מצדה זאבי התראיינה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, לא ברור למה עכשיו, לא ברור למה בכלל. אין לה דיסק לקדם, זהו לא יום השנה למותו של רחבעם זאבי (גנדי) והתחקיר של 'עובדה' על אביה פורסם כבר לפני שמונה חודשים. מה שכן, ברור למה ידיעות קפצו על המציאה. יש כאן אישה, בת לאב מפורסם, שעולמה חרב עליה אחרי שגילתה שהאגדה שגדלה עליה היא, איך לומר בעדינות? לא ממש אגדה. החלום ושברו. לא ניתן לה כתבת שער? ודאי שניתן.

כואב לי על מצדה זאבי ואני מאמינה שהסבל שלה ושל אמה הוא אמיתי לחלוטין. להתעורר בוקר יום בהיר אחד ולגלות שאבא שלך - גיבור ישראל ומודל לחיקוי - אנס נשים זו רעידת אדמה פרטית. לא יודעת כיצד הייתי נוהגת במקומה. אני כן יודעת מה לא הייתי עושה בוודאות: מתראיינת.

רבקה מיכאלי אמרה בתגובה לדבריה של מצדה זאבי: "אני לא רוצה להתווכח עם יתומה..." האמת? גם אני לא. לו הייתה מבקשת לחיות את חייה עם הסיפור המוזר שהיא מקפידה לספר לעצמה נוסח "כל הנשים שיקרו, אבא שלי מלאך" הייתי מניחה לה. כולנו מספרים לעצמנו מה שאנחנו צריכים לספר כדי לשרוד. לא בטוח שיש דרך אחרת אבל להתראיין למוסף סוף השבוע הגדול בישראל פירושו להפסיק לספר את הסיפור הזה רק לעצמך אלא להתעקש לספר אותו לעולם. ואם את ממש מתעקשת לספר אותו לעולם, קחי בחשבון שלעולם יש זכות להגיב ובמקרה דנן, אולי אפילו את החובה להגיב. כי זה כמעט בלתי אפשרי לקרוא את הטקסט של זאבי העמוס בסתירות פנימיות, תפיסות שאבד עליהן הכלח והררי האשמת קורבן פוגענית, מעליבה, מכעיסה ומסוכנת בלי להגיב.

זאבי נפלה בכל הקלישאות שכולנו מכירים הנוגעים באלימות מינית. ממש בכולן, היא לא פספסה אפילו אחת.

-"היה צריך להעיף את הנשים מאבא שלי כי הן היו מחזרות אחריו. אבא שלי היה צריך לאנוס נשים כדי שיהיו איתו?"

-"אני לא צריכה להסביר לך מה היו אלופי צה"ל באותם ימים. הם היו כריזמטיים. נשים נפלו לרגליהם. אני חושבת שנשים רצו מאבא שלי יותר"

- "אני בטוחה שאונס לא היה, כי אבא שלי, עם כל חדות הלשון שלו, היה בן אדם רגיש"

מה אפשר לומר על זה? יש באמת מישהו ב-2016 שמאמין שאנסים הם גברים לא מחוזרים? שאנסים הם מן גברים כאלה ששום אישה לא רוצה? שאנסים הם נבלות רעות לב שאינן רגישות לסביבה? שהם הולכים עם שלט על המצח בו כתוב באדום "זהירות, אנס"? אף אחד לא צריך לאנוס נשים כדי שהן יהיו איתו והעדר חיי מין משגשגים הוא לא ממש הגורם לאונס. כל מחקר בסיסי בתחום יגיד לך את זה. מניחה שנשים רבות שכבו מרצונן החופשי עם משה קצב, איציק מרדכי, עטף זעאר וחנן גולדבלט ורבים טובים אחרים. אלה לא הורשעו באונס כי אף אישה לא רצתה אותם. הם הורשעו באונס כי הם רצו בדיוק את זו שלא רצתה אותם, כי היא לא רצתה אותם. העדר ההדדיות הוא חלק מהעניין, לפעמים הוא כל העניין.

