יחי ה out sourcing!

המילה החדשה החביבה עליי באנגלית היא outsourcing. בתרגום לעברית תקנית זה "מיקור חוץ". המשמעות המילונית היא (שניה, אני מעתיקה מוויקיפדיה): שיטת ניהול מודרנית, שבבסיסה עומד הרעיון להוציא מהארגון את תפעול הפעילויות שאינן נמצאות בבסיסו ולהעבירן לקבלן, ולהותיר בתפעול ובניהול ישיר רק את פעילויות הליבה. שיטה זו מאפשרת לארגון להתמקד בתחום התמחותו, להשקיע את מרב המשאבים בכך, ולקיים מוטת שליטה יעילה על האגפים היצרניים בו.

 

נפרק את המונח רגע?

  1. שיטת ניהול מודרנית. אני מנהלת. כמובן שאני מנהלת. עזבו את הדיי ג'וב, אני מנהלת ארגון עם מספר לא מבוטל של חברים (המשפחה הקרובה, המורחבת, המורחבת מאוד, החברים של המורחבת, בית הספר, הצבא יש עוד). שקל אני לא מקבלת על זה, אבל מנהלת, בטח מנהלת.
  2. להוציא מידיי את הפעילויות שאינן בבסיס הארגון ולהעביר לקבלני משנה.

אתן מכירות ומכירים את קבלני המשנה: הבייביסיטריות, עוזרות הבית, המשלוח מהסופר שחבל שלא מגיע עם אחד שהוא מפרק/מסדר בארונות, אוכל מוכן שאני קונה בשישי בקניון הסמוך לביתי שם מכינים פלפל ממולא הרבה פחות טוב משלי, מורים פרטיים וכן הלאה וכן הלאה. אצל רובנו ההורים שלנו הם מיקור החוץ הכי נחשק, כמובן. והורים של חברים-של-הילדים שיש להם המון זמן פנוי וסבלנות ורעיונות יצירתיים ואהבת אדם. אנשים שאינם אתם.

  1. השיטה מאפשרת לארגון (לי) להתמקד בתחום התמחותו, להשקיע משאבים ולקיים מוטת שליטה יעילה. המשמעות היא שכל האנשים והטכנולוגיה הנפלאה הזו בעצם מאפשרת לי להתמקד במה שאני ממש טובה בו – להגיד לאנשים שיכניסו כלים למדיח או שאני אפוצץ אותם, למצוא תכניות חדשות במכונת הכביסה שאולי יצליחו להוציא את הבגדים נקיים, ללכת למכון כושר ולא לאחר לאימון, והכי חשוב – למצוא סדרות מצוינות בנטפליקס שאחר כך יסתבר לי שכולם מדברים עליהן כבר חודשים ורק אני חיה ב.

 

אין כמעט מטלה אחת בחיים הלא שפויים שלנו שאי אפשר למצוא לה מישהו/י או אפליקציה שתעשה את זה בשבילך. הסלולרי שלי גם ככה מזכיר לי כל חצי שעה דברים שאני צריכה לעשות, ויש לי אפליקציה שמזכירה לי לשתות מים, ויש לי שואב אבק רובוטי שעושה את העבודה למרות שהגיש בקשה לאמנסיפציה כי תכלס אי אפשר באמת לנקות בבית שבכל 10 ס"מ רצפתיות יש נעל, תיק, בגד זרוק, לכלוך או בנאדם שעומד. זה לא תנאים לשאיבת אבק זה.

ללכת לבנק? כבר שנים לא הולכת. אני משגרת הוראות "תקנה תמכור" בהינף אצבע, מזיזה השקעות ימין ושמאל, פותחת וסוגרת חשבונות חיסכון, מפקידה צ'קים ומחלטת ערבויות, כל זאת רק כדי לדמיין איך מרגישים אנשים עם המון כסף. בשביל הכיף, אין באמת כיסוי לכל הפעולות האלה.

 

ללכת לסופר רק חלשים הולכים. לשלם דוחות או לערער עליהם, להוציא רשיון רכב, ביטוח, בירוקרטיות – באינטרנט.הגם לאסיפות הורים אני שולחת נציג/ה שאינו אני. בן הזוג שלי מספיק אחראי כדי לשבת חצי שעה ולהיראות מתעניין ואם הוא לא יכול, הגדולה שלי בשלה להורות בגיל 20, אז גם אותה אפשר לשלוח. עם המורים אפשר להתכתב בווצאפ ולאפליקציית המשו"ב גם ככה אני לא רוצה להיכנס. למה להרוס את המצברוח ולגלות את הציונים האמיתיים של הילדים? אם אני משוכנעת שהם עילויים, אז שום אפליקציה עובדתית לא תשכנע אותי אחרת.

הדבר הכי מטריח שעד לפני שבוע לא היה לו פתרון – הוא שכשהם חולים – צריך ללכת לרופא. שבאמת זה בזבוז הזמן הכי גדול בתולדות בזבוזי הזמן. ולפני שבוע בדיוק הגיע אליי הביתה המכשיר החדש של כללית ששמו "טייטו" שמטרתו, לדעתי, הוא להוריד את כמות האנשים המעוצבנים שמגיעים לסניפי קופת החולים עצמה, ולסנן את ההיפוכונדרים מהחולים באמת. זה מכשיר רפואי/מדידתי (עם אפליקציה, הידד) שבאמצעותו הרופא מאבחן אותך מהבית כדי לעשות וידוא מחלה ראשוני. אז אני יושבת בבית ובלחיצת כפתור בצד השני של המכשיר יושב רופא און ליין ורואה את כל מה שאני בודקת על עצמי: את הגרון ואת לחץ הדם ואת הלב ואת האוזניים, מנחה אותי מה להציג ואיך לכוון את המכשיר והוא כבר אומר לי מה צריך. לעשות: להישאר במיטה או ללכת לקנות כדור כזה או כזה, או להתאשפז (לא קרה, אני צופה שיקרה מתישהו) או להפסיק עם ההצגות וללכת לעבודה.

 

יש משהו קצת מוזר, אני מודה, מאז שהמכשיר הזה התנחל בביתנו. יש איזושהי תחושה עמומה, כך טוענים האנשים שגרים בבית איתי, שאני ממש מחכה שמישהו יהיה חולה או סתם ישתעל כדי שאוכל להדליק את המכשיר, להתחבר עם האפליקציה, ולחכות שהרופא בצד השני יגיד לי מה לבדוק ואיפה וכמה. אני חושדת שהתחושה העמומה הזו די מבוססת, אגב. זה הout sourcing הכי מספק שהיה לי עד היום. אי אפשר להאשים אותי.