מדוע אנו נרתעים כל כך משימוש בשירותים ציבוריים? אולי משום שהאימהות שלנו לימדו אותנו שלשבת על אסלה במקום ציבורי זו סכנה בריאותית. ואנחנו, ממשיכים להעביר את הבשורה הלאה, לילדינו.

 

האם ישיבה על אסלה ציבורית באמת מסוכנת?

לא!

"הסיכויים לחלות מישיבה על אסלה במקום ציבורי הם קטנים ביותר", מנפץ את המיתוס ד"ר אילן זהבי, מומחה לגסטרואנטרולוגיה למבוגרים ולילדים. "אף אחד עוד לא הוכיח שניתן להידבק במחלה כלשהי דרך שירותים. אם מקפידים על כל כללי ההיגיינה האישית, כמו ניגוב האזורים האינטימיים, שטיפת ידיים עם סבון ומים וכדומה, אין שום סיבה לדאגה".

לשירותים הציבוריים יש תדמית קשה בציבור והם מתקשרים בתודעה שלנו יחד עם ריח רע, לכלוך ולעתים אף פשע. אבל יש מי שעושים לשינוי התדמית והאווירה. 

 

בממלכה המאוחדת, למשל, פועל ארגון בשם ה- "British toilet association", למען שירותים ציבוריים טובים יותר. בארצות הברית מדברים על הפרטת השירותים הציבוריים למען הפיכתם "נקיים" יותר לשימוש מכל הבחינות. במערב סין הקימו היכל של אלף אסלות מעוצבות עם מוסיקה נעימה לטובת הציבור. ביפן השירותים הציבוריים נקיים להפליא. ובכל תא יש מערכת חשמלית שמאפשרת בלחיצת כפתור הזרמת מים באסלה או השמעת קולות מים זורמים, כדי להסוות את הקולות הטבעיים שהגוף מפיק.

 

ואפילו כאן, אצלנו, עיריית אשדוד השקיעה בשנה האחרונה מעל למיליון וחצי שקל בטיפוח השירותים הציבוריים ובנית תאים חדשים בעיר. צרכים המגיעים מצרכים.

"הילדה לא הסכימה להיכנס לשירותים בגן"

לדברי הפסיכולוגית, ד"ר גליה איסקוב, שירותים ציבוריים הם מקום שלא נעים בדרך כלל להיכנס אליו, משום שכולנו מרגישים שהצרכים שלנו הם עניין פרטי ואינטימי. לכן קשה לנו לחלוק את כל מה שכרוך בהם עם כל אדם אחר מלבדנו. "אנשים מן המניין יכנסו לתא שירותים ציבוריים, למרות הרתיעה, וישתדלו לא לשבת על האסלה, או להגן על עצמם עם נייר טואלט ושטיפת ידיים. אנשים חרדתיים, לעומת זאת, לא יכנסו מלכתחילה לתא שירותים ציבוריים. ימנעו ויתאפקו לעתים שעות רבות. אצלם המציאות היא אחרת".

 

לדברי ד"ר איסקוב אלה הרגלים שמוקנים קודם כל בבית. "הורים אסטניסטים וחרדים, יעבירו את החרדות הלאה לדור הבא. הורים כאלה לא יתנו לילד להשתמש בשירותים ציבוריים כמו שלא יתנו לו לשתות מכוס של חבר או למצוץ סוכריה של חבר. אנו מעבירים לילדים שלנו את החרדות והם גדלים להיות חרדים בעצמם. דבר כזה עלול לשבש חיים של ילדים ומבוגרים וחבל".

 

"טיפלתי פעם בילדה שהייתה מגיעה לגן הילדים כל יום בעשר בבוקר רק אחרי שעשתה את צרכיה בבית, כי לא הסכימה לעשות את הצרכים בשירותי הגן. כך שחרדות כאלה יכולות ממש לשנות את כל אורח החיים וסדר היום. ישנם ילדים שלא יכולים ללכת לשירותים בבית הספר, ונאלצים להתאפק. וישנם מבוגרים שאינם יכולים ללכת לשירותים בעבודה, מה שהופך את הבעיה לפעמים למכרעת בשיקול לבחור את מקום העבודה".

