מי שאמר בצער תלדי בנים, לא צדק 
הוא כנראה לא ילד בבית יולדות של תמי ועפרית 
הוא גם לא ילד עם ערן, ו/או את עברי 

לפני שתגלגלו עיניים ותחשבו, נו עוד אחת שילדה ב 3 שעות תינוק, ארגיע אתכם ואומר שהלידה שלי ערכה 20 שעות מרגע הציר הראשון. היא לא הייתה קלה, לא קצרה, וכן זה כאב. מאוד. מאוד.

מה שכן הלידה הייתה, יהיה קשה לתאר במילים. היא כן הייתה מכילה, מעצימה, מכבדת, עדינה, אחראית, עוצמתית, כאובה, מסריחה, מלוכלכת, פראית, ארוכה, לעיתים נוראית, אבל בעיקר, הדבר הכי קשה שהייתי צריכה לעשות בחיי. לדחוף החוצה תינוק של 4 קילו. איזה הישג?!!

להסביר לאנשים את הבחירה שלי ללדת בבית יולדות - מרכז לידה ביתית טבעי ולא בבית חולים קשה כמעט כמו להסביר את הבחירה שלי בטבעונות:) 

אני מניחה שמה שבעיקר דחף אותי לבחור בזה היה פחד. הפחד מהמערכת הרפואית. הפחד מלהפקיד את הגוף שלי, הנפש שלי והילד שלי בידי מערכת שמנוהלת על ידי נהלים. נהלים שלמדתי להכיר שיכולים להציל חיים אבל שלא יכולים להתלבש פרפקט על כל אחת

כל מי שאי פעם הרגישה שהיא לא צריכה, וסירבה להתערבות רפואית כזו או אחרת יודעת מה הכוונה בנוהל אחד שלא מתאים לכולן

אני חששתי, חששתי שישכיבו אותי על הגב עם מוניטור בזמן צירים, חששתי שאשאר לבד בחדר הלידה כי המיילדת תהיה עמוסה, חששתי שישכנעו אותי לקחת אפידורל, או שאכנע לכאב, שייתנו לי זירוז, שנגיע לירידות דופק, חששתי שיעברו 3 שעות מפתיחה מלאה ושלא אצליח להוציא את הילד ויכריחו אותי ללידה מכשירנית בה חותכים את איבר המין הנשי ומצמידים וואקום לראש של התינוק, לעיתים דוחפים את הבטן ומוציאים את התינוק, חששתי שינתחו אותי ויוציאו את התינוק. חששתי

קראתי, ולמדתי, וקראתי עוד ועוד סיפורי לידה ולאט לאט נפרשה מולי התמונה הגדולה, ש 60? מהלידות בבתי החולים מגיעות לכדי התערבות רפואית. ש 20? מהלידות לניתוחים קיסריים, פשוט, עם כל האמת פחדתי, נמלאתי זיעה וגירודים בכל פעם שניסיתי לדמיין שאני ניגשת לבית החולים לסיור

ואז כמו רבות מאתנו קראתי את הספר לידה פעילה. נפתחו לי העיניים, רציתי את זה כל כך, זה נראה לי הגיוני ונכון

פתאום לא הבנתי איך אם אני אגיע לבית החולים ועוד לא אהיה בפתיחה 4 איך אסתובב במסדרון עם צירים ליד אנשים זרים והלידה תתקדם?איך ישתחררו לי ההורמונים הנכונים שמפעילים ומקדמים את הלידה אם אני לא במקום מוגן, חשוך, שקט? 
אז חיפשתי. לא היה לי אומץ באמת, אבל מצאתי. וכשמצאתי באותו הרגע ידעתי. כל הגוף שלי נרגע, הרפה, הגרד הפסיק, אויר נכנס לריאות
זה קרה כשפגשתי את תמי ועפרית המיילדות
הבנתי שאלה הנשים שהולכות ליילד אותי, וזהו
במציאות הן זוג נשים אמיצות, מקצועיות, עם ידיים בוטחות, ותפיסת עולם מופלאה בכל הנוגע ללידה, ומקום האישה בלידה
 

לידת הבית של רוני בארי

בידיים המיילדות תמי ועופרית. הלידה של רוני בארי בבית היולדות בגדרה

מאחר ואני גרה רחוק מידי מבית חולים, בית הלידה שהן הקימו שנמצא 8 דק מבית חולים ויש בו כל מה שחדר לידה טבעי זקוק לו כולל ציוד רפואי, היה הפתרון המושלם.

