רובנו מוצאים את עצמנו באיזשהו שלב של החיים, מרגישים שנמאס לנו. בדרך כלל, אנחנו מסתפקים בסופשבוע בצפון או כמה ימים באירופה, אבל יש כאלה שלוקחים את כל העניין מאוד ברצינות, עוזבים את  היומיום לתקופת זמן לא מוגדרת ויוצאים עם כל המשפחה לראות עולם.

 

משפחת וייסברג מגבעתיים, החליטה לקחת את פסק הזמן הזה בדיוק לפני שנה. אימא דפנה (41), אבא אריאל (43), הבת אלכס (11), הבת מיני (9) והבן איתן (8), יצאו בחודש ינואר 2010 לטיול של חייהם. הם השכירו את הדירה בגבעתיים, קנו כרטיסי טיסה, שמו כמה בגדים במזוודות, קלפים, קצת מוסיקה ונחתו בהודו.

 

דפנה וייסברג: "מאז שהייתי ילדה חלמתי לטייל. תמיד ראיתי את הסדרה "ילדים בעולם" ששודרה אז בערוץ הראשון, הייתי קוראת חוברות של "נשיונל ג'יאוגרפיק" וחולמת. היה לי ברור שיום אחד אסע לטיול גדול וחיכיתי בסבלנות. כשהילדים כבר גדלו מספיק וידעו לקרוא, וכשאריאל הרגיש שאנחנו יכולים לנסוע מבחינה כלכלית – זה קרה".

גם משפחת שאול מתל אביב לקחה את פסק הזמן הזה, ולפני שלוש וחצי שנים, הם ארזו ונסעו לתשעה חודשי שקט בהודו. האם שרון (40), האב שלמה (40), הבן שלו (היום בן 11.5), התאומות שי ואלי (בנות 9.5) ואביב הצעירה (6).

 

שרון, רופאת ילדים, בדיוק סיימה אז התמחות, והשלב בחייהם התאים בדיוק ,לדבריה. "התחלנו בנפאל, ומשם עברנו להודו והחלטנו להישאר. הודו שבתה אותנו בקסמיה, ואם תכננו יעדים אחרים בטיול, הבנו שבהודו אנחנו רוצים לעצור.

 

"הטיול היה טיול תרמילאים לכל דבר וכל פעם נענו ממקום למקום, ספגנו את הצבעים והחוויות, חגגנו את החגים, ותיכננו לחזור בקיץ, לקראת שנת הלימודים הבאה".

ממשיכים לשמור על המסגרת המשפחתית

משפחת וייסברג התחילה את המסע בהודו, שם שהו ארבעה חודשים. משם, לטראק בנפאל וחזרה לעוד חודש בהודו. אחר כך הם נדדו לתאילנד, יפן, הוואי, החוף המערבי של ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, גוואטמלה, הקאריביים של מקסיקו ולבסוף – ניו יורק.

 

איך מתכננים טיול שכזה?

דפנה: "תיכננו מסלול בגדול, קנינו כרטיסי טיסה והכול השתנה תוך כדי. גילינו למשל תוך כדי טיול, שהמקומות שבהם יש שמש, הם המקומות שנעימים לנו יותר והמקומות שבהם יש נסיעות ארוכות כמו בארצות הברית, הם המקומות הבעייתיים יותר בשבילנו. סוכן הנסיעות השתגע מהשינויים. בנוסף, קראנו הרבה חומר על המקומות שבהם נהיה, הרבה בלוגים של מטיילים ושוחחנו עם הילדים שיחות הכנה".

 

ומה קורה אם נמאס באמצע ורוצים הביתה?

דפנה: "קודם כל יוצאים מנקודת ההנחה שהכול בר ביטול. אבל לנו לא היה חשש כזה. אריאל עוד רצה להמשיך לחודשיים את המסע ובגלל ענייני עבודה החלטנו לוותר ולחזור".

 

איך מצליחים לשרוד את "הביחד המשפחתי"?

