הכוח להעניק - עינב ריבק

בגיל 37 התבשרתי שאני חולה בסרטן השד. עברתי הכל - כריתה חלקית, כימותרפיה והקרנות. שנת הטיפולים הייתה לא פשוטה. מצד אחד פחד תמידי מהלא נודע שמלווה אותך כל הזמן ומצד שני תהליך של גילוי כוחות חדשים בעצמך שלא ידעת על קיומם. למזלי, זכיתי בבני משפחה ובחברים מדהימים שתמכו בי ושימשו אוזן קשבת לאורך תקופת הטיפולים ובכלל, ועדיין ההתמודדות עם המחלה היא מורכבת מאוד, זר לא יבין זאת.

חודשים ספורים אחרי שסיימתי את הטיפולים המאתגרים חל חודש המודעות לסרטן השד והעיתונים התמלאו בכתבות בנושא. פתאום, כשקראתי כתבות על נשים שהתמודדו עם סרטן השד, הבנתי שהמחלה שלי היא לא עניין של מה בכך. לפתע נחתה עלי ההכרה שמה שעברתי הוא בעצם משהו גדול. עם הגילוי הזה וכל מה שקראתי על שירות "לצידך" של עמותת "אחת מתשע", הבנתי שהידע והחוויות שצברתי עשויים לעזור לנשים אחרות שנמצאות במצב דומה. מחשבות על התנדבות למען נשים אחרות החלו לרוץ לי בראש. תקופה ארוכה מאוד התלבטתי האם זה נכון עבורי לתת לסרטן להיות חלק פעיל בחיי גם אחרי כשהתהליך המכאיב הסתיים.  

 

לאחר התלבטות לא קצרה, החלטתי ליצור קשר עם "אחת מתשע". לקח זמן עד שנפתח קורס להכשרת מתנדבות במרכז ויצא שעברו כמעט שלוש שנים מרגע ההחלטה שלי עד הרגע שבו התחלתי להתנדב בפועל. במבט לאחור אני שמחה על העיכוב, התחלתי להתנדב בזמן הכי נכון ומדויק לי. עברתי קורס אינטנסיבי בו קיבלתי את הכלים לתמוך בנשים והתחלתי להתנדב במערך הליווי והתמיכה "לצידך" של עמותת "אחת מתשע".

שנתיים וחצי שאני חלק מהעמותה ועד עתה זכיתי ללוות 7 נשים ולעבור איתן תהליך ארוך ומעצים במהלך התמודדותן עם המחלה. עיקר הליווי נעשה באמצעות שיחות טלפון. אני גרה במרכז הארץ, ויצא לי ללוות נשים מופלאות מכרמיאל ועד אילת. סרטן השד היא מחלה שמגיעה פעמים רבות בהפתעה באמצע החיים, לנשים עם ילדים קטנים, עבודה וחיים מלאים. לא פשוט לעצור באמצע החיים. לא פשוט גם פעמים רבות למצוא את הזמן והפניות למפגשים פנים מול פנים. לפעמים קל יותר ליצור את החיבור דווקא מעבר לשפופרת. חיבוק יכול לעבור גם דרך קו הטלפון.  

 

נתינה היא דבר מדהים. היכולת שלי לתת תמיכה לנשים אחרות מזכה אותי בתחושת משמעות. אני לגמרי מחוברת למה שהן עוברות וחווה איתן את הדאגה, השמחה והפחד. לצד רגעי הקושי והכאב יש גם לא מעט רגעי אושר והקלה.

8 שנים אחרי שחליתי, אני מרגישה שאני מסמלת עבורן את החיים שאחרי המחלה. כשאני נפגשת עם נשים שנמצאות בעיצומה של ההתמודדות, אני מעבירה להן את המסר החשוב: יש חיים אחרי ואלו יכולים להיות חיים נהדרים. אני נמצאת בתהליך מתמיד, המחלה תמיד תהיה חלק ממני אבל במובן החיובי של המילה.

 

פגשתי את פאני לפני כשנה והיא ישר נכנסה לי ללב. התחלנו לשוחח אחרי שהיא התבשרה שהיא חולה בסרטן השד ושתאלץ לעבור ניתוח וסדרת טיפולים קשים. הרגשתי את החיבור כבר מהשיחה הראשונה. פאני הכניסה אותי לעולמה, נתנה בי אמון מלא ואיפשרה לי להיות שם בשבילה. היא עברה תהליך משמעותי ממצב של בלבול ופחד לגדלות נפש ומציאת כוחות.

 

לדעת לבקש עזרה- פאני

הבשורה שאני חולה בסרטן השד הכתה בי כמו רעם ביום בהיר. הגעתי לעמותת "אחת מתשע" דרך אחת מהאימהות בכיתה של הבת שלי, שהמליצה לי להיעזר בשירותי העמותה. דרך עובדת סוציאלית של העמותה, נוצר הקשר עם עינב.

 

לא קל להיחשף אבל לפעמים צריך לדעת להרפות ולבקש עזרה. מעבר לעובדה שעינב הסבירה במפורט את הפרטים הטכניים של הטיפולים, השיחות אתה נתנו לי תקווה ופרספקטיבה חדשה על החיים. ראיתי לנגד עיני אישה חזקה שעברה את התהליך ואף הבריאה. אף פעם לא הרגשתי לבד בהתמודדות עם המחלה, אבל עד המפגש עם עינב הרגשתי שהסביבה הקרובה שלי תומכת בי אבל לא באמת מצליחה להבין עד הסוף את מה שאני עוברת. ידעתי שעם עינב אני יכולה לדבר על הכל כמעט 24 שעות, היא תמיד מצאה את המילים הנכונות ונתנה לי תקווה גם ברגעים הקשים ביותר.

 

הפכנו לחברות נפש, הרגשתי שעינב לא מוכנה לוותר עליי ולכן גם לי אסור לוותר לעצמי. גם בימים שלא היה לי חשק לדבר, עינב הייתה שם, היא התקשרה ודאגה לשלומי באופן מתמיד בזמני הבכי והצחוק. החודשים האחרונים היו נראים אחרת לגמרי ללא הליווי והתמיכה של עינב.

 

עדיין לא סיימתי את תהליך הטיפול, אבל אני מנסה לחזור לחיים ולקבל את הגוף שלי בחזרה. ההחלמה המלאה היא בגוף ובנפש. אני מאמינה שיבוא יום וגם אני אעביר את זה הלאה, ואתמוך בעצמי בנשים הזקוקות לכך.

 

***הכותבות עינב ריבק ופאני ארד  משתתפות במערך הליווי והתמיכה "לצידך" של עמותת "אחת מתשע"