 

"התאפקות גורמת לתופעות במערכת העיכול"

ד"ר אילן זהבי, מומחה לגסטרואנטרולוגיה למבוגרים ולילדים, דווקא לא מתרגש מנושא ההתאפקות. "התאפקות אינה מהווה סכנה, כי להתאפק מלעשות צרכים אפשר עד גבול מסוים. אם מבוגר או אפילו ילד יתאפק שעות רבות, לא יכול להיגרם לו נזק בריאותי, שהרי בסופו של דבר הוא יגיע למצב שלא יוכל יותר להתאפק. אבל ההתאפקות עלולה לגרום לכל מיני תופעות לא נעימות כגון אי נוחות, מגבלה בתנועה, נפיחות של הבטן, ריבוי גזים ותחושת מלאות וכבדות".

 

"עצירות מוגדרת כיציאה אחת לשלושה-ארבעה ימים, ולעתים אף יציאה אחת לשבוע עד שבועיים במקרים קיצוניים", מוסיף ד"ר זהבי, ומרגיע  "אבל לתפיסתי עצירות אינה נגרמת בדרך כלל מהתאפקות אלא מהרבה סיבות אחרות, בניהן תזונה לא נכונה ודלה בסיבים תזונתיים, חוסר בפעילות גופנית, וגם נטייה משפחתית גנטית שנוגעת לפעילות מעיים איטית. עצירות אינה מחלה, אבל היא בהחלט משפיעה על איכות החיים". 

 

"ברור שהתאפקות חד פעמית, או אחת לכמה זמן אינה בעלת משמעות. ואולם אם מדובר בהתנהגות קבועה יכולה לעיתים להתפתח בעיה", סבור ד"ר אלון לנג, מומחה לגסטרואנטרולוגיה, במרכז הרפואי ע"ש שיבא, בתל השומר."זה יכול לקרות עיקר לנשים שיש להן נטיה מסויימת לעצירות. ההתאפקות יכולה להביא ליציאה קשה יותר, ולהתרוקנות לא מלאה ביציאה הבאה. גם ליציאה מהקצב הקבוע של היציאות, שלחלק מהנשים הוא חשוב לאיכות החיים. אני רואה במרפאתי לא מעט חיילות למשל, שעקב  תנאי השירות משנות הרגלי יציאה, ועם הזמן מתפתחת אצלן עצירות".

"הסובלים ממעי רגיז יכולים לצאת מאיזון"

הדבר משמעותי יותר אצל מי שסובלים מתסמונת המעי הרגיז או  מנפיחות וגזים באופן קבוע, אנשים אלה נרתעים משימוש בשירותים צבוריים ומשותפים בגלל בושה ורצון להסתיר את הבעיה מהם הם סובלים. למשל, בגלל תכיפות הפעמים שניגשים לשם, או משך השהייה בשירותים. הם מנסים להימנע מהתנהגות שיכולה לעורר ליחשושים והרמת גבה, בעיקר במקום העבודה.

 

לדברי ד"ר לנג אצל הסובלים מתסמונת המעי הרגיז ישנה חשיבות רבה לתזמון היציאה ולתחושת התרוקנות מלאה. "התאפקות יכולה להתחיל  תהליך של יציאה מאיזון שאחר כך יכול לקחת זמן עד שיושג איזון מחדש. זה קורה לאנשים למשל במהלך טיולים לחו"ל. התנאים אינם מה שהם רגילים בבית, לכן מתאפקים ויוצאים מאיזון. אצל חולים עם תסמונת המעי הרגיז הדבר יכול לפגוע מאוד באיכות החיים".

 

ד"ר זהבי סבור  שמה שמשמעותי יותר, הוא המתח הנפשי שיכול להגרם מתחושות המבוכה, וזה מה שעלול להשפיע ולגרום לשינוי לרעה במצב. "התרגשות ומתח הם אלמנטים שמשפיעים על הסובלים מבעיות עיכול כרוניות". 

האם ניתן להפסיק לפחד משירותים ציבוריים? 

ד"ר איסקוב טוענת שהרגלים ניתן לשנות. "בילדים העבודה תהיה קלה הרבה יותר  מאשר במבוגרים. כי אצל ילדים הבעיה היא "שקופה", כלומר שניתן להבחין בה בקלות. לזהות ילד שלא מסכים לעשות צרכים בגן או בבית הספר, בקניון או אצל חבר ומתאפק כל היום. אצל מבוגרים העניין הוא בעיתי יותר כי הבעיה לא נראית לעין. בדרך כלל יגיעו המבוגרים לטיפול על חרדות אובססיביות אחרות, ורק במהלך הטיפול תתגלה גם הבעיה של פחד להיכנס לשירותים ציבוריים. בגלל שאצל מבוגרים שינוי הרגלים הוא בעייתי יותר, יש מבוגרים שיגיעו בגלל חרדות כאלה גם לטיפול תרופתי".