שרון: "אני אימא שנמצאת הרבה עם הילדים בבית ולכן לא היה פה שינוי עצום. השינוי הוא שפתאום כולם ישנים יחד, בחדר אחד, ואין הרבה זמן לזוגיות, אבל גם שתיית תה ליד הגזייה כשכל הילדים כבר ישנים, הוא רגע זוגי אינטימי. והיו לנו לא מעט כאלה. המשפחתיות היא הפרטיות שלך הרבה פעמים בטיול כזה. המשפחה מתגבשת מאוד וזה משהו שנשאר אתך לתמיד. הילדים מבינים שהם החברים שנמצאים, ואיתם רבים ומשלימים, משחקים וישנים וכל יום הם היו ממציאים את העולם מחדש יחד".

 

דפנה: "בחצי השנה הראשונה  היה חיבור גדול מאוד בין הילדים. הם שיחקו המון יחד, ואסור לשכוח שגם פוגשים המון משפחות ומטיילים בדרך, כך שאין בדידות משפחתית. יש אנשים שפגשנו ויישארו איתנו לכל החיים".

 

והזוגיות?

דפנה: "קודם כל, המשפחתיות היא אותה משפחתיות, היא רק עוברת מקום. הילדים מתרגלים לתנאים חדשים. (הילדים שלי לדוגמא, כינו את המקומות שישנו בהן "עלוביות". אחת ה"עלוביות" דורגה גבוה מפני שכללה 6 שקעי חשמל, מה שיכול להסביר שברוב האחרות לא היה חשמל בכלל...)".

 

אין זמן להשקיע בזוגיות" מסבירה דפנה, "אבל מצד שני הזוגיות לא נפגעת. יש דברים שמניחים אותם בצד לשנה, מתוך השלמה".

יום הולדת בטראק בנפאל

כשמיני בת ה – 9 מספרת על חוויה שהיא זוכרת, היא מזכירה את יום ההולדת שחגגה באמצע טראק בנפאל. "הטראק בנפאל היה חוויה מדהימה", מספרת דפנה. "אף אחד מסביב לא האמין שילדים יכולים לעשות טראק כזה בן שלושה שבועות. יש אנשים מבוגרים שנשברים וחוזרים באמצע. זה הישג פיזי ומנטלי אדיר וחוויה משפחתית שגורמת לגאווה גדולה.

 

"באמצע הטראק חגגנו למיני יום הולדת. דאגנו למתנות וברכות אותם קנינו עוד לפני שיצאנו, קנינו עוגת יומולדת במאפייה היחידה שבכפר, ובחדר האוכל שב-guest house  חגגנו את יום ההולדת התשיעי של מיני עם מטיילים מכל העולם: אוסטרלים, קנדים ואפילו בחור ניו-זילנדי שניגן לה בגיטרה".

 

ואיך מצליחים לשמור על גבולות לילדים?

דפנה: "אין גבולות בחופש כזה. לומדים לשחרר לחץ. הולכים לישון וקמים מתי שרוצים. יש מקומות גם שהביטחון בהם הוא רב ולכן הילדים יכולים ללכת בעצמם לאסוף צדפים או לשבת שעות במסעדה הישראלית ולשוחח עם אנשים. אין בית ולכן אי אפשר לומר לילד: "תחזור הביתה" או "מה? אין לך בית?".

 

הילדים ממשיכים ללמוד?

דפנה: "אמנם התעדכנו לגבי חומר הלימוד של הילדים, אך מהר מאוד בטיול הכול נעלם. אלכס ביקשה חוברות חשבון וקיבלה, ולעתים למדה חשבון גם בשיטה אמריקאית או הודית, איתן למד אנגלית מצוינת בהודו. אבל  לשבת בבית קפה, ולשמוע שהילדים מדברים על בודהיזם או הינדואיזם הוא הרגע שאת מבינה שהם חלק מהעולם והם לומדים המון בשנה הזו, ולאו דווקא מספרי לימוד".

