אין משהו שאנחנו רוצים יותר מאשר להרגיש שייכים למקום ולסביבה שאנחנו נמצאים בה. החיים הרבה יותר קלים ככה. הקליקות והחבורות תמיד נראות לנו כמו הארץ המובטחת ואין דבר סקסי יותר מלהיות אותה בחורה שמוקפת בכל המי ומי, צועדת על שטיח אדום בכניסה לכל בר תל אביבי, עטופת אהבה פיקטיבית וצ'ייסרים זולים. זה מגניב. עד שלב מסוים. השלב שבו את מבינה שהכל אשליה אחת גדולה וכל מי שיושב סביבך, החל מהבעלים של המקום ועד למארחת, ניזונים כולם מבדידות. החלומות שלא מחוברים למציאות והעולם הוורוד שציירת לעצמך בגיל עשרים ואחת נשפכים לביוב יחד עם שאר החברות הדמיוניות שלא יחזיקו לך את השיער בזמן שאת מקיאה בשירותים. כשזה מגיע לחברויות, קיימים כל הצבעים של הספקטרום. הרוב יהיה במרכז, ובשני הקצוות יהיו אלו שיש להם מלא חברים ואלו שבחרו שלא. כן. קיימים גם אנשים שהחליטו, על דעת עצמם לחלוטין, שאין להם צורך בחברים.

"אני צריך זמן לעצמי", אומר מיכאל נתנזון שכבר בגילו הצעיר, 19.5, הגיעה להבנת שהוא מעדיף כמה שפחות חברים. "אני לא אוהב לו"ז מפוצץ. כדי לשמר ולטפח הרבה קשרים ידידותיים, צריך להשקיע בהם זמן, ולכן יש קשרים שהופכים ללא רלוונטים. לפעמים באים קשרים אחרים שהם קלים או נגישים יותר, והקשרים הישנים פשוט נזנחים. בני אדם שונים זה מזה אבל אפשר, פחות או יותר, לחלק אנשים לקטגוריות עם מאפיינים דומים. כאשר אתה לא משויך לקטגוריות הפופולריות כביכול, אין הרבה אנשים שנמצאים איתך באותה קטגוריה. אתה מתקשה למצוא אנשים כמוך, ולא לגמרי מצליח להתחבר לאנשים מקטגוריות אחרות. אני אדם שלא אוהב לשתות, לעשן ולשמוע מוזיקה עכשווית. אני מעדיף "יציאות ביתיות" מאשר מועדונים הומי אדם וכו'. אני ההפך ממה שרוב הדור שלי היום עושה. הבחירה היא מודעת, אבל גם קצת בלית ברירה. אם אתה בוחר להיות עצמך, אתה תהיה עם מעט חברים. אבל אם תשנה את הדרכים שלך, לדרכים מקובלות יותר, אין סיבה שלא תוכל להיות כמו כל אלה עם המאה חברים. זה משהו שאתה בוחר".

לא אוהב לו"ז מפוצץ. מיכאל נתנזון

לא אוהב לו"ז מפוצץ. מיכאל נתנזון

שימור חברויות אמנם דורש אנרגיה, אבל זו לא תמיד הסיבה היחידה לחסימות שלנו. אחת הבנות שלמדה איתי בבית הספר סבלה מבריונות. בפעמים הבודדות בהן יצא לנו לדבר, היא ציינה שהיא לא מאמינה בבני אדם. כשנפגשנו, המשפט הראשון שיצא לה מהפה קצת אחרי שהמלצרית לקחה מאיתנו את ההזמנה היה "אין לי חברים. יש לי חברה אחת". בהיתי בה כמה שניות עד שהבנתי ששום סמול טוק לא יהיה כאן והיא רק מחכה לספר לי את הסיפור שלה וללכת. "וזה מבחירה?" שאלתי, "כן. תראי, כל מה שעשו לי בחטיבה לא היה כזה נורא. זו הייתה בריונות לייט. פשוט הבנתי שאנשים לא יודעים להיות חברים האחד של השני ובסופו של דבר כולם אינטרסנטים ותמיד ישימו את הצרכים שלהם קודם. זה התחיל בבית הספר, הגיע לצבא והמשיך גם אחר כך בלימודים. התאכזבתי כל כך הרבה פעמים, שפשוט החלטתי להתחיל להתעלם. אני לא סובלת. אני נהנית מכל רגע. יש לי המון זמן לקדם את מה שאני אוהבת לעשות, יש לי זמן לטייל ולהיות עם עצמי. החברה היחידה שלי בשש השנים האחרונות זו השכנה שלי מהבניין. היא מאוד דומה לי והחברות שלנו היא רק במידת הצורך. כשאני מרגישה שחסר לי קשר בין אישי, אני דופקת לה על הדלת ומזמינה את עצמי פנימה. זה גם עובד הפוך. אנחנו ממלאות אחת לשנייה את החסר מידי פעם ובשאר הזמן אני מסתדרת מצוין. קשה להתרגל לאנשים חדשים, בעיקר אחרי המון כשלונות. זה קצת כמו מערכות יחסים. אחרי הפרידה הרביעית או החמישית את לא תיכנסי לקשר כל כך מהר".

