כששרון צוהר, תגלית השנה בספרות הרומנטית הישראלית, התחילה לכתוב, היא לא האמינה שתוך שנה היא תוציא לאור 5 כותרים חדשים, כולם רבי מכר. "בחיים לא חשבתי וחלמתי שהדברים יתגלגלו כמו שהתגלגלו", היא אומרת. ובאמת, אף אחד לא יכול היה לתאר את ההצלחה הכבירה של הז'אנר בארץ. עשרות קבוצות פייסבוק בנושא, עשרות אלפי קוראות אדוקות, הוצאות ספרים שמתמחות בז'אנר ואפילו כנסים וקבוצות קריאה. כולם, או אולי יותר נכון – כולן, מחפשים רומנטיקה תוצרת כחול-לבן.

עוד באון לייף: 

 

"כש'50 גוונים של אפור' יצא, היה באזז ענק. אנשים ניגשו לחנות ורכשו ספר בלי לדעת על מה מדובר. אני זוכרת שהייתי המומה מזה שהמילה 'זין' הופיעה בספר. ברגע שגילו במה מדובר, הם רצו עוד. הספרים הם סוג של פנטזיה, לוקחים את הקורא לעולם שנעים להיות בו. אפשר לקרוא אותם כשעייפים, כששמחים, כשעצובים. הם מתאימים כמעט לכל מצב", אומרת שני ויסלברג, שמנהלת ביחד עם דנה לדרמן אזולאי את קבוצת "כל הרומנטיקה הזאת" בפייסבוק, בה חברים יותר מ- 15,000 נשים וגברים.

"50 גוונים של אפור". פרץ את הדרך לשאר

אנחנו כמובן לא המצאנו את הטירוף סביב הז'אנר. תעשיית הספרים הרומנטיים-אירוטיים מגלגלת יותר ממיליארד דולר בשנה בארצות הברית לבדה. 91% מהקוראים של הז'אנר, הן בכלל קוראות. "אני תמיד אומרת שגברים מעדיפים לראות סרטים כחולים ונשים מתחרמנות מספרות אירוטית. אנחנו צריכות את הפור פליי, את האקסטרה. עלילה שתבנה אצלנו מתח בדיוק כמו בחיים האמיתיים." אומרת דנה לוי-אלגרוד, מלכת הספרים האירוטיים הישראלית שהוציאה בשנתיים האחרונות 6 ספרים, כולם רבי מכר.

לא רק למשרתות

"בניגוד לדעה הפרימיטיבית הטוענת שהספרים הרומנטים-ארוטים הם 'רומנים למשרתות', הקהל שקורא את הז'אנר מגוון לגמרי" אומרת ויסלברג. "חלק מהקוראות רווקות, חלקן נשואות. יש לנו בקבוצה נשים מבוגרות ונערות בנות 16, רובן מחזיקות קריירות משגשגות, תארים אקדמאים והישגים רבים שקשה לקשר ל'משרתות'. מה שמאחד את הקוראות הוא שהן אוהבות לאהוב ולקרוא על אהבה".

"יש משהו שמשתחרר בך ברגע שאת קמה ואומרת 'אני כותבת ספרים
ארוטיים' בלי להתנצל", דנה לוי-אלגרוד. תמונה: זוהר שטרית

"הז'אנר הזה פתח המון נשים לקריאה, נשים שבכלל לא קראו לפני", אומרת צוהר. "הרבה נשים העדיפו לנצל את הזמן כדי לראות סרט או סדרה ופתאום גילו את הספרים. הן הבינו שכשאת קוראת את מלהקת את הדמויות, את מביימת, את בוראת את הסיטואציות שאת רוצה והדמיון שלך יכול להשתולל. להרבה אנשים יש רתיעה מספרות יפה, אבל הז'אנר הרומנטי נגיש לכולם. אפשר להתחבר בקלות לנושאים, לשפה. זה ז'אנר שגם גרם להרבה מאוד נשים, ואני ביניהן, להתחיל לכתוב. פתאום גיליתי שלא רק שזה אפשרי, אלא גם שיש לזה קהל!".

