הפרעות אכילה בגיל 40 : גם לך זה יכול לקרות

הפרעות אכילה למיניהן מזוהות דרך כלל עם גיל ההתבגרות, אבל עכשיו מתברר שגם לנשים בגילאי 40 ומעלה יש סיכוי לא קטן לחלות. עלינה סגל, דיאטנית קלינית מומחית להפרעות אכילה טוענת שככל שגיל הילדות הלוקות אנורקסיה יורד, גיל הנשים הבוגרות הלוקות בכך- עולה.

קודם כל, מהם הסימפטומים להפרעת אכילה:

• עיסוק בספורט באופן אובססיבי. נשים הלוקות בהפרעת אכילה עושות ספורט בגלל המראה והמשקל ולא בשביל הכושר או הבריאות, בתדירות גבוהה מאד ולפרקי זמן ארוכים.
• אכילה מתוכננת מדי. אכילה היא כבר אינה עניין ספונטנית עבורן אלא מתוכננת לפרטי פרטים.
• הימנעות מאכילה באירועים. באירועים לא תיראו אותן אוכלות, הן מקסימום ינקרו בסלט ירוק ויצהירו כי הן 'מפוצצות' אחרי נגיסה או  שייראו כאילו הן אוכלות אך ישאירו את הצלחת מלאה.
• הימנעות מיציאה מהבית לצורך אכילה. הן נמנעות מיציאה למסעדות או מאכילה משותפת בבית או במקום העבודה.
• בדיקה אובססיבית של ערך קלורי. מקפידות לבדוק באובססיביות כמה קלוריות יש בכל פריט מזון ולרכוש לעצמן רק מוצרי דיאט.
• קביעת כללים נוקשים סביב האוכל. מפתחות כללים נוקשים וטקסים סביב האוכל או שעות האכילה (נמנעת מפחמימות ושומנים, לא אוכלת אחרי 18:00 בערב, אוכלת ארוחה אחת ביום).

למי זה יכול לקרות?

שירלי (שם בדוי) היא אחת הנשים שתפסה את עצמה כמעט ברגע האחרון. "לקראת גיל ארבעים הגעתי למצב בו מיציתי את הקריירה שלי. עזבתי את העבודה אך לא ידעתי מה השלב הבא. התמלאתי בתחושת ריקנות והייתי צריכה למלא אותה איכשהו.

"התחלתי בדיאטה כי עליתי מעט במשקל בגלל השהייה בבית. זה התחיל בקטן אך התגלגל כמו כדור שלג. תוך שלושה חודשים ירדתי ממידה 38-40 למידה 34 אחרי שבכל יום הורדתי עוד משהו קטן מהתפריט. נשארו בו בסוף ארבע פרוסות לחם קל עם ממרח וסלט חסה. כל זה לווה בריצה יומיומית, בספינינג ומה לא.

"הייתי מביטה במראה, רואה עוד ועוד עצמות בולטות ומתמלאת באושר. החזה שלי נעלם, המחזור הופיע לעתים רחוקות, השיער נשר ואני הייתי בהיי מטורף. התסכול הגדול הגיע כשניסיתי להיכנס להריון השלישי שלי ולא הצלחתי במשך תקופה ארוכה, רק כמעט ברגע האחרון הבנתי שאני בבעיה".

לדברי סגל, לרוב מדובר גם בנשים ממעמד סוציואקונומי בינוני-גבוה שחיות בסביבה המעודדת את שימור הנעורים בעזרת הרזיה וניתוחים פלסטיים. זה מתחיל בלשמור קצת על המשקל, אך עם הזמן השמירה הולכת ומתהדקת ואותן נשים מתחילות לחיות סביב ההימנעות מאוכל, צורכות מוצרי לייט ודיאט, מציבות לעצמן גבולות וחוקים כמו אי אכילה אחרי שעה מסוימת ואיפוק נוקשה מול פיתויים".

לדבריה, השליטה מאד חשובה להן. רבות מהן מתחילות לעשות ספורט בתדירות גבוהה ועסוקות כל הזמן בחישוב הזמן שהן צריכות לרוץ על ההליכון כדי להוריד כל פירור שהכניסו לפה. כל ירידה במשקל ובמידת הבגדים, גם אם התגובות סביב כבר הופכות לשליליות, הופכת לניצחון גדול עבורן.

טראומה שמקננת ומחכה להתפרץ

מיכל אופיר-ויזל, פסיכולוגית, מומחית בטיפול בהפרעות אכילה מהקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל, מנסה לבנות פרופיל אישיותי של הנשים המועדות ללקות בהפרעות האכילה. "מדובר בנשים שהדימוי העצמי שלהן נמוך, שלא נותנות לעצמן הרבה מקום בסביבה בהן הן חיות וכחלק מכך עסוקות בלהקטין את עצמן תרתי משמע. הן בדרך כלל אינן עומדות על דעתן, נשענות על אחרים נבנות מתגובותיהם, רגילות לתת ולא לבקש ולקבל את המגיע להן".

