חברות/י וועדת השרים הנכבדות/ים,

היום בהצבעה בוועדה יעלה החוק לאיסור צריכת זנות להצבעה בוועדת השרים. זו לא פעם ראשונה שזה קורה ואני בטוחה שיומכן/ם עמוס מאד בעניינים קריטיים; רגע לפני ההצבעה, אני מבקשת להסביר, עד כמה החוק הזה קריטי כמו ובעצם יותר מכל דבר שתעסקו בו היום.

זנות מתוך בחירה חופשית?אין

דבר כזה

אני צחי אדרי, צעיר שמתמודד עם מחלת ניוון שרירים. פעם אחת בחיים שלי ביקרתי אצל אישה בזנות. הפעם האחת הזו הספיקה כדי להבהיר לי חד משמעית: אין דבר כזה "אישה שעובדת בזנות מתוך בחירה חופשית", פשוט אין

לטור המלא

הדרך הכי טובה לעשות זאת, היא לספר על יום שגרתי בעמותת "המכללה", בית הספר החברתי לנשים בזנות שהקמתי יחד עם שותפתי איריס שטרן לוי שכלל מאבק בבירוקרטיה, שיעור בקורס ניהול משרד ומזכירות, בו שמענו משגית איך השוטרים קפצו עליה בחזרה מהנסיעה הראשונה שלה מחו"ל וחיפשו סמים "כי ככה מתנהגים לטרנסיות" וראיונות עם מועמדות לקורס הבא במכירות אופנה שאיריס קיימה.

לפי הנוהל שהמציאות הכתיבה, כמו אחרי כל פגישת גיוס בהן איריס פוגשת תלמידות לעתיד ותלמידות עבר, ידעתי שאיריס תתקשר עמוסה בדיווחים. כמו תמיד, נחרדתי מהבשורות שאני עלולה לשמוע, הבשורות שמוכיחות את כוחו של המכניזם שמכריע לרוב את הנשים הכי נפלאות, שלא פעם נגמר להן הכוח אל מול הקשיים שנערמים אל מול עזרה כל כך מועטה מהמוסדות שאמונים על ביטחונן.

נעמי שכבר יצאה מהזנות, סיפרה לאיריס שהמשמרות שלה כרגע הופחתו, והיא חייבת למצוא תעסוקה נוספת. אחר כך רכזת התעסוקה הוסיפה שזה ממש חשוב, כי ברגע שאישה בזנות נותרת עם זמן פנוי, הסיכוי לחזור לזנות גדול יותר. אנחנו כבר יודעות שלפעמים למצוא ולהשתלב בעבודה זה לא מספיק; בתיה הסתבכה מול מעסיקים שהונו אותה ומרים קיבלה הצעה מגונה מהבוס והעזה לנשום לרווחה רק כשמשהו נוסף נכנס לחדר. הגרוע מכל היה סיפורה של תמר – אמא לביאה שנלחמת על חייה ועל הזכות לגדל את ילדיה. תמר שסוף סוף גרה בדירה משלה בעזרת אנשים טובים שגילו שהיא ישנה ברחוב כי אין לה מקום אחר, פגשה את כרמית בתחנה המרכזית, מחוקה לגמרי מ"נייס גיא". כרמית שהייתה כוכבת בקורס בו למדה, נדיבה עם חמלה ענקית והאמא של כולנו, לא עונה להודעות שלנו כבר חודשים. ככה הבנו שהמציאות הכריעה אותה ושהיא חזרה לזנות.

הזנות, כפי שאנחנו נחרדות ללמוד מהנשים הגיבורות שאנחנו פוגשות רחוקה מלהסתיים ביום בו החלטת "זהו, אני עייפה מהזנות", כפי שאמרה לנו שגית בתחילת הקורס ואז ביקשה: "תעזרו לי". כי לא משנה כמה חזקות, מוכשרות וחכמות יהיו הנשים, ללא לקיחת אחריות מלאה של החברה והמדינה על מה שהיא מאפשרת לקרות, הסיכויים שלהן הולכים קטנים.

הרי הן בזנות לא כי יש בהן בעיה, אלא כי יש ביקוש לנשים שמוכרות את גופן בתמורה לכסף ואין שום דבר אחר שמונע את זה. יש היום חוקים נגד סרסרות, נגד פרסום זנות, אחזקת מקום לשם זנות, ועדיין הזנות מתקיימת ללא מפריע. ליד משרד "המכללה" ישנן שלוש דירות "דיסקרטיות" שמתפארות על קיומן בשלט אדום ולועג. בכל שעות היממה אנחנו רואות "לקוחות", גברים שהם בני הזוג, האבות, האחים של מישהי מאתנו יוצאים ונכנסים באין מפריע.

הגיע הזמן לאמירה חברתית נחרצת; מה הזנות מעוללת, מי אחראי לה ומה צריך לספק בשטח, כדי להגיד באמת ולא רק על הנייר, שקיים מענה עבור נשים שמבקשות לבנות את החיים שהן מבקשות לעצמן. זה מתחיל בלסייע להשיג ריהוט ראוי או סדינים צבעוניים שיתנו תחושה של בית וכלה בתעסוקה מכבדת בעלת אופק. כי תעסוקה היא מפתח להחלמה. אלו לא המילים שלנו, אלא של ענבר שלמדה קורס מכירות אופנה של "המכללה" בשיתוף ובחסות של רשת "סטורי": "עברתי קורס של סטיילינג ואופנה ואז התחלתי לעבוד וזו הייתה העבודה הנורמלית הראשונה אחרי 4 שנים בזנות. אני זוכרת שישר אמרתי כאילו ' וואו, איזה הבדל בין למכור בגדים לבין למכור את הגוף שלי, זה עולם אחר לגמרי".

אנחנו שומעות מדי יום על נשים שעושות צעד אחד קדימה ואז 10 אחורה כי הקשיים רבים מכדי לפתור את כולם בבת אחת. כל פעם אנחנו משתאות מול אוזלת היד החברה בה אנחנו חיות; עשור לאחר שהוכרז על הקמת תכנית למלחמה בזנות, אבל עדיין ארגונים שנלחמים בזנות נלחמים במקביל על קיומם. למרות זאת, חברות וחברי וועדת השרים, הגלגל קיים ומתגלגל ביתר שאת לצד מודעות שהולכת וגדלה. אנחנו כאן וקוראות לכן/ם להצטרף אלינו למאבק בתופעה המכוערת והנצלנית והכי עתיקה בעולם.