נפתח בעובדה פשוטה אך חשובה: משלשלים לא נועדו לשימוש מתמשך. אמנם ישנם משלשלים טבעיים כמו שזיפים מיובשים ועלי סנה, שאפשר לקנות בשווקי התבלינים, אך באופן גורף יש להתייחס לכל המשלשלים, כולל אלו הנמכרים ללא מרשם בבתי מרקחת, כתרופות לכל דבר. ובתרופות, כידוע, צריך להשתמש בצורה מושכלת.

 

האם בכלל צריך להשתמש במשלשלים?

התשובה שלי היא חד משמעית : ברוב המקרים אין צורך במשלשלים. למי שנוטלים אותם כדי "לפתוח סתימות", אני ממליץ בחום להגביר את כמות הסיבים התזונתיים, ולשם כך לצרוך יותר קטניות, כרוב ופלפל, פרות הדר, ושאר פירות וירקות. כדאי גם להגביר את צריכת הנוזלים, שמסייעים בריכוך הצואה.

 

אפשרות נוספת שמסייעת מאוד לעצירות היא פעילות גופנית. בדרך כלל לאחר סדרת הליכות וכפיפות בטן, הבעיה נפתרת מעצמה. ואם אפשר להיפטר מהצרה בדרכים טבעיות ובריאות, לא עדיף?

 

כי בכל זאת, אמנם אין למשלשלים תופעות לוואי בדרך כלל, אבל הם עלולים במצבים מסוימים לגרום כאבי בטן, נפיחות, גזים, בחילה או שלשול. 

 

האם משלשלים יכולים לסכן את הבריאות?

אמנם לרוב אין סכנות בשימוש למספר ימים (למעט במצב רפואי נדיר שנקרא  פנילקטונוריה, שהלוקים בו יודעים על קיומו). אבל חשוב לזכור, שאם משתמשים במשלשלים אין ליטול תרופות אחרות שעתיים לאחר נטילתם. בעיקר כשמשתמשים בסוג שנקרא מייצרי הנפח, (ההסברים על הסוגים השונים – בהמשך). וזאת משום שלעתים משלשלים יכולים לספוח את התרופה האחרת ובכך למעשה למנוע את פעילותה. לעיתים הגברת התנועתיות של המעיים מפריעה לתרופה האחרת להספג, ובכך מפחיתה את יעילותה.

 

כמו כן, שימוש מושך בסוגי משלשלים כמו שמן קיק או שמן פראפין יכול לפגוע בספיגת הויטמינים המסיסים בשומן, כמו ויטמיני  A,D,E,K.

האם שימוש ממושך במשלשלים מסוכן?

בהחלט! שימוש במשלשלים באופן תכוף, ובעיקר לצורך ירידה במשקל, הינו אסור  מבחינה רפואית, ולעתים הוא רמז לקיומה של הפרעת אכילה או התנהגות מקדימה להתפתחות של מצב כזה. בנוסף, שימוש במשלשלים בכמות גדולה יכול לגרום לפגיעה במאזן המלחים, להביא לחולשה, התייבשות וסכנת חיים, במקרים קיצוניים.

 

והנה סיבה נוספת מדוע לא כדאי להשתמש לאורך זמן: מאחר שמדובר בחומרים שמגרים את המעיים, הם יכולים לגרום להסתגלות ולתלות. הנה ההסבר: כאשר המעיים מתרגלים  לגירוי שנוצר על ידי חומר חיצוני, כדי להטיל צואה, הם עלולים להפסיק את התנועתיות הטבעית שלהם, ושריריהם יכולים להתרפות. גם מערכת העברת המסרים מהמעיים אל המוח מפסיקה לפעול כפי שהיתה אמורה באופן טבעי. 

עצירות יכול להיות ביטוי למעי רגיז

אחת הבעיות הנוספות בשימוש ממושך במשלשלים היא, שמצב זה יכול למסך את הסיבה בגללה יש עצירות.