שומרת מרחק ולא יוזמת פגישות או שיחות

אחת הפריבילגיות של ניסיון, היא היכולת למפות אנשים רעילים החוצה ולחיות תחת הסלוגן "זו לא הכמות, זו האיכות". מגיע איזשהו שלב בו הכנסת אנשים חדשים לחיים מתחילה להיות הרבה יותר קשה. רובנו מגיעים לעשור הרביעי של חיינו עם כמה חברים טובים אותם אנחנו יכולים לספור על כף יד אחת. ככל שאנחנו מתבגרים, ככה יותר קל לנו לשמר את האנשים שעברו איתנו את התהליך הזה, במקום למצוא חדשים שמכירים רק צד אחד שלנו. "יש לי שלוש חברות עוד מימי התיכון. כבר 20 שנה אנחנו יחד", מספרת אנה אלכסנדרה שולקלפר, בת 33, "אני במודע לא מכניסה עוד אנשים כי אין לי צורך. אני צריכה לחשוב לפני שאני מדברת ולהיות מוכנה לזה שהם לא באמת מי שהם מציגים אז בגדול אני שומרת מרחק ולא יוזמת פגישות או שיחות. כשיש לך אנשים קרובים בחיים, אתה לא מחפש עוד חברים. וכשאין מישהו מספיק קרוב אז מחפשים עוד ועוד, כדי למלא את המחסור בקירבה. עם השנים אנחנו הופכים ליותר חשדניים כלפי אנשים, ורכישת חברים כבר לא כל כך קלה כמו בבית הספר. כמו כל סוג של יחסים בין אישיים, הכמות תשפיע לרעה על האיכות".

עם השנים אנשים הופכים לחשדנים. אנה אלכסנדרה שולקלפר

עם השנים אנשים הופכים לחשדנים. אנה אלכסנדרה שולקלפר

יש הטוענים שאנשים עם ערמות של חברים הם חסרי ביטחון. אנשים שחייבים להרגיש אהובים ומוכרים. מצד שני, אפשר גם להגיד שאלו אנשים ביישנים ולכן הם נמשכים למה שהם מכירים. כריס מקלאוד כתב את הספר The Social Skills Guidebook, במטרה לעזור ולתמוך באלו שקשה להם חברתית. כששאלתי אותו למה יש לנו צורך בחברים, הוא ענה "כי בני האדם הם חיות חברתיות. חברויות הן צורך מוטבע ואני לא מכיר אף חברה במהלך ההיסטוריה שבה לא נרקמו קשרים חברתיים. ובכל זאת, כולנו שונים וכל אחד תופס חברות בצורה אחרת. הגורם העיקרי לכמות החברים שיש לנו היא רמת החברותיות הטבעית שלנו והשאלה כיצד אנחנו רוצים לבלות זמן עם אנשים", מסביר כריס, "הגורם השני הן היכולות החברתיות שלנו. זאת אומרת, כמה אנשים ביישנים ליד אחרים וכמה הם טובים בלייצר חברויות. על הגורם השני אפשר לעבוד. יש כאלה שאין להם חברים בכלל, אבל הם מבלים המון זמן עם בן/בת הזוג והמשפחה. הם ממלאים את הצורך לחברות בדרך אחרת. יש גם כאלו שמעדיפים שלא לבלות כל כך הרבה זמן בסביבת אנשים, כי הם פחות חברותיים. קיימים גם אנשים שבוחרים לחיות ללא חברים, אבל זו לא באמת בחירה. ככל הנראה, אין להם את הכישורים החברתיים או את הבריאות הנפשית הנדרשת כדי למצוא חברים בשלב זה של החיים. כואב להם להודות בכך, ולכן הם משכנעים את עצמם שהם לא צריכים חברים. וכמובן שיש גם כאלו שסוחבים טראומות עבר ולכן מעדיפים להיות לבד".

הם משכנעים את עצמם. כריס מקלאוד

הם משכנעים את עצמם. כריס מקלאוד

למרות כל משפטי ההעצמה שאנחנו מכירים וכל הפסיכולוגיה החדשה שמדברת על הגשמה עצמית במסווה של קרפה דיאם, הבחירה שלנו היא עדיין מוגבלת. אנחנו לא בוחרים את המשפחה שלנו, את הקולגות בעבודה וחלקנו גם לא בני זוג. אחת הבחירות שנשארה לנו היא החברים שלנו. אותם אנשים שאנחנו לא חייבים להם כלום אבל רוצים, במודע, לשמור אותם כחלק מהחיים. אם התמזל מזלנו, בחרנו חכם. אם לא, מספיקה סכין אחת בגב כדי לגרור ניקוי אורוות רציני. חברים, ממש כמו אופנה, הם עניין של תקופות ומקום בחיים. חלקם יעלמו מהר יותר מהכפכף הפרוותי המחריד הזה שהגיע בשנים האחרונות והאמיתיים באמת ישארו בארון כמו שמלה שחורה וקטנה. בני האדם הם אכן חיות חברותיות. גם לסוציומטים הקשים ביותר יש אדם אחד או שניים איתו הם יכולים לשנוא את האנושות יחד. זה בטבע שלנו ואי אפשר לקחת לנו את זה. ההבדל הוא בכמות החברים שאנחנו בוחרים לעצמנו והכי חשוב, בהגדרה שיצרנו לעצמנו בראש עבור המילה "חברה".