 

אל תוך האי הקסום הזה מגיע סטיב טרוור, קצין מודיעין אמריקאי, שמתרסק על אי האמזונות ומספר לדיאנה על המלחמה מעבר לים. למורת רוחה של אמה, היא מנצחת את אחיותיה בתחרות הקובעת מי מהן תסייע לאמריקאים לגבור על הנאצים. אולם עבור מרסטון, היה תפקידה המרכזי של וונדר-וומן להילחם על זכויותיהן של נשים וללמד גברים את רזי התרבות שממנה באה. בהתאם, הפושעים שלכדה נשלחו לשיקום ב-"אי הטרנספורמציה".

קשירות בנוסח הפמיניזם

לצד הקריאה לסולידריות ושוויון, עולמה הבדיוני של וונדר-וומן, שהוא אות ומופת לחירות והעצמה נשית, עולה על גל- ג?דו?תיו בדימויים פטישיסטיים מעולם ה-Bondage (קשירות). בכל הזדמנות אפשרית, בכל עלילה וחוברת, היא ונשים אחרות נקשרות, לעתים זו לזו, בשלל סוגי קשרים וחבלים ושלשלאות ואזיקים, לעתים עם כיסוי עיניים או מחסום פה, ממש כמו היו אורחות בדנג'ן או במרתפי השב"כ. מרסטון השיב לטענות שעלו נגדו באומרו כי "משחקי שליטה הם מנהג מכובד ואצילי". בשנות ה-40, נשים קשורות ואזוקות ככבו בשלל קומיקסים על מנת שיהיה לגיבור את מי לשחרר, אבל לזכותו של מרסטון ייאמר כי גם כשידיה של וונדר-וומן כבולות והיא מאבדת את כוחה וחרותה, היא זו שמשחררת את עצמה.

מרסטון כתב את עלילותיה של האלילה עד מותו ב-1947 ונראה שבתשוקה עזה, אבל גם אחרי מותו היא המשיכה להילחם, או לפחות להחזיר לאלו שנלחמו בה.

הדימוי הנשי הדומיננטי בתרבות הפופולרית של ארה"ב בשנות ה-50 היה זה של עקרת הבית. במלחמת העולם השנייה, בזמן שהגברים נלחמו באירופה, נשות ארה"ב שהחליפו אותם ככח עבודה, קיבלו גישה למקצועות וידע שנמנעו מהן בזמן שבישלו וחיתלו. אך עם שובם של הגיבורים הביתה חזר הסדר הישן והטוב. ב-1954 פרסם ד"ר פרדריק וורתהם את ספרו "פיתוי התמימים", שדן בהשפעתן השלילית של חוברות קומיקס על צעירים. בעדות שמסר בפני הקונגרס האמריקאי בנושא עבריינות נוער, כלל וו'רתהאם את וונדר-וומן ברשימת הגיבורים המשחיתים. המסר הפמיניסטי והעובדה שיחסים בין נשים היוו חלק אינטגראלי מקורותיה, הצטיירו בעיניו כפרופגנדה לסבית (מה שנשמע סביר לאור התבגרותה בהרמון שכולו טוב). בהמשך, בדומה לאולפני הקולנוע בהוליווד, התחייבה תעשיית הקומיקס לקוד אתי שבמסגרתו דעכו מעמדן ונוכחותן של נשים מאוירות.

וונדר וומן גרסת 1998 

בשלב זה הפסיקה וונדר-וומן להתעסק בהרפתקאות מופלאות ופוליטיקה פמיניסטית והפנתה את תשומת לבה לעניינים שבלב. יחד עם זאת, בנוסף לאביזרי קרב, לאסו המתפקד כפוליגרף וצמידים למיגון היקפי, היא זכתה בכלי זין חדשים - זוג עגילים (המאפשרים לה לנשום בחלל!), כתר מהמם (המשמש כבומרנג!), יכולת אווירודינמיות ומטוס בלתי נראה (!). כוחותיה, שהיו תוצאה של אימון גופני ומסירות לחברותא נשית, הוצגו כעת כמתת האלים. אבל היא עוד יצאה בזול - ביקום מקביל איבדה לואיס ליין עניין בקריירה שלה כעיתונאית חוקרת והתמסרה לאהבתה לסופרמן. Cat Woman, עד אז אויבתו המושבעת של באטמן, חטפה אמנזיה ושכחה את עברה החתולי, ובאט-וומן הגיחה לגות'אם סיטי כמושא תשוקתו של באטמן, שהואשם גם הוא ביח"צ הומוסקסואלי.

מבעלת חנות בגדים לאייקון של כוח נשי

ב-1972, בהנהגתה של גלוריה סטיינם, הושק כתב העת הפמיניסטי-ליברלי Ms. Magazine שהיווה אלטרנטיבה רבת השפעה למדורי ייעוץ בנושאי קוסמטיקה, אפיה והסרת כתמים, שהוקצו לקהל הקוראות בשאר עיתוני התקופה. על שערו של הגיליון הראשון של המגזין שהופץ בכמות מסחרית, התנוססה דמותה של וונדר-וומן במלא הדרה עם הכיתוב, "Wonder Woman for President". בעולם הקומיקס לעומת זאת, וויתרה וונדר-וומן משכבר על כוחותיה ופתחה חנות בגדים. רק בעקבות לחץ שהפעילה מערכת המגזין ותומכיה על DC Comics, כוחה ואביזריה המקוריים של וונדר-וומן הוחזרו לה. בקשתן לייצוג נשי מגוון יותר אף הולידה את בת בריתה של דיאנה, האמזונה השחורה נוביה. ובכל זאת, הקומיקס החדש לא שיקף ערכים פמיניסטים ופעמים רבות אף שלל אותם בסצנות אלימות בהן מושכים את וונדר-וומן בשיער, מטביעים אותה באמבטיה וכיוצא בזה. למרות מעמדה הבעייתי בתקופה זו, הקישור למגזין Mis. הפמיניסטי מיתג אותה שוב כאייקון של כח נשי.

