בשנים האחרונות ישנה התעוררות בנושא זכותה של האישה ללדת בדרכה. דבר שעל פניו נשמע טבעי לגמרי, מנוהל כבר שנים בידי בעלי אינטרסים שונים וגורר מאבקים בין הממסד ליולדות. וכך, לאחר שנראה שהתקדמנו לאחרונה עם אישור קבלת מענק לידה ללידות בית, נראה שמישהו שם היה חייב לשמור על האיזון השלילי ולסטור לנו על הלחי השנייה.

עוד באון לייף: 

 

לאחרונה התבשרנו על סגירת בית היולדות בגדרה, דבר שמצמצם את חופש הבחירה שלנו כנשים היכן ללדת, ולמעשה שולל אותו עבור אלו אשר אינן עומדות בקריטריונים של לידת בית. על פי חוזר משרד הבריאות מ- 2012, מעבר לקריטריונים רפואיים, לידת בית יכולה להתרחש אך ורק אם החדר בו תתרחש הלידה יהיה בשטח של 10 מ"ר לפחות, יהיה בעל חיבור למים, חשמל וטלפון ויהיה מרוחק עד 30 דקות מבית חולים למקרה של פינוי. צו זה גורר אחריו ניסיונות של יולדות לחפש פתרונות יצירתיים ומשונים למקום קיום הלידה, אבל יותר מכל פוגע בזכות הבסיסית של כל יולדת לשלוט בלידה שלה, משום שכיום, במידה והבית שלך קטן, או שלא עלינו בחרת לגור באיזה "חור", כל מיילדת אשר תלווה את הלידה שלך מסתכנת בשלילת הרישיון שלה.

בישראל מתרחשות כ- 180,000 לידות בשנה, מתוכן כ- 800 לידות בית, שכללו עד לאחרונה לידות בבית היולדת או בבתי יולדות פרטיים. נראה שבשנים האחרונות, יותר ויותר נשים מחפשות אלטרנטיבות למה שהיה מכונה עד לא מזמן "לידה רגילה", שלרוב כללה משככים למיניהם, שכיבה על הגב וניהול הלידה על ידי הצוות הרפואי ולא ידי היולדת. בזכות מאבקים של קבוצות נשים שונות, הן במרחב האינטרנטי והן במרחב הממשי, יותר ויותר נשים נחשפות מחדש לאפשרות הבסיסית לבחור איך תראה הלידה שלהן והיכן היא תתרחש. גם בחירה בלידת בית חולים בליווי אפידורל היא לגמרי לגיטימית, כל עוד מדובר בבחירה מודעת של היולדת.

אין בין מה לבחור

בעקבות צו הסגירה שקיבל בית היולדות בגדרה, נוספה שחקנית חדשה במגרש הפייסבוקי ומחוצה לו, קבוצה בשם 'זכותי ללדת', אשר שמה לה למטרה להעלות מחדש את השיח על בחירת היולדת על המקום בו תתרחש הלידה שלה. הקבוצה הוקמה על ידי מספר נשים שילדו כולן מתוך בחירה בבית היולדות בגדרה, על מנת לאפשר לכל יולדת בעלת הריון תקין ללדת היכן שתבחר. דינה סופר עברה שתיים מתוך שלוש הלידות שלה בבית היולדות בגדרה, אותו היא מגדירה "בית". למרות שעברה לידה ראשונה טובה וטבעית בבית חולים, החליטו היא ובן זוגה שהלידה הבאה תתרחש בבית. בלידה השנייה הם החליטו שדירתם התל-אביבית הקטנה אינה מתאימה ללידה ורצו "להפריד בין קודש לחול", משם הבחירה בבית היולדות בגדרה הייתה טבעית. לטענתה, למרות שלידתה הראשונה התקדמה נהדר, ההבדל היה עצום. "בבית יולדות יש תהליך של ליווי היריון הדוק, המקום עצמו הופך להיות בית, יש לך היכרות מאוד אינטימית עם המיילדות שמכירות אותך ואת בן זוגך, את החששות והיכולות שלך. התחושה של ההגעה לשם היא של הגעה הביתה, למקום שמאפשר לך להירגע, לשחרר את כל הדאגות ולעשות את מה שאת צריכה לעשות".