לדבריה, כשאישה לא מאמינה בעצמה ולא יכולה לראות שיש בה פנימיות בעלת ערך היא מתעסקת בדברים חיצוניים כי מבחינתה רק הם יכולים לייצג אותה. מבחינתה רק אם היא רזה היא שווה משהו".

כשרונית (שם בדוי) הייתה בת 53, פרש בעלה לפנסיה מוקדמת ומייד מצא לעצמו עיסוקים חדשים. זה תפס אותה בתקופה בה התמודדה קשות עם פגעי גיל המעבר - גלי חום, הפסקת המחזור ותחושה של אובדן הנשיות שהייתה קשה מנשוא.

בעיצומו של המשבר והשינוי בחיים, היא החליטה לעשות דיאטה, כי הגוף כבר לא נראה כמו פעם. זה התחיל בצמצום שומנים, נמשך בהימנעות מפחמימות ולווה בעיסוק אובססיבי בספורט. ממי שבקושי הזיזה את עצמה פעם בשבוע לחוג התעמלות שכונתי, הפכה לצועדת נמרצת מדי בוקר בטיילת שליד הבית.

 מ' הלכה ורזתה וקיבלה שפע מחמאות. אלו הניעו אותה לקזז עוד בארוחות ולהוסיף שעות הזעה. כשהגיעה למשקל זעום של 45 ק"ג הפרושים על מאה שבעים סנטימטרים, התעוררה המשפחה מקיפאונה, והביאה אותה למורת רוחה לטיפול.

אופיר-ויזל מאמינה שהמחלה בעצם תמיד הייתה שם, ולא פרצה לראשונה בגיל ארבעים. "אלו נשים שסוחבות איתן טראומות מן העבר, חוו משברים קשים יותר או פחות ובמקרים רבים גם בגיל צעיר יותר עסקו בדיאטה אינטנסיבית או הקאות. רבות מהן הצליחו לשקם את עצמן כשהקימו משפחה. "אבל אז מגיע משבר גיל הארבעים שגורם לנשים לחשוב אחרת ולהתעמת עם סוגיות בעייתיות חדשות והפרעת האכילה מהווה בריחה מאותה מציאות מאיימת. לצערנו בסופו של דבר הן יוצרות בעיה חדשה הרבה יותר קשה להתמודדות".

הנשים משטות במשפחה ובקרובים אליהם

בגיל צעיר בנות נמצאות במסגרת פיקוח הדוקה, בה יודעים לרוב ההורים מה אכלו הילדים והאם חלים שינויים בחייהם. בגיל מבוגר הסיפור שונה. "הנשים משטות במשפחה שלהן כי הן פחות חשופות לעיניים בוחנות. גם דפוסי האכילה הרבה יותר מקובעים ושגורים וקשה לשנות", אומרת סגל.

"בגילאים האלו נשים נמצאות בלאו הכי בסיכון לבריחת סידן והיחלשות העצמות, וכאשר הן בתת תזונה, הסכנה גדלה. נגרמים לנזקים לפעילות הלב, מאזן המלחים בגוף משתנה, הקאות תכופות יוצרות נזקים בשיניים בגלל חומציות הקיא, מערכת העיכול והקיבה הופכים להיות רגישים, יש יותר עצירויות, גזים ותחושת נפיחות, מעי רגיז".

בנוסף לכך, חלים שינויים הורמונליים, המחזור החודשי עלולה להיפסק והגוף עלול להיכנס למנופאוזה, גיל המעבר, מוקדם מדי. בגלל שריפת רקמת שומן תת עורי מוגברת גם המראה משתנה לרעה, הפנים כחושים מאד, יש יובש בעור וקמטים מרובים, נשירת שיער, רגישות לקור, חיוורון וסחרחורות. לא רק זאת, הנזקים הם נרחבים, וכוללים את משפחתה ומכיריה של החולה, עד כדי סיכון מוחשי להעברה בין דורית של ההפרעה", מסבירה סגל.

 אופיר-ויזל: "נשים רבות מזניחות את הבית, הן אולי יעשו מה שצריך אבל לא נמצאות שם רגשית עבור היקרים להן. ישנן תנודות קיצוניות במצבי הרוח וכן דכאון, והן עלולות להוות דוגמה רעה לילדים, בעיקר לבנות. עצם העובדה שלעולם לא רואים אותן אוכלות או שהן מעירות להן לגבי המשקל או המראה שלהן, כי הן חרדות, מכניס את הבנות לסיכון גבוה להפרעות אכילה משלהן. ואכן אנחנו רואים הרבה בנות ואימהות חולות".

הטיפול בהפרעות האכילה הללו, לדברי אופיר-ויזל, מורכב משלושה חלקים הכרחיים-

• טיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות.
• ליווי דיאטני ועבודה לפי תפריט מסודר.
• מתן תרופות פסיכיאטריות לטיפול בחרדות או בדכאון עם מעקב פסיכיאטרי.

"צריך להפחית את המחשבות האובססיביות סביב האוכל ולהפחית חרדה מעלייה משקל ובגילאים כאלו קשה לעשות זאת ללא תרופות. הרעיון הוא להציע למטופלת אופציה איתה תוכל לחיות טוב יותר", מסכמת אופיר – ויזל.