לינדה קרטר כוונדר וומן

ב-1975, בהשפעתה של התנועה הפמיניסטית של שנות ה-70 של המאה הקודמת, דמותה של גדולת הגיבורות עברה מייקאובר נוסף וכבשה את המסך הקטן במשך ארבע שנים. השחקנית לינדה קרטר גילמה את הגיבורה והמציאה את תנועת הסיבוב האיקונית שבמהלכה היתה הופכת מדיאנה פרינס לפרינסס האמזונית וונדר-וומן. רבבות של ילדות חוו את הסחרחורת הראשונה שלהן בחסותה של הסדרה שחזרה למקורות והתמקדה בחשיבותה של סולידריות בין נשים, לאו דווקא כדי שיוכלו להילחם בגברים. בפרק הפיילוט, אמה של דיאנה מנסה לשכנעה כי כל הגברים חארות ולכן העולם נראה כפי שנראה. אף על פי כן, הנסיכה מאמינה כי ישנם גברים נוספים כמו סטיב טרוור שנשטף על החוף, רודפי שלום ויפי עיניים. כשהיא מחזירה אותו לעולמו, היא מופתעת לגלות כי נשים אינן נתפסות כשוות בין שווים ואף מכשילות זו את זו בסירובן להתאגד ולפעול יחדיו כפי שנהוג ב-"פרדייס איילנד".

גל גדול בסרט "באטמן נגד סופרמן" 

על אף ההנחה הראשונית שסדרה שבמרכזה דמות נשית לא תצליח, וונדר-וומן התעלתה על הציפיות ופתחה את הדלת בפני נשים בדיוניות נוספות, כמו "המלאכיות של צ'רלי" ו-"האישה הביונית", שאופיינו באסרטיביות, אקטיביות, כח ומח. כמובן שכולן היו פוטוגניות והופיעו לא פעם בסצנות מקלחת כשרק מגבת לגופן, אך לימים נוכל להצדיק את הדבר באומרנו כי כח נשי אינו מהווה אופוזיציה לסקס-אפיל נשי ושמרמור עושה קמטים. כיום, כמו רבים ממוצרי הסבנטיז, נראית הסדרות כמו פרודיה קאמפית על פמיניזם. אך אל לנו לזלזל בהשפעתה על דור שלם של ילדות שקדם לבאפי וזינה על לא עוול בכפו.

בשנת 1987 חזרה וונדר-וומן לקומיקס עם נרטיב חדש, כאשר היא שוב מתמודדת בגבורה עם מלחמות, עוולות חברתיות ואפליה. כיום היא מהווה תחפושת פופולרית בכנסי Comic Con לחובבי תרבות הקומיקס, שהפכו עם הזמן לפסטיבל חובק עולם.

לינדה קרטר וגל גדות באו"ם. תמונה: רויטרס

השנה, אחרי טינקרבל, פ?ו? הדב והאיינגרי-ביר?ד האדום, זכתה וונדר-וומן בתואר המפוקפק "שגרירה של כבוד" מטעם האו"ם, שהכיר בה כסמל של העצמה נשית. יחד עם זאת, במהלך 75 שנותיה, רק שלוש נשים השתתפו בכתיבת הקומיקס עצמו, כאשר הכתבת הקבועה הראשונה מונתה לתפקיד בשנת 2007. מאז מוצגת וונדר-וומן המצוירת כלוחמת צדק גלובלית עם אג'נדה פוליטית המושתתת על ערכים הומניטריים כסובלנות ואהבה, שוויון ואחווה, לב רחב וציצי גדול. במקביל, ירד ייצוגה הגשמי למחתרת והיא הפכה לנוסטלגיה עד חזרתה המרגשת למסך הגדול לאחרונה. את דמותה של וונדר-וומן בהופעתה הקולנועית הראשונה מגלמת, כידוע, גל גדות, בשובר הקופות "באטמן נגד סופרמן" שיצא לאקרנים מוקדם יותר השנה. ב-2017 צפוי גם הסרט "וונדר-וומן" להסתחרר לבתי הקולנוע. בנוסף, גדות התחייבה לגלם את הדמות פעם נוספת בסרט העתידי "ליגת הצדק". פאטי ג'נקינס, בימאית הסרט "מונסטר", הופקדה על הבימוי, אולם התסריט, באופן צפוי למדי, נכתב על ידי גברים.

בין אם יענה על ציפיות קהל הנשים באופן מלא או חלקי, אפשר להגיד שמדובר בצעד חיובי, כי כפי שאמרה גלוריה סטיינם: "בנות צריכות סופר הירוז יותר מבנים כי 90% מהאלימות בעולם מופנית כלפיהן. כשאת קטנה ואת מגיעה למבוגרים עד הברכיים, את כל כך חסרת אונים. היכולת לפנטז את עצמך כמישהי בעלת כח, כח גדול אפילו מזה שיש למבוגרים, מאוד מסייעת". צעד אחד של גל גדות הוא קפיצה עצומה עבור כל הילדות הקטנות שגילו את וונדר וומן השנה ועוד יגלו אותה בעתיד לבוא.