סגירת בית היולדות בגדרה בעצם היוותה אכיפה של חוזר משרד הבריאות משנת 2012, שקבע שלידות בית יתקיימו אך ורק בבית היולדת. החלטה זו הגיעה אחרי סגירה של מרכזי לידה נוספים שפעלו בארץ, כך שכרגע לא קיימים בארץ מרכזי לידה מחוץ לבתי החולים, כפי שנהוג במקומות רבים בעולם. "כשסגרו את המרכז בגדרה החלטנו להתמקד בטענת המיקום - הגבלת הלידה לבית היולדת בלבד", מסבירה דינה. "זהו סעיף מאוד שרירותי ומאוד לא שוויוני, המגביל את חופש הבחירה. כרגע אנחנו לא מתווכחות על סיבות רפואיות של לידת בית, אלא מוחות נגד הסעיף הזה. אפילו אם יולדת רוצה ללדת בבית של אמא שלה, היא לא יכולה לעשות את זה על פי לשון החוק. למה יולדת צריכה ללכת ולשכור דירה או צימר, במקום להגיע למקום שכבר מיועד לכך?".

המאבק המוצדק שלהן בעצם מדבר על העובדה שלנשים יש זכות לבחור איפה הן רוצות ללדת, אבל אי קיומם של מרכזי לידה, והעובדה שלידת בית יכולה להתרחש אך ורק בבית היולדת, בעצם לא מאפשרת להן לבחור. נכון לעכשיו למאות יולדות, בעיקר מאזורי הפריפריה, אין אופציה ללידה ביתית והן נאלצות לחפש פתרונות יצירתיים על מנת שלא ללדת בבית חולים. "אנחנו יודעות על יותר מ- 50 יולדות שעכשיו בהיריון ואין להן מענה, הרבה מאזור הפריפריה שנמצאות יותר מ- 30 דקות מבית החולים ואין להן אופציה. מרכזי לידה היו בדיוק האופציה הזו, להגיע למקום בטוח, קרוב לבית חולים וללדת בסביבה של בית".

למה לא באמת מאפשרים לנו לבחור?

השאלה העיקרית היא, למה בעצם מאפשר משרד הבריאות לאישה ללדת בבית (גם אם בתנאים מסוימים) ולא מאפשר לה ללדת בבית יולדות, בו ישנם אפילו תנאים מותאמים יותר ללידה? אם מדובר בבריאות של היולדות, הרי שמחקרים רבים שנעשו בנושא מצביעים על כך שלידת בית חולים מגדילה את הסיכון לסיבוכים בלידה, בעוד לידה מחוץ לבית חולים (בבית או בבית יולדות) מקטינה את הסיכון להתערבות או סיבוכים בלידה. מדינות מפותחות כמו אנגליה והולנד אף מעודדות נשים בעלות הריון תקין ללדת בבית, מתוך ידיעה שזהו המקום הטוב ביותר עבורן ללדת, ועל הדרך חוסכות בהוצאות הלידה של כל אישה. בארצות הברית ובמדינות רבות באירופה קיומם של מרכזי לידה בקרבת בתי חולים הוא הסטנדרט, שכן הם מאפשרים ליולדת "ליהנות מכל העולמות".

לדבריה של דינה ומקימות 'זכותי ללדת', קיום מרכזים אלה הוא מענה מצוין לנשים שלא רוצות או יכולות ללדת בבית ואינן מעוניינות ללדת בבית החולים. "אין שום סיבה שלא יקומו מרכזים כאלה בסמיכות לבתי חולים בכל הארץ, שנשים יוכלו לבחור בלידה ביתית בסביבה בטוחה ומנוהלת עם ליווי של מיילדות לאורך כל הדרך, מודל שקיים בכל העולם. זאת לדעתי גם שערורייה שכרגע האופציה לעשות זאת היא רק באופן פרטי, שכן זה מגביל את לידות הבית למי שיש לה יכולת כלכלית. למה בית חולים מקבל 12 וחצי אלף שקל על כיסוי הוצאות לידה ומי שבוחרת ללדת בבית לא מקבלת את זה?".

