אנחנו חיים בתקופה של תחליפי סמים קשים.  40% מההורים נואשים מספיק כדי להטיל על המדינה המופרטת הזו את האישור להורות שלהם. צרכים אלמנטריים לקיום כמו מים לשתיה עוברים לידי תאגידים, עובדות סוציאליות מגיעות לחרפת רעב, אבל יש מספיק הורים שחולמים כי ממשלת ישראל תתעניין במצב ההורות שלהם, ותעביר אותם טסט.

 

יש לי הרגשה שאלו אותם הורים שמרשים לילדים שלהם לצפות בפורנו הרגשי שנקרא "האח הגדול", או אחרים מסוגו, גם הם תחליפי סמים תקופתיים, שחוסכים מהצופים את התמונה העגומה. בכל פעם שעולה נושא כאוב לחדשות שמעורבים בו הורים שפישלו בצורה חמורה, עולה הסיסמה הריקה הזו, "רישיון להורות", והנה בא ד"ר קדמן מהמועצה לשלום הילד, ומוליך את קול ההמון מהטוקבקים לסקר של חברת גיאוקרטוגרפיה, ומרוצה מהממצאים. "אמרנו לכם".

 

בוואקום הנוכחי של התרופפות הסמכות ההורית ובעיקר הנוכחות שלה מול התחליפים עם המסך ואחרים, קדמן הוא ישות כמעט מיסטית, האוטוריטה הגדולה, מנהיג יודע כל של דת ההורות התקנית. אבל כמו בכל דת, צריך בידור וכמובן רייטינג, והסקר הזה הוא בידור לצרכי כותרות במדיה נטו, חסר כל משמעות, מספק סיסמה נוחה שמאפשרת להיאחז בה ולשכוח את הדיון המורכב, את התוכן המהותי.

 

"כי איבדנו את האמונה בפשטות ובלהרגיש", כותבת לי סיון בתגובה ללינק לסקר שהצגתי בקיר שלי. אבל אין יותר פשטות. המערכות בחיינו נלחמות נגדה, כי פשטות לא קונה מוצרים. היא לא משחקת את המשחק המשועבד לאשראי, כי אנו חיים כדי לקנות ואז משלמים את המחיר.

כולם רוצים סופרנני פרטית

החלק המעודד בסקר הוא שיותר ממחצית ההורים שענו הודו כי הם זקוקים להדרכה. הדרכה שכמעט בלתי אפשרי להשיג באמצעות ביטוח הבריאות שלך, או באמצעות שירותי הרווחה. מודעות היא כמובן צעד ראשון בתהליך, אבל יש כאן קאץ':  אלו שזקוקים להדרכה באים מהשכבות החלשות, ולהם יהיה קשה לשלם למיכל דליות על כמה ביקורים כמה אלפי שקלים, או לסדנה ב"אדלר".

 

סולידריות. עוד מעט לא יבינו את פירוש המילה הזו. ההתפרקות ממשמעותה מעלימה את הסיכוי לרקום כאן חברה שיתופית שבה אמהות בוגרות יעניקו הדרכה כזו, ממילא רובן עובדות סביב השעון כדי לשרוד.

 

אבל פסימיות בלי כלום אי אפשר: זו הזדמנות נפלאה להרמת הכפפה לעסקים מתחום הבריאות ומוצרי תינוקות, במסגרת הפעילות למען הקהילה שלהם. לשלם לאמהות שיצאו ממעגל העבודה ונבחנו בפינצטה ולאחר מכן עברו בעצמן הדרכה טובה כדי שיעבירו הלאה את הכלים הטובים להורים חסרי אונים. מובן שזה לא מספיק - במשפחות רבות כאלה הקיום הוא ממילא תחת חרב מתהפכת של המצב הכלכלי. הורים שנולד להם תינוק מתמודדים עם חוסר אונים ועודף מידע מציף, בלי לדעת מה נכון עבורם, וזקוקים נואשות לחמלה הזו, לאנושיות ולמידע קונקרטי שיעשה להם סדר, ולא תמיד האינטרנט זמין ומספיק במצבים האקוטיים האלו.

 

הניחו למנטרת ה"רישיון להורות". היא נבובה ומסתירה את הקושי האמיתי, הופכת אותו לשקוף. אנשים הפוגעים בילדיהם לא צריכים רישיון, הם צריכים טיפול. הדרכה כזו אולי תוכל לאתר ולכוון את הטיפול המקיף בדרך אליהם.