כשקראתי את העדויות שהצטברו כנגד יניב נחמן לפיהן נשים טענו כי סימם ואז שכב איתן כשהן חסרות הכרה לחלוטין מיהרתי לבדוק את הרקע של האיש. עניין אותי איך נראה גבר שעושה דבר כזה. לא הופתעתי כשגיליתי שמדובר בגבר נאה ביותר, חכם, משכיל ומבוסס כלכלית. הבחור החתיך עם העיניים הכחולות לא היה צריך לאנוס נשים ששכבו במיטה שלו בלי יכולת לזוז. הוא בחר לעשות את זה. גם מר אלון קסטיאל, איש חיי הלילה שחשוד כרגע בשורה ארוכה של עבירות מין ב-12 נשים שונות לא באמת היה צריך לאנוס אף אחת. מדובר באיש חיי לילה מוכר, יזם, חריף ואנטיליגנט ונראה סבבה. הוא יכול "להשיג" נשים בקלות, רק שאז זה היה הדדי והדדיות איננה חלק מאונס.

"אישה שבאמת לא רוצה שיטרידו אותה מינית, יודעת להפסיק את ההטרדה"

באמת? מי שמך לדבר בשם נשים באשר הן? הטרידו אותי מינית מספר פעמים בחיי. היו פעמים בהן הצלחתי להפסיק את ההטרדה מיד והיו פעמים שלא. האמירה הזו כל כך מקוממת כי היא מכלילה 51% מהאוכלוסייה וקובעת שמי שרוצה - יכולה מבלי להתייחס לגיל האישה, השכלתה, חינוכה, כוחה הנפשי, כוחה הפיזי, מקומה בחיים, הסיטואציה בה היא נמצאת וההקשר הכולל וכמובן מבלי להתייחס לגבר המטריד - גילו, מעמדו, רמת האימה והפחד שיש ביכולתו להטיל, דרגותיו ומיקומו בסולם הכלכלי-חברתי. מצדה זאבי קובעת - אם את רוצה להפסיק את זה, את יכולה. המשמעות היא שאם לא הפסקת - סימן שלא רצית. הקרבן תמיד יכול להפסיק את מה שמאמלל אותו. כן, בטח.

"אותי הטרידו לא פעם ולא פעמיים אבל ידעתי לחתוך ולהציב גבולות"

אני שמחה בשבילך, באמת, בלי ציניות אבל המידע הזה לא באמת רלוונטי.

"אם מפקד היה קורא לי אליו לחדר ושם עליי ידיים, הייתי משתחלת החוצה וחוזרת בריצה למקום שלי. וזהו. לא מדברת"

עצוב לשמוע. אני מקווה שאם תהיה לי בת יום אחד והמפקד שלה "ישים עליה ידיים" היא תוריד לו במקום סטירה מצלצלת ואז תצא משם בריצה להגיש תלונה. אני מקווה שהיא תדבר ותדבר ותדבר ולא תשתוק לעולם.

(אחרי שהמראיינת מאמתת אותה עם העובדה שיש מקבץ של עדויות ולא אישה אחת) "אני לא יודעת מה היה אז איך אני יכולה להגיד מי אשם? אני רק אומרת שלמטבע תמיד יש שני צדדים"

לא, אין שני צדדים באונס. בעצם יש אבל הם לא שווים ולא קרובים להיות שווים. האחד קרבן, השני מקרבן. האחד עובר על החוק, השני הוא זה שעליו בוצעה העבירה. לומר שיש שני צדדים למטבע זה ניסיון נוסף להפוך את האונס ליחסי מין ולחלק את האחריות בין שני אנשים. וכן, כבר קבעת מי אשם ברגע שקבעת שאונס לא היה. אם לא היה אונס, לדידך, זה אומר בהכרח שחמש הנשים הללו שיקרו במצח נחושה ואביך הוא הקרבן של כל הפרשה. אי אפשר גם לומר "איך אני יכולה להגיד מי אשם?" וגם לקבוע מי אשם שלושה משפטים קודם לכן.

"לצערי, אנחנו יודעים שמנקודה מסוימת לגבר כבר אין שיקול דעת..."

באמת? אין לו? זה משפט די נורא ואם הייתי גבר, ודאי הייתי מטיחה את ראשי בקיר כעת. ההכללה הזו מכאיבה לי לא פחות מהקודמת. האמירה הזו נשמעת מעין פראפרזה מסוגננת על הפתגם העממי "כשהזין עומד השכל בתחת" ואני לא מוכנה לקבל אותה לא בגרסה העממית שלה ולא בגרסה המסוגננת לכאורה שלך. גברים הם בני אדם, חלקם אפילו בני אדם נהדרים. גברים בעולם עושים מדי יום מיליוני פעולות שמבוססות על שיקול דעת נרחב. חלקם אפילו מצליחים להישאר בני אדם גם כשעומד להם. באמת, אני מכירה כמה כאלה באופן אישי. אותם אלה ש"אין להם שיקול דעת מנקודה מסוימת" קצת מפחידים אותי ואני מאמינה שהם צריכים לשבת בכלא כי לא בא לי להגיע לאותה "נקודה מסוימת" (שהיא ודאי שונה מגבר לגבר) ולראות מה בדיוק מתרחש אחריה.