ספרי הז'אנר, שנחשבים בהרבה מקרים נחותים בשל הדמויות הפלקטיות שעומדות במרכז העלילה, התפתחו גם הם לאורך השנים. "אנחנו כבר לא בעולם בו הרומן הרומנטי עוסק בגבר עשיר ובסינדרלה וצבוע בצבעים של ורוד" אומרת ויסלברג. "יש ספרים עם סצינות קשות, התעללות, ספרים שמתארים התמודדות עם מחלת נפש. ישנם ספרי פנטזיה רומנטית שבהם הכותבת בונה עולם דמיוני שלם. ספר רומנטי-אירוטי טוב לא סובב רק סביב סקס. הוא מכיל דמויות עמוקות, מלאות רבדים. תפקיד הסקס הוא לתרום לעלילה, לקדם את מערכת היחסים ולהיות במינון הנכון".

על פי צוהר, אין גם ממש בעיה של השראה. "החיים מלאים בהשראה, יש רעיונות בכל מקום. אני מכניסה הרבה מעצמי ומהסביבה שלי לכתיבה. כשזה בה מתוכי, מרגישים את זה. הכתיבה הופכת יותר כנה ואמיתית. גיליתי שכדי ליצור אצל הקוראים תגובה רגשית אני חייבת לפתוח את הלב. הסיפורים שאני מספרת הם סיפורים מאוד ישראלים. אני ישראלית, המנטליות שלי היא ישראלית וזו גם דרך החיים שלי. אם הייתי כותבת על דמויות זרות הייתי מרחיקה את עצמי מהן והיו מרגישים את זה. בספר הראשון שלי 'אהבה בין הגלים' יש הרבה מהעולם שלי בתור נערה. זה בעצם סיפור על האהבה הראשונה שלי, ואהבה ראשונה זה משהו שלא שוכחים בחיים. בספר 'על המסלול' יש הרבה מהחוויות שלי כמפיקת תצוגות אופנה. אני מלקטת קטעים וסיפורים מהחיים ומכניסה אותם אל הדמויות. אחוז מסויים מהספרים שלי הוא אמת ואחוז אחר הוא פנטזיה. לדוגמא, אני מתרחקת מהדימוי של הגבר העשיר שחטף מכות כשהיה ילד עם הבחורה הנתמכת המסכנה, כי אני הכי רחוקה מזה. אני לא הבחורה הנתמכת ולא יכולה להזדהות עם זה. אני אישה חזקה ודעתנית שמנהלת את החיים של עצמה וכך גם הדמויות שלי – משדרות עוצמה. הגבר בסיפור חזק כמו האישה שאיתו. הדמויות הנשיות רוצות להיות איתו, לא להיתמך בו".

ואיך זה לכתוב על סקס כשהשכנה ממול עלולה עוד לקרוא?

"אני לא מערבת אנשים בתהליך הכתיבה שלי אבל כשיש לי טיוטה ראשונה אני נותנת לבעלי לקרוא וכמובן מקבלת חוות דעת אובייקטיבית מבחוץ", אומרת צוהר, "הסביבה שלי מפרגנת מאוד, אף אחד לא מרים גבה".

"אני אישה חזקה ודעתנית שמנהלת את החיים של עצמה וכך גם הדמויות שלי ", שרון צוהר

"יש משהו שמשתחרר בך ברגע שאת קמה ואומרת 'אני כותבת ספרים ארוטיים' בלי להתנצל" אומרת לוי-אלגרוד. "אין מישהו בסביבה שלי שלא קורא את הספרים שלי ואני ממש לא מתביישת בזה. בהתחלה כשכתבתי זה היה חסם, אבל אז אמרתי לעצמי 'אם את כותבת סקס תכתבי סקס, לא חצי חצי'. ואז פתחתי את המחשב, ובקבוק וויסקי טוב, וכתבתי את הסצינות כמו שצריך. הייתי כל כך שלמה עם זה. אפילו הגעתי לדיקן בבינתחומי (שם לוי-אלגרוד מרצה) והודעתי לו שאני מוציאה רומן שיש בו אירוטיקה. אני יכולה להגיד לך שלא רק שהסביבה שלי לא מובכת אלא ממש מפרגנת. גם בעלי שבהתחלה לא קרא את הספרים, קרא בסופו של דבר. הוא יצא מרווח מכל העניין, אני מנסה עליו הכל!".