נפגשנו כל שבועיים, שוחחנו, למדנו אחת את השנייה, פרקנו, חלמנו, והן לימדו אותנו, הן לימדו אותנו לקחת אחריות, להבין שזה הכול בידינו ובאחריותנו גם אם בסוף נעבור לבית החולים גם שם זו אחריותנו, לגופנו ולילדינו.

בעיקר, לאט לאט הבנו, שאולי עברי עוד לא נולד, אבל אנחנו כבר הורים

והקשבנו לדפיקות הלב שלו, תוך כדי שהן מסבירות לי מה אנחנו שומעים, מה הטווח התקין, מיששנו והן הראו לי איך הוא יושב בתוכי, כמה מים יש לי, מה המשקל שלו, כל מה שאף רופא במשך 9 חודשים לא טרח לעשות אפילו לא פעם אחת - לגעת לי בבטן

למשש, להכיר, לגעת, לדעת פרקטיקה שלצערי לא בטוחה שמלמדים יותר בבתי ספר לרפואה את הרופאים. לפחות לא כל אלו שאני פגשתי.

בכל מקרה, אנחנו הגענו ללידה מוכנים בידיעה מה טווח דפיקות הלב של התינוק שלנו, והמיילדות שלי הגיעו אחרי שהן מכירות אותי אותו ואת כל הבדיקות שלנו, סיפור החיים שלנו, פחדים שלנו, חשקים שלנו ובעיקר - מי זה היצור הקטן שגדל בתוכי

אז תנו לי לספר לכם מהסוף להתחלה, עברי נולד 4 קילו שלמים, הוא הגיח לעולם, בחדר חשוך רך וחמים, במיטה אחת עם אמא ואבא

הוא לא נלקח מאתנו אפילו לא לרגע, גופו הקטן והעדין לא פגש פלסטיק, או משקל קשיח וקר שפרסו תחתיו נייר אפייה ושקלו אותו כמו רבע עוף

הוא לא נלקח מחום גופנו אפילו לא לרגע. גם לא אחרי שעתיים, גם לא אחרי 4 שעות. עברי נולד לעולם ומאותו רגע, כולנו עשינו מה שיכולנו כדי להתאים את עצמנו אליו. הרגע היחידי שעברי עבר ידיים מהידיים של אמא, זה היה לידיים של אבא כשהשליה עמדה לצאת

 

לידת הבית של רוני בארי

עברי הגיח לעולם במשקל 4 קילו. לידת הבית של רוני בארי

המיילדות שלי נתנו זמן לחבל הטבור להתרוקן, לשלייה לצאת כשהיא הייתה מוכנה, כשהיא התנתקה לבד, כשהציר הוציא אותה החוצה ולא משכו בחבל הטבור

אני אספר לכם שבעזרתן לא היו לי תפרים, שלא חתכו לי את איבר המין כדי להוציא את התינוק הגדול הזה, בסה"כ, עבדו מאוד קשה כדי לעזור לזה לקרות, עזרו לי בכל תנוחה אפשרית, עזרו לי עם עיסויים, ובעיקר עזרו לי שלא הפחידו אותי, לא הלחיצו אותי, ולא אמרו לי שנגמר הזמן, וחייבים לחתוך וללחוץ לי על הבטן ולמשוך בוואקום

כמה פעמים קראתי על מקרים שעשו כך לנשים בבית חולים כי "נגמר הזמן" ויש עומס ולאו דווקא כי התינוק היה במצוקה, (שכן אז טוב שיש את האופציה להתערב רפואית.)

