כל מי שסבלה או סבל מהפרעות אכילה יכול להגיד לכם שגם בהפרעות אכילה יש דרג. זה אולי נשמע קצת מוזר, אבל יחסי הציבור עושים את שלהם גם כשמדובר באחת המגפות הנפוצות והמסוכנות ביותר. אנורקסיה, למשל, מחלה שיש לה אחוזי תמותה אדירים, נחשבת להפרעה הנחשקת ביותר, אחרי הכל הדימוי שלה בקרב הציבור הוא של אישה שברירית וענוגה, צנועה וזקוקה לתמיכה. הרי אף אחד לא חושב על השיער הדליל על הראש, על השיערות שמתרבות בכל שאר חלקי הגוף, על השיניים הרקובות ועל הלב שמתקשה לפעום. לעומתה, התמכרות לאוכל היא כנראה בקצה השני של הסקאלה. הדימוי הפעם הוא של גבר או אישה שמנים עד כדי חוסר תפקוד, מרותקים למקרר, נוטפי ריר וזיעה ולבושים טרנינג קרוע, מצחין ומלא בכתמי אוכל שומניים. הרי אף אחד לא מספר שמכורים לאוכל יכולים להיות בעלי משקל תקין, שחיים בינינו ועובדים בעבודות נחשקות, נראים טוב ומתלבשים יפה ובאופן כללי מתפקדים באופן מלא לחלוטין.

 

עוד באון לייף: 

 

בגלל זה, הווידוי של המתמודד שגיא ברייטנר אמש ב"הישרדות" היה כל כך נדיר וחשוב. ברייטנר ידוע יותר כ"שגיא ביטבוקס", אם אתם מעל לגיל 30 אולי לא הכרתם את השם שלו קודם, אבל מדובר באושיית יוטיוב רצינית, שבני נוער נהנים להעניק את חיבתם, או סתם לייקים, לסרטונים שהוא מעלה. אמנם הוא דיבר כבר בעבר על שנותיו כילד שמנמן ודחוי, אבל הפעם זה בכל זאת היה שונה. כי שגיא העז להגיד שהוא היה מכור לאוכל.

 

 

"כל החיים שלי הייתי בהתמכרות לאוכל", סיפר למעיין אדם חברתו לשבט, וכשהיא שאלה אותו מה היה הרגע שבו הוא החליט שזהו, ברייטנר התחיל לבכות. אחר כך סיפר למצלמה איך עד גיל 16 הוא לא היה נראה טוב – שמן ועם "תלתלים מוזרים".

 

"לא הצלחתי למצוא את המקום שלי", הוא מודה. "לא הצלחתי לאהוב את עצמי. ושכאתה לא אוהב את עצמך, זה מוקרן...אי אפשר להבין כמה זה מתסכל, שאתה מת להראות את עצמך וכן לדבר וכן להתבטא יותר. ואתה יודע שאם אתה תשב עם מישהי ותדבר איתה, אתה כן יכול לכבוש אותה...וזה אף פעם לא נגמר ביותר מידידות".

 

וואו. איזה וידוי. איזו כנות מדהימה. ברייטנר רחוק היום מהילד הדחוי ואכול השנאה העצמית שהוא היה אז מרחק שנות אור. הוא פופולרי, נראה טוב וככל הנראה גדוש במעריצות צעירות שממש לא מעוניינות ממנו ב"ידידות". הווידוי הפוצע שלו כל כך חשוב כדי להראות שגם גברים יפים בוכים. וגם גברים יפים סובלים מהפרעות אכילה. והפצעים האלו, שגרמו להם ילדים שצחקו עלינו בילדות, הם לא מתאחים כל כך מהר, אם בכלל.

 

 

עם זאת, למרות הגדולה שלו, עדיין צרם לי לראות את השיחה הזו. הנה יושב בחור חתיך ורזה, ששוב מספר איך הוא שנא את עצמו כשהיה שמן ואיך כולם צחקו עליו, וכמה עכשיו – כשהוא רזה ומוכר – הוא במקום טוב יותר. אפשר להבין אותו, זה הרי הכי טבעי, אבל זה גם הכי קל – לאהוב את עצמנו ושיאהבו אותנו כשאנחנו רזים ומצליחים. רק תתארו לעצמכם איזה כוח היה לווידוי הזה אם הוא היה מגיע דווקא מבחור שמנמן ו-השם ישמור – רווי בתלתלים. אם, לשם שינוי, היינו רואים גבר או אישה שאוהבים ונאהבים למרות שהם לא רזים ויפים ומצליחים. שלמדו להשלים עם עצמם ובעקבות כך לימדו את החברה לאהוב אותם, בדיוק כפי שהם. מבלי שהם נאלצו להתכופף לתכתיבים של החברה ולהתאים את עצמם לדרישות. אנשים שלו עשו מהפך פיזי, אלא רק מחשבתי, ושמקרבים גם את התודעה שלנו לכיוון של מהפך, שאחריה נקבל את כולנו כפי שאנחנו.

 

אבל כנראה שאנחנו עדיין לא שם, ובטח שלא בתוכנית כמו "הישרדות", שבסופו של דבר בונה על הרייטינג שיביאו חובבי בגדי הים והאנשים החטובים. ולכן, נכון לבינתיים, נסתפק בווידוי הזה של שגיא, שבכל זאת מגיעות לו כפיים על החשיפה האישית.