 

אמנם לרוב עצירות אינה מהווה סיבה לדאגה, ונגרמת מסיבות יומיומית: מיעוט בפעילות גופנית, תזונה לקויה או שתייה מועטה, התאפקות בגלל רתיעה משימוש בשירותים ציבוריים, ואפילו לחץ (סטרס). ואולם לעיתים זוהי דרכו של הגוף לאותת שמשהו לא בסדר, וישנם מצבים בהם עצירות יכולה להעיד על מצב שמחייב בירור רפואי. שימוש תכוף במשלשלים עלול להסוות מצבים אלה.

 

לידיעתכם: חלק ניכר מהסובלים מעצירות כרונית, סובלים למעשה ממעי רגיז. במקרים כאלה נחוץ טיפול למניעת ונדרש גם ייעוץ רפואי.

 

מתי בכל זאת אפשר להשתמש במשלשלים?

למטופלים שלי, אני מציע להשתמש בהם בצורה מושכלת במספר מצבים. כמו כשנוסעים לחו"ל או כשיש קושי להסתגל למקום חדש, כמו במהלך שירות צבאי, ומצבים נוספים.

 

במקרים כאלה אפשר להשתמש באחד מסוגי המשלשלים הנקנים בלי מרשם, כפי שיפורטו בהמשך. 

מהם סוגי המשלשל הקיימים?

ישנם מספר סוגים, שפועלים במנגנונים שונים. משלשלים מופיעים בצורת טבליות לבליעה, להחדרה לפי הטבעת או כסוגים של תה, לשתייה.

 

מגדילי נפח צואה (Bulking Agents): אלה חומרים שאינם נספגים בגוף אלא נשארים במעיים. שם הם סופחים נוזלים ומגדילים את נפח הצואה, וגם גורמים לצואה להיות רכה. נפח צואה רב מעביר מסר למוח ולמעיים, שיש צורך בהתרוקנות, ובזאת מגביר את תנועתית במעיים. 

 

שמות של מגדילי נפח צואה: פסיליום (סוג של סיבים תזונתיים שמקורם בזרעים טבעיים). פסיליום נמצא גם בתכשירים רפואיים שונים, כמו קונסיל ועוד.

 

משמנים (לובריקנטים): אלה שמנים שונים שמצפים את פני השטח של הצואה או את החלחולת (רקטום) ולכן עוזרים להחלקת הצואה הקשה החוצה. משתמשים בהם בשתייה או בהחדר לפי הטבעת, כנרות.

 

שמות של משמנים: שמן פרפין, נרות גליצרין.

 

יש גם שמן קיק, שפועל בעיקר כממריץ מעיים, ואינו מומלץ לשימוש למרות היותו בטוח, יחסית. 

 

סופחי נוזלים: חומרים אילו סופחים מים לתוך המעיים, מהרקמות הסמוכות ומרככים את הצואה ומאפשרים לה לצאת בקלות רבה יותר.

 

שמות של סופחי נוזלים:  פוליאתילן גליקול (שמופיע תחת השמות פגלאקס או נורמאלקס) או מגנזיום (מילק אוף מגנזיה ועוד).

 

מגרי מעיים (סטימולנטים): חומרים אלו גורמים למעי להתכווץ ולהניע את הצואה. אלו הם החומרים הקשוחים והאכזריים ביותר, בחומרים אלו אין להשתמש יותר ממספר ימים. כאשר משתמשים בהם לתקופה ממושכת המעי "שוכח" כיצד להתכווץ ומתפתחת בהן תלות.

 

שמות של מגרי מעיים: לקסטיב, לקסעדין, תה יונגבורן, תה מידרו. סוגי התה השונים מכילים חומרים שונים כמו ביסאקודיל, פנולפתלאין, ו-סנה וחומרים נוספים.

 

חשוב לי להדגיש, כי במרבית בתי המרקחת ובחנויות הטבע ניתן לרכוש סוגי תה "טבעי" לעצירות, אבל שהמלה "טבעי" אינה ערובה לבטיחות או לבריאות. ועל כן יש להזהר גם בהם. מרבית התיונים הללו מכילים חומרים הממריצים את פעילות המעיים וגורמים לפיתוח תלות. גם הסנה (Sena) הרפואית אותה ניתן לקנות בשוק אינה מומלצת לשימוש ליותר ממספר ימים.