אם אין אני לי

בארה"ב, 39% ממכירות הספרים מתבצעות בפורמט הדיגיטלי. גם בארץ המגמה דומה עם סופרות עצמאיות שפרחו בעקבות עליית האפליקציות והחשיפה בפייסבוק. "בהתחלה בכלל לא היה לי ברור שאני עושה את זה לבד. אחרי שסיימתי את 'התשוקה לשרוד' נפגשתי עם מפיץ ספרים מוכר שאמר לי 'את צריכה להבין שסופרים בארץ לא מרוויחים מהיצירות שלהם'", אומרת לוי-אלגרוד, הסופרת העצמאית הראשונה בז'אנר. "יצאתי מהפגישה מזועזעת אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת לבד. אמרו לי שזה מהלך התאבדותי, שכמו שהספרים יצאו כך הם יעלמו. אחרי שהוצאתי את סדרת התשוקות - שהפכה כמעט ברגע לרב מכר, גם באמזון - פנו אלי הוצאות הספרים הגדולות. כמובן שסירבתי ללכת איתן. הבשורה על הספרים שלי התפשטה כמו אש בשדה קוצים. צריך להבין שאם מישהי רוצה לעשות את זה – זה אפשרי, אבל היא תצטרך להקיז דם בשביל שזה יקרה. הדרך היא לייצר בלי סוף ולעבוד קשה. אין קיצורים".

"כתבתי מגיל צעיר, אבל בחיים לא חשבתי שאהיה סופרת. נתקלתי בפייסבוק בקבוצה שקוראים לה 'רומן רומנטי' והתחלתי להעלות שם קטעים. התגובות היו מטורפות" מספרת צוהר. "קיבלתי מאות תגובות וזה חיזק אותי. לינדה מזרחי, בעלת הוצאת ביבוקס וסופרת בפני עצמה אמרה לי 'תעצרי הכל ותפרסמי את הספר'. לפעמים זה כל מה שאדם צריך. אדם אחד שיאמין בו ויניע אותו. היום בגלל הרשתות החברתיות והאפליקציות, הרבה יותר קל לעשות את זה. אחרת סביר להניח שלא הייתי יוצאת לאור בחיים".

ולא רק לסופרות עצמאיות, גם לסופרים העצמאיים יש מקום בז'אנר. נתנאל דמין, בן 17, כתב את "שבי אחריה" ביחד עם מאיה קראוס ברדה בת ה-46 בעקבות מפגש מקרי ברשת. "הנובלה 'שבי אחריה' לא היתה מתוכננת, החלום תמיד היה להוציא ספר משלי. הוצאת ביבוקס ערכה תחרות לכותבים ומאיה אתגרה אותי לכתוב לתחרות ביחד איתה. זכינו במקום הראשון והשאר היסטוריה. ברור שיש פחד שלא יקראו את כתביי בגלל שאני גבר. אני זוכר שבמפגש סופרים קוראת רצתה לקנות את הנובלה שלנו, וכשגילתה שאני שותף לכתיבה ויתרה בטענה שהיא לא קוראת ספרים שנכתבו על ידי גברים. אבל אני רומנטיקן חסר תקנה וספרים וסרטים מהסוג הזה תמיד משכו אותי".

וכמה ממך נכנס לתוך הספר?

"יש הרבה ממני בדמות של גיא. ראשית, כתבתי שהילדות שלו עברה בטירת הכרמל שזו העיר שלי. דבר שני, יש בו תכונות אופי שאת חלקן אני מזהה אצלי כמו רגישות, פרפקציוניזם והנטיה לסמוך על אנשים מהר מדי. בתקופה שכתבתי את 'שבי אחריה' הייתי צמחוני והחלטתי להקצין את גיא ולהפוך אותו לטבעוני".