בעיקר, נתנו לי זמן. נתנו לי הכלה אינסופית מלאה בעיסויים, שמנים, רפלקסולוגיה, הומאופתיה, באמונה שלמה שכל תא בגוף שלי יודע ללדת

והיה לי משבר. היה לי משבר בו נמלאתי פחד, וברגע אחד הצירים פסקו. גם כשהייתי בטוחה שזהו, עוד רגע הן עומדות לבשר לי שצריך ללכת לבית החולים לקחת זירוז, הן אפילו לא חשבו על זה, והציעו לי מקלחת מנחמת ומנוחה, הן הציעו לי עיסויים ושקט ושבט נשי של 2 מיילדות מופלאות חכמות ומקצועיות שכל כולן רק דאגו לי לשלומי ולשלום עברי.

תאמינו לי שאני לא יודעת מאיפה יש להן את האומץ למקצוע המטורף הזה, ועוד להיות שליחות של נשים שיוצאות ללוות את הלידות שלהן בבית, אבל אותנו? הן הצילו
את הלידה הארוכה שלי הן אפשרו, ואיך אמרה לי המיילדת בבית החולים יום למחרת כשניגשתי להיבדק

אצלנו? כבר היית מסיימת מזמן בקיסרי.

כנראה שהאינסטינקטים שלי יידעו, כנראה שהתאים שלי לא סתם גירדו

 

לידת הבית של רוני בארי

משרד הבריאות מפקיר יולדות כמו רוני ואחרות שמעוניינות בלידות בית

למה אני מספרת לכם את כל זה? טוב, אז קודם כל כי לעברי מלאו שנתיים וזה נראה לי זמן טוב לעשות עיבוד לתהליך הלידה ולספר אותו. ממליצה לכל אחת להתחיל לכתוב את סיפור הלידה שלה - לי לקח בהמשכים שנתיים.

וגם כי לאחרונה משרד הבריאות החליט שהוא מפקיר אותי ויולדות בית כמוני שגרות בפריפריה ולא קרובות מספיק לבית חולים וכאלה שלא יכולות או רוצות ללדת בביתן

משרד הבריאות מצר לאט לאט את זכויות האישה ואסר על מיילדות בית לגשת ליילד אישה אם זה לא בביתה שלה. אסר למעשה על מיילדות לאפשר ליולדות פריפריה לגשת ללדת אצלהן בבית קרוב לבית החולים.מבחינתם הם מפקירים אותי שאלד לבד ללא מיילדת או שאגש לבית חולים מה שלא יכול לקרות מבחינתי

בית יולדות של תמי ועפרית, שקיבל במהלך ה- 5 שנים האחרונות 220 תינוקות בריאים, קיבל מכתב האוסר עליהן להמשיך לפעול, ואני נותרתי ללא מקום ראוי לבטוח ללדת בו בפעם הבאה

במדינות רבות באירופה לידות בית הן הנורמה, המחקרים מראים שהן בטוחות כמו לידות בית חולים מדינות רבות מעודדות את היולדות ללדת בבית

בישראל יש עליהום רפואי מוחלט נגד לידות הבית. הרבה מזה בגלל שכל יולדת מביאה לבית החולים 12,500 שקל כשהיא ניגשת ללדת

אז מהיום, אנחנו יוצאות מארון הלידות החשוך אל האור, חשוב לי שתדעו, שאמנם אנחנו מיעוט, וכל שנה בישראל רק 900 נשים יולדות בבית מתוך 190,000 אבל תזכרו את התאריך היום. ה- 6.6.17 יום לידות הבית הבינלאומי והיום שבו יולדות הבית של ישראל יוצאות לספר לכן שזה בטוח, בריא, ומומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי ללדת בבית.

לא יושבות יותר בחושך, מנרמלות את לידות הבית

@זכותי ללדת
#מנרמלות_את_לידות_הבית #זכותי_ללדת #לידת_הבית_שלי.

 

למי שמעוניינת לקרוא על כל האירועים במסגרת יום הלידה הבינלאומי שחל היום