עבודה קשה היא עניין יחסי. אימוני הכדורגל של מכבי תל אביב יכולים להיראות מפרכים כלפי חוץ, אבל לשחקני באיירן מינכן הם לא מותחים אפילו את שריר התאומים. ובכלל, ספורט הוא עניין של התמדה, השקעה, רצון והשפעה סביבתית. עובדים טובים צריכים חממה נוחה ומטפחת. כזו שנותנת מקום לספורטאי, אבל שומטת לו את הקרקע מתחת לרגליים בעת הצורך. וכתוצאה מכל הסיפור הזה, אין זה פלא שהענפים שבהם ישראל מביאה הישגים כלשהם – נורא מצומצמים. כבודם של שחר פאר, אריק זאבי ושות' במקומם מונח, אבל כמה הזוי זה שאנחנו יכולים למנות על עשר אצבעות את כמות ההישגים האולימפיים שלנו. במדינה בה "ספורטאי" הוא מקצוע לכל דבר שמקבל משכורת ולא חי מתרומות – לא יהיה צורך לציין "25 שנים למדליה של יעל ארד" כי יהיו מלא מדליות ומלא יעל.

"כפי שלא ניתן להקים סיירת קרבית בצבא במספר חודשים בלבד, ועוד מג'ובניקים, כך לא ניתן תוך זמן כה קצר עם בנות כל כך חסרות ניסיון, לייצג את המדינה בתחרויות. ספורטאי צריך להיות מוכן לייצג את המדינה והתפקיד שלנו הוא לתת לו את הכלים ולא להכשיל את הספורטאי ואת המדינה", אמרה אירה ויגדורצ'יק, לשעבר המאמנת הראשית של נבחרת ישראל להתעמלות אומנותית. אירה לא הסכימה לשלוח את נבחרת ישראל לתחרות העולמית באיטליה כי  לא הייתה מוכנה להציג תוצר לא גמור, לא איכותי ולא בכל מחיר. בגלל האידיאולוגיה שלה שילמה מחיר כבד והועברה מתפקידה. אירה ושלושים שנות הניסיון שלה יתבזבזו במשרד כלשהו, ישלחו מיילים עם תקנות וחוקים שספק יאכפו בשטח. נבחרת ישראל קיבלה שתי מאמנות צעירות שיצברו ניסיון על חשבון הסיכוי שלנו למדליה אולימפית וגאווה לאומית.

אירה ויגדורצ'יק

בשנת 2008 ויגדורצ'יק הואשמה לראשונה על ידי המתעמלות שלה על כך שנהגה בהן ביחס משפיל. בית המשפט פסק לטובתה וקבע כי אין בסיס לטענות כלפיה. לכל אורך הדרך ויגדורצ'יק טענה "שהמגע הוא חובה, הוא מכאיב. ההגמשה מכאיבה". התנועות המדויקות שמציגות המתעמלות רק נראות לנו קלות. שפגט באוויר תוך כדי סיבוב סרט, קפיצת בורג משולשת, מרובעת ומחומשת הם לא דבר טבעי לגוף ועל מנת להגיע לתוצאות, המוח וההתמדה צריכים לנצח את השריר. הספורטאים בענף הזה צריכים לשבור את גופם ולבנות מחדש. אף בן אדם לא יכול להגיע לקצות האצבעות ברגליים, אם לא נותנים לו דחיפה קלה בהתחלה.

בשנה שעברה, בתזמון מדויק של פחות מחודש לפני האולימפיאדה בריו, התלוננה אחת המעמלות על כך שויגדורצ'יק בעטה בה. התלונות טרם הוכחו – אבל הנזק כבר נעשה. הנבחרת לא התאמנה במשך עשרה ימים ודרשה להחליף את המאמנת. הבנות אמנם טסו לריו, אבל כנראה שזה היה סתם בשביל לעבור בדיוטי. נבחרת מפורקת מבפנים שיוצאת בהצהרות שלא הוכחו כחודש לפני האולימפיאדה – לא תחזור עם מדליה. הן סיימו במקום השישי, כאשר לפני חודש חלמו על כסף או זהב. ויגדורצ'יק קיבלה מכתב לקוני סגנון "תודה על תרומתך" וצ'ק על סך 572 ?. כבר עדיף שלא היו שולחים כלום. אין סכום גבוה מספיק לשלם לאירה עבור ההישגים אליהם היא הביאה את הנבחרת בימי הזוהר שלה ועוגמת הנפש שחוותה בתמורה.

אירה ויגדורצ'יק

יש סיבה לכך שכפות הרגליים של הבלרינות מצולקות, נהגי פורמולה אחד עברו לפחות תאונה או שתיים בחייהם בה בקושי שרדו ולמתעמלות אין חזה, אין בטן אבל יש כתפיים שמפצות בגודלן על כל חוסר אחר. להיות ספורטאי אמיתי זה לדעת לקבל על עצמך צורת חיים מסוימת שהמקצוע דורש ולא לפתח את זה כתחביב ואז לפרוש להיי טק כשנמאס. זה לא עובד ככה. להיות ספורטאי אמיתי זה לדעת להתמודד עם סבל פיזי, נפשי ובתוך כל זה לא לזוז מילימטר מהמטרה. "כשאתה ילד ומגיע לברצלונה, הדבר הראשון שמלמדים אותך זה לחשוב, לחשוב, לחשוב ומהר. מגיל עשר מלמדים אותנו שזו בושה לאבד את הכדור" אמר צ'אבי באחד הראיונות.

חינוך קשה משיג תוצאות טובות יותר ומהירות יותר. אנחנו לא מחנכים ילדות בבתי ספר יסודי, אלא מנסים לבנות נבחרת איכותית ולהיות הכי טובים בעולם בארבע שנים בלבד. לעצור לשאול כל מתעמלת "איפה זה פוגש אותך?" יעזור לנו כמעט כמו להעלות 48 גרם במשקל ולקוות שזינה לא תשים לב. אפס תועלת. הישגים ספורטיביים דורשים עבודה קשה ואירה הייתה היחידה עם הראש על הכתפיים כדי להבין זאת, לדחוק את הבנות שלה לקצה ולהביא לנו אינסוף גאווה. נכון, התעמלות אומנותית ומאמנת רוסיה הם לא שילוב קל, אבל זה מה שנדרש בענף ואם את לא מתאימה – את לא חייבת. בספורט יש מקום למקצוענות והישגים, לא פוליטיקלי קורקט.