גרופיות של הז'אנר

אם יש משהו שמאפיין את הז'אנר הוא קהילה אדוקה של מעריצות סביב הסופרים והכותבות. "אני לא קוראת להן מעריצות אלא קוראות" אומרת לוי-אלגרוד. "יש לי קבוצה של קוראות שהתחברו אלי דרך הספרים. יש לנו קבוצה סודית בפייסבוק ואני חושפת מהחיים האישיים שלי כל הזמן והן משלהן. אני חושפת בה את התהליך שאני עוברת, עם כל הקשיים וההתרגשות. החיבור הוא חיבור אמיתי, חברי, אנושי. עם חלקן אני מדברת בטלפון ויושבת לקפה. כמובן שאני גם נחשפת לצרות עין ורוע. בכל פעם שאני נתקלת בתגובות כאלה אני הולכת לעמודי ספרים שאני אוהבת, כמו לדוגמא 'פרש הברונזה', ורואה שגם הם קיבלו סקירות שליליות. ואז אני חושבת שאם על הספר הזה, שבעיניי הוא הרומן הטוב ביותר שנכתב, נכתבות כאלה תגובות – מה אני אגיד?"

"יש לנו קבוצה סגורה בפייסבוק ויש את הקוראות שלי שמההתחלה הן איתי", אומרת צוהר. "בקבוצה אני משתפת בתהליך הכתיבה, במאחורי הקלעים של הסיפורים וגם בתכנים שעדיין לא פירסמתי או שלא יפורסמו. אני נהנית מזה מאוד. הקהילה שנוצרה סביב הספרים מדרבנת אותי ודוחפת אותי קדימה. אני כותבת בלילה והן נשארות איתי ערות. אנחנו מנהלות שיחות עד לפנות בוקר. התגמול הכי טוב מבחינתי זה הקשר עם הקוראות ותגובות כמו נגעת בי, בכיתי, או ששיניתי למישהי משהו בחשיבה. זה שווה את הכל".

"תפקיד הסקס הוא לתרום לעלילה, לקדם את מערכת היחסים ולהיות במינון הנכון", שני ויסלברג

"כשזה מגיע לסופרות ישראליות, תמיד יש את המחשבה על העובדה שאת מכירה מישהו שמכיר את הסופרת" אומרת ויסלברג. "הסופרות מתרגשות ביחד עם הקהל כשהספר מצליח ויש תחושה של חברות אמיתית בין הקוראת למחברת. החסרון הוא שנורא קשה לבקר ספר כשאת יודעת שהסופרת קוראת את מה שכתבת".

ומה הלאה?

פריחת ההוצאות העצמאיות הובילה עוד ועוד כותבות לפתוח הוצאה משל עצמן וגם להתרחב אל מעבר לים דרך פלטפורמות כמו אמזון. הסופרות שכבר הוציאו כותרים משל עצמן מייעצות ועוזרות לסופרות החדשות שבדרך. נראה שבז'אנר הזה האגו והתחרות לא קיימים. "אין סופרת שתפנה אלי שלא תקבל ממני את כל העזרה, הסיוע וההמלצות. אני מאוד משתדלת לפרגן לסופרות חדשות שמוציאות ספרים" אומרת לוי-אלגרוד.

"אני כולה בן אדם", אומרת צוהר, "הרבה מאוד מתייעצות איתי ואני מנסה להגיש את כל העזרה ותשומת הלב שאני יכולה. אני אוהבת את האינטרקציה עם נשים שקוראות ונשים שכותבות. ובכלל, לכל מי שרוצה וחולמת – אני מציעה פשוט להעז ולנסות. אני מבחינתי גיליתי שהשמים הם הגבול. לא להתבאס ולוותר כשמקבלים דחיה. אם הייתי מקבלת את התשובה השלילית כעובדה אז כל מה שקרה השנה לא היה קורה. תאמינו בעצמכן, תתייעצו עם אנשי מקצוע, ותגרמו לזה לקרות".