"אבא שלי שם יד על הכתף שלה. לדבריה, זו הטרדה מינית. יודעת מה? אם ככה, כולנו מוטרדות מינית"

את צודקת. כולנו מוטרדות מינית או לפחות הרוב המוחץ של הנשים בעולם. בקרי בעמוד הפייסבוק 'אחת מתוך אחת' וגלי כמה האמירה שלך שנאמרה בציניות ובזלזול היא אמת מצערת שנשים מתמודדות איתה מדי יום.

"איפה היו הנשים האלה עד היום, למה הן באו רק עכשיו?"

איזה משפט מעייף. כמו בכל יתר הפרשות - קצב, קסטיאל, נחמן וכו'- לנפגעות לוקח שנים רבות להבין, לעכל, לקבל ולהתמודד עם אלימות מינית וכשמדובר בגבר סדרתי, כל אחת בטוחה שהיא לגמרי לבד בכל העסק ושהיא הראשונה והיחידה וכמובן- שהיא אשמה. זו הסיבה שזה לוקח המון שנים, מצדה. אבל זה לא אומר שזה לא קרה.

"בוכריס עשה טעות, הודה בה, שילם עליה מחיר מאוד כבד וימשיך לשלם אותו כל חייו"

בוכריס עשה חמש טעויות. הוא שיקר לאורך כל הדרך ואז הסכים להסדר טיעון כי ידע היטב שיש לו סיכוי טוב לסיים את המשפט שלו בכלא. המחיר שהוא שילם, למרבה הצער, לא כבד בכלל. המחיר זול. זול מדי. האיש הורד בדרגה אחת, שוחרר לחופשי עם פנסיה שמנה ביותר וסביר להניח שאחרי בטן-גב של כמה חודשים הוא יחזור לעולם העבודה עם איזה ג'וב נחשק. הוא לא התנצל, לא שילם אפילו שקל למתלוננות ולא נכנס לכלא. לגמרי יצא בזול. כמו מרבית עברייני המין במדינה הזאת.

"מה פמיניסטיות רוצות, להילחם בגברים ולהישאר לבד?"

לא, הן רוצות שוויון מלא כדי שהעולם הזה יהיה מקום טוב יותר לחיות בו, עבור גברים ועבור נשים ומה שביניהם. לומר על פמיניזם שהוא "מלחמה של נשים בגברים" זו אמירה שמתאימה לגברים מאוימים לשווא ובורים במיוחד.

(על אמה) "היא תמיד עטפה אותו, חיזקה אותו, אהבה אותו. היא חיה את חייה למענו. היה כל כך יפה לראות אותה מתרגשת ממנו, מגוננת עליו, גם בגיל 50 ו-60, גם לפני מותה. היא לא הייתה המקרה הקלאסי של אישה שבעלה מצליח והיא איזו עקרת בית. אמא שלי הייתה מאוד מוכשרת, אבל ידעה שהיא צריכה להקטין את עצמה בשבילו. וזה היה מאוד יפה".

זה בעיקר מאוד עצוב. אני לא בטוחה מה יותר עצוב - הזלזול שלך בעקרות בית (את לא תאמיני, אבל חלקן מוכשרות מאוד) וההתעקשות שאמא שלך לא הייתה כזו או העובדה שאת חושבת שלהקטין את עצמך בשביל הגבר שאת חיה איתו זה יפה. את מציגה את החיים של אמא שלך כבחירה ואני תוהה כמה בחירה באמת הייתה שם. מרבית הנשים חיו כך בעבר וחלקן חיות ככה עד היום. זה לא יפה, זה שובר את הלב. זוכרת שתהית מה פמיניסטיות רוצות? ובכן, בין היתר, ששום אישה לא תאלץ להקטין את עצמה רק כדי שהגבר שלה יהיה מבסוט.

"אני חושבת שאם היה מתאפשר, כל אחת הייתה רוצה להיות אישה של גבר כמו אבא שלי"

לא.