קשה להתעלם מהעובדה שסגירת בית היולדות מונעת מסיבות אחרות הקשורות לאינטרסים כלכליים ולתחרות שקיימת היום בבתי חולים על כל יולדת, בגלל אותו מענק של אלפי השקלים. יישום חוזר משרד הבריאות דווקא עכשיו, כאשר המודעות ללידות פעילות ולידות מחוץ לבתי החולים גוברת, משקפת את הפחד של בעלי האינטרסים מאיבוד יולדות, המהוות משאב כלכלי עצום לבתי החולים. היות ולא כל אישה יכולה או רוצה ללדת בבית, מוטב לסגור את האופציה הנוספת ש"מתחרה" בבתי החולים.

מסתבר שפעם היה פה אחרת

במאמרה של אומי לייסר, 'ללדת ועוד איך: חוקי הלידה הלאומיים בתקופת המנדט', היא מצביעה על הוכחות לכך שלא תמיד זה היה המצב פה. בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, עם הגעתו של ארגון 'הדסה' לארץ, נעשתה הסדרה בתחום הלידות בארץ באמצעות 'תחנות ההתייעצות לאימהות ולנשים הרות', שאחת ממטרתן היה מיון היולדות ללידות בבתי חולים ולידות בית. אחד הקריטריונים העיקריים להפניה ללידה בבית חולים היה בעיות פתולוגיות, ואף נאמר במפורש שאין לשלוח נשים בעלות "הריון נורמלי" ללידה בבית החולים. הקריטריון הבא היה לידה ראשונה והקריטריון השלישי היה מקרים סוציאליים, כך שהעדפה הברורה הייתה שנשים בעלות הריון תקין ואשר ביתן מאפשר זאת, יוכלו ללדת בבית. רק בשנות ה- 30 החל מעבר מאסיבי של רוב הלידות לבית החולים (תופעה שקרתה במקומות נוספים בעולם), עקב סיבות שאינן קשורות לטובת היולדות ומונעות מאינטרסים כלכליים של בתי החולים, כגון עודף ברופאים ועודף מיטות פנויות בבתי חולים. במקביל הופסק השיח שנתן עדיפות ללידות בית וכתוצאה מכל אלה, הפכה מחלקת היולדות למחלקה רווחית כפי שהיא היום.

חשוב שנזכור שהלידה היא שלנו

ברור לגמרי שלא כל אישה יכולה ורוצה ללדת בבית. כותבת שורות אלה בחרה במרכז לידה טבעי בבית חולים בין השאר מסיבות כלכליות, אבל עדיין הייתה חשובה לי האפשרות לבחור איפה ואיך ללדת, גם אם היו הפתעות בדרך. הבנתי שאם חלק גדול מהצוות הרפואי מבין את החשיבות של ניהול הלידה על ידי האישה, יש יותר סיכוי שלא יתייחסו אליי כאל מאורע רפואי, אלא כאל מאורע טבעי ונפלא. נראה שלעומתם, הממסד הרפואי עוד לא מצליח להבין את החשיבות של נושא הבחירה של היולדת, או לפחות מעדיף להעלים עין.

איך זה יכול להיות שבשנת 2017 השיח על הנושא שהוא כולו נשי, לא מנוהל על ידי נשים? כל עוד יתייחסו אל לידה כהליך רפואי, בעלי האינטרסים ימשיכו להחליט איפה ואיך נוכל ללדת ואנחנו נצטרך להתפשר. טוב לדעת שיש רבות שאומרות "לא עוד!" ומנסות לנרמל את הזכות הכל כך בסיסית שיש לנו, לבחור.