הנושא של לבישה או אי לבישת חזיות מעורר שיח אמוציונאלי בקרב נשים (גם בקרב גברים, אבל במקרה כזה מדובר בשיח אחר לגמרי). יש כאלו שלא יכולות בלי, ואף מוציאות אלפי שקלים במהלך חייהן על מציאת החזייה המושלמת - כזו שגם תתמוך וגם תהיה סקסית ומהממת. מהצד השני יש את אלו ששונאות כל דבר שקשור בנושא, ומורידות את החזייה ברגע שהן מגיעות הביתה, או מוותרות עליה בכלל. ולעומת כל אלו, יש נשים שנמצאות איפשהו באמצע, ומתייחסות לחזיות כאל פריט פונקציונאלי שלא כדאי להתעסק בו יותר מדי. אז למה בעצם אנחנו עושות כזה עניין מפריט לבוש שכמעט אף אחד לא רואה?

עוד באון לייף: 

·    לורן האטון בת ה-73 בקמפיין הלבשה תחתונה של קלווין קליין

·  5 מותגים שמוכיחים שכל אישה יכולה לדגמן הלבשה תחתונה

·   קמפיין ההלבשה התחתונה ששובר את כל הסטיגמות

 

 

נחזור קצת אחורה על מנת להבין מהיכן הגיעו אלינו החזיות. החזיות נכנסו לשימוש בסוף המאה ה-19 ורק בתחילת המאה ה-20 התחילו להיות דומות יותר למה שאנו מכירות כיום. לקראת אמצע המאה ה-20 ייצור החזיות נהיה מסחרי, כאשר צעירה בשם מארי פלפס ג'ייקוב מאסה במחוכים שהגבילו את תנועתה ורצתה להיות משוחררת. ג'ייקוב עיצבה לעצמה חזייה העשויה משתי מטפחות משי ורצועות ורודות, וכך יצרה את החזייה הראשונה בהיסטוריה. בהמשך, כשהביקוש עלה היא התחילה למכור אותן בצורה מסחרית, עד שלאט לאט הפכו החזיות להיות נפוצות בכל מקום וגדלו לתעשייה עצומה המגלגלת מיליארדים.

האם החזייה אכן שחררה את האישה? 

בתחילת המאה הקודמת הופעת החזייה אכן שחררה את האישה, שהייתה חנוטה בתוך מחוכים כבדים ומסורבלים. אבל נראה שכיום אצל נשים מודרניות רבות, נוכחותה של חזייה מתחת לחולצה מרגישה פעמים רבות היהפך הגמור מהרגשת שחרור וקלילות.

אז למה אנחנו בעצם לובשות חזיות? האם זה בגלל שככה הורגלנו וזה מה שהחברה מצפה מאתנו, או שמא מפני שלבישת חזייה היא דבר בריא וחשוב לשדיים שלנו? לאורך השנים נשמעו לא מעט טענות בנושא, חלקם גובו מחקרית וחלקם לא.

נחזור קצת אחורה על מנת להבין מהיכן הגיעו אלינו החזיות. החזיות נכנסו לשימוש בסוף המאה ה-19 ורק בתחילת המאה ה-20 התחילו להיות דומות יותר למה שאנו מכירות כיום. לקראת אמצע המאה ה-20 ייצור החזיות נהיה מסחרי, כאשר צעירה בשם מארי פלפס ג'ייקוב מאסה במחוכים שהגבילו את תנועתה ורצתה להיות משוחררת. ג'ייקוב עיצבה לעצמה חזייה העשויה משתי מטפחות משי ורצועות ורודות, וכך יצרה את החזייה הראשונה בהיסטוריה. בהמשך, כשהביקוש עלה היא התחילה למכור אותן בצורה מסחרית, עד שלאט לאט הפכו החזיות להיות נפוצות בכל מקום וגדלו לתעשייה עצומה המגלגלת מיליארדים.
האם החזייה אכן שחררה את האישה?
בתחילת המאה הקודמת הופעת החזייה אכן שחררה את האישה, שהייתה חנוטה בתוך מחוכים כבדים ומסורבלים. אבל נראה שכיום אצל נשים מודרניות רבות, נוכחותה של חזייה מתחת לחולצה מרגישה פעמים רבות היהפך הגמור מהרגשת שחרור וקלילות.
אז למה אנחנו בעצם לובשות חזיות? האם זה בגלל שככה הורגלנו וזה מה שהחברה מצפה מאתנו, או שמא מפני שלבישת חזייה היא דבר בריא וחשוב לשדיים שלנו? לאורך השנים נשמעו לא מעט טענות בנושא, חלקם גובו מחקרית וחלקם לא.