 

שרון: "הילדים שלנו לומדים בחינוך אנתרופוסופי, כך שמראש זו לא הייתה בעיה. אנחנו התחלנו את העיסוק בלימוד לא בתחילתו של המסע אלא בהמשך הדרך. שלו, שהיה אז בכיתה ג' קיבל את תוכן הלימודים כמעט במלואו. למשל הנושא העיקרי בשנת הלימוד שלו היה בעלי מקצוע, ובהודו הוא ספג מהנושא הזה המון. הבנות השלימו את ההכנות לקראת כיתה א' והילדים כולם הרוויחו בגדול".

להתכונן כלכלית לטיול מהסוג הזה

שרון: "כדאי לקחת בחשבון שאין אפשרות להכניס כסף בתקופה כזו. ההוצאה העיקרית היא הטיסות ואם נוסעים למקום כמו הודו, אז ההוצאות הן קטנות יחסית. יש משהו מקסים בללמוד לחיות את החיים הפשוטים. מבשלים מה שיש לירקן באותו היום, מסתפקים בשתי חולצות שמכבסים ולובשים, חולבים את הפרה לחלב בבוקר וזה מה שיש".

 

דפנה: "אם רוצים לעשות טיול כזה, צריך לקחת בחשבון שתקופה ארוכה לא נוסעים לחופשות יקרות, לא מחליפים רכב ולא מרחיבים את הבית וכו'. ההכנסה העיקרית בתקופה הזו היא השכרת הדירה ובהודו למשל, הוצאות המחייה הן זולות הרבה יותר מישראל.

 

"פגשנו גם הרבה מטיילים שמקבלים תמיכה מהוריהם. לנו לא הייתה פריבילגיה כזו. ומעבר לזה, בלי קשר לכסף, החלום הזה הוא לא חלום שמשותף לכולם. לא כל אחד יכול להסתגל וצריך מאוד לרצות את זה".

 

משפחת וייסברג, שחזרה לפני כשלושה שבועות בלבד לארץ, ממסה להסתגל לחזרה הביתה. "הילדים מקבלים באהבה את החזרה לשגרה. הם התגעגעו לחברים. וגם אנחנו ההורים, רצינו לחזור לבית שלנו. ברגע שאתה יודע שהטיול הוא זמני, אתה גם יודע שאתה חוזר למקום. לחברים", אומרת דפנה. "אני אהיה מוכנה לחזור ולטייל אבל תמיד לדעת מתי אני חוזרת הביתה. כולנו צריכים את המקום שלנו. הבסיס".

דפנה ויסברג ממליצה מה צריך לעשות לכל מי שרוצה לנסוע

  • ללמוד הכל על היעד. ללמוד על המקום, על הדת, התרבות והמנהגים. חשוב לשים דגש על נימוסים מקומיים. כך החדש נראה קצת יותר מוכר.

 

  • תכנון מסלול עקרוני. חשוב מאוד לתכנן את מסלול הטיול תוך התחשבות בתנאי מזג האוויר (גשם כבד או מונסון יכול להיות קשה וחום הודי עוד יותר).

 

  • אירועים עתידיים. כדאי לברר מראש על פסטיבלים וחגים ומומלץ לא לפספס הזדמנויות כאלה שהן חוויות בלתי נשכחות.

 

  • קניות. כדאי לברר בכל מקום מתי והיכן פועל השוק המקומי.

 

  • קשר עם העולם. כדאי לקחת אתכם מחשב, גם לשמירה על קשר וגם לאינפורמציה על כל מקום.

 

  • ממשיכים ללמוד. לבדוק מהי תוכנית הלימודים של הילדים בשנה הקרובה כדי לתת ולו מעט ממה שהם צריכים לדעת.

 

  • איפה ישנים. לבדוק היטב את מקומות הלינה, כי ישנם מקומות בהם האופי לא ידידותי לילדים.