נחזור קצת אחורה על מנת להבין מהיכן הגיעו אלינו החזיות. החזיות נכנסו לשימוש בסוף המאה ה-19 ורק בתחילת המאה ה-20 התחילו להיות דומות יותר למה שאנו מכירות כיום. לקראת אמצע המאה ה-20 ייצור החזיות נהיה מסחרי, כאשר צעירה בשם מארי פלפס ג'ייקוב מאסה במחוכים שהגבילו את תנועתה ורצתה להיות משוחררת. ג'ייקוב עיצבה לעצמה חזייה העשויה משתי מטפחות משי ורצועות ורודות, וכך יצרה את החזייה הראשונה בהיסטוריה. בהמשך, כשהביקוש עלה היא התחילה למכור אותן בצורה מסחרית, עד שלאט לאט הפכו החזיות להיות נפוצות בכל מקום וגדלו לתעשייה עצומה המגלגלת מיליארדים.
האם החזייה אכן שחררה את האישה?
בתחילת המאה הקודמת הופעת החזייה אכן שחררה את האישה, שהייתה חנוטה בתוך מחוכים כבדים ומסורבלים. אבל נראה שכיום אצל נשים מודרניות רבות, נוכחותה של חזייה מתחת לחולצה מרגישה פעמים רבות היהפך הגמור מהרגשת שחרור וקלילות.
אז למה אנחנו בעצם לובשות חזיות? האם זה בגלל שככה הורגלנו וזה מה שהחברה מצפה מאתנו, או שמא מפני שלבישת חזייה היא דבר בריא וחשוב לשדיים שלנו? לאורך השנים נשמעו לא מעט טענות בנושא, חלקם גובו מחקרית וחלקם לא.

למרות שהשדיים אמורים לעמוד באופן טבעי, עקב הימצאותן של רצועות פנימיות שתומכות בהן, הדעה הרווחת טוענת שהחזייה אמורה לספק תמיכה לחזה ולעזור לרקמת השד להחזיק את כובד המשקל. בנוסף יש הטוענים שלבישת חזייה באופן קבוע עוזרת לעכב את צניחת החזה. מהצד השני, מחקרים רבים שפורסמו לאורך השנים טענו שלבישת חזייה לאורך זמן יכולה להגביר את הסיכוי לחלות בסרטן השד, בשל החשש כי לבישתה יכולה לפגוע בפינוי הנוזל הלימפטי מהשד, אך גם טענות אלו לרוב הופרכו.

מחקר שנערך במשך 15 שנה על ידי פרופסור ז'אן-דני רויון, מומחה לרפואת ספורט בבית החולים של אוניברסיטת בזנסון בצרפת, בדק כ- 320 מתנדבות והתבסס בעיקר על קבוצה של 50 נשים בגילאים 18-35. לנשים אלו, שלא לבשו חזיות בכל תקופת המחקר, נצפתה הרמה של הפטמות בכ- 7 מילימטרים בממוצע ביחס לכתפיים, והשדיים שלהן היו מוצקים יותר ובעלי פחות סימני מתיחה. אחת מטענות המחקר היא שלבישת חזייה מגיל צמיחת השדיים מונעת צמיחה של רקמת השד, דבר המוביל לפירוק השרירים שתומכים בחזה, ובעצם יוצר תלות באביזר שהיא יכלה להסתדר בלעדיו. אך היות והמחקר התמקד בעיקר בקבוצת גיל מסוימת, גם לגביו יש השגות.

חזיות על המוקד 

אחת ההנחות הרווחות והמעצבנות היא שפמיניסטיות לא לובשות חזיות. תפיסה זו התקבעה בעקבות הפגנת הנשים מול תחרות מלכת היופי באטלנטיק סיטי בשנת 1968. הנשים שמחו על המסר האנטי פמיניסטי שקיים בתחרויות מסוג זה, השליכו לחבית שהוצבה במקום חפצים אשר סימנו עבורן דיכוי, בין היתר גם חזיות. דיווח שגוי של כתב שנכח במקום, השרישה את התפיסה השגויה לפיה פמיניסטיות שרפו שם חזיות. אז בנוסף לכך שהסיפור סולף, נראה שלא כל הפמיניסטיות מתנגדות לחזיות. כיום ההגדרה של נשים רבות למושג פמיניזם היא הגדרה כל כך רחבה, שגם בעניין לבישת חזיות, אין כאן תשובה חד משמעית.

לחץ חברתי מתון 

קשה מאוד לענות על השאלה מדוע נשים לובשות חזיות. יכול מאוד להיות שבמקור לבישת חזייה (או יותר נכון מחוך) נועדה לרסן את שדייה של האישה, להם הייתה משמעות כפולה- השד המזין והקשור לאם המניקה, לעומת השד המרעיל הקשור לאישה המינית והפתיינית. בהמשך, תעשיית החזיות (והאופנה בכלל) שהייתה ועדיין מנוהלת ברובה על ידי גברים, הכתיבה מהו אידאל היופי הנשי ואיך האישה צריכה להיראות.

כיום לבישה או הסרה של חזייה לרוב לא מלווה באידאולוגיה רבה, הכל קשור באלמנט של נוחות והעדפה. נכון, נשים רבות נוהגות ללבוש חזיות כי הן הורגלו להסתיר את השד והפטמה, והן נוהגות כך מתוך נורמה חברתית או הרגל. אך היות שכיום כל אחת מוצאת את דרך הביטוי שלה בהקשר זה ובהקשרים אחרים בדרכים רבות ומגוונות, יותר הגיוני להתעסק עם הבחירה של כל אישה כפרט ולא כקבוצה, זה בטוח הרבה יותר משחרר.