אחת הטענות הנפוצות ביותר שאני שומעת מאמהות חדשות, וגם לא כל כך חדשות, היא שהן מרגישות שכובד האחריות בטיפול בילדים מוטלת בעיקר עליהן.

 

הכוונה גם מהבחינה הטכנית-מבחינת הזמן שהן מקדישות, ומבחינת המשאבים הפיזיים,  אבל לא רק. זה יותר מזה, הן מרגישות שהאחריות היא עליהן. גם כאשר האב נוטל חלק פעיל מאוד בטיפול בתינוק, התחושה היא שהן האחראיות קודם כל.

 

הן מרגישות שההחלטות שצריך לקבל לגבי התינוק, ואח"כ הילד, מוטלות עליהן. וגם כאשר צצה בעיה - הן צריכות להתגייס קודם כל, ורק אחר כך האב. אם הילד חולה- ברור שהאמא קודם כל אחראית, היא שצריכה להישאר או למצוא "סידור", ולא האב.  לכן, אותי נתוני הסקר לא הפתיעו בכלל.

משתנה מאזן הכוחות במשפחה

לידת תינוק הינה אירוע משמח, אבל כבר ידוע לכולם שבצד האושר קיימים גם קשיים. הלידה הראשונה במיוחד, מציבה בפני הזוג אתגרים חדשים. היא מחייבת התארגנות חדשה.  אפשר לומר שהזוג הופך לשלישיה. מה זה אומר? נסו להיזכר, כשהייתם ילדים, ושיחקתם עם חבר או חברה, ופתאום הצטרף השלישי, מה קרה אז?

 

באופן כללי ניתן לומר שעם הלידה מאזן הכוחות במשפחה משתנה, ונדרשת התארגנות חדשה. תינוק הוא לא סתם שלישי, הוא שלישי שתלוי לחלוטין בהוריו, ודורש התמסרות גדולה, ומשאבים פיזיים ונפשיים.

 

 לרוב האם היא שמתמסרת, ונשאבת לתוך התקופה המיוחדת הזו שאחרי הלידה, צוללת פנימה לטפל בתינוק, ולהתנתק כמעט לגמרי מהחיים בחוץ, אלה שלא קשורים לתינוק. עדיין, היא לא יכולה לעשות הכל לבד, למרות שיש אימהות שבהחלט מנסות.

 

ההתמסרות הזו גוררת אחריה לפעמים הרגשה שאין מקום לאף אחד אחר בין האמא והתינוק. הסכנה היא שבהמשך אותה אם תרגיש שהיא לא עומדת בזה יותר, אבל אז היא תהיה לבד, ושבן הזוג ירגיש בחוץ.  חשוב שאמא חדשה תדע שהיא זקוקה לבן הזוג כשותף לטיפול בתינוק, ולא תצפה מעצמה להסתדר לבד. 

איך יוצרים שותפות אמיתית עם בן הזוג?

בקשי עזרה. צריך לדעת לבקש עזרה.  אחת הטעויות שנשים עושות, בלי להרגיש, היא לקוות שיבינו אותן וידעו מה הן צריכות בלי שיצטרכו לומר זאת. לפעמים זה עובד, אבל הרבה פעמים לא, ואז מופיעים אצל האם החדשה רגשות של תסכול, חוסר אונים, וכעס כלפי בן הזוג.

 

הגדירי את הצרכים שלך. צריך להגדיר לעצמך מה את צריכה, למה את מצפה מבן הזוג שלך, ולומר לו את זה במילים.

 

דעי לשחרר.  אחרי שאת מבלה הרבה זמן עם התינוק, את מרגישה, ובצדק, שאת מכירה אותו ממש טוב, הכי טוב מכולם. את יודעת איך  בדיוק צריך להחזיק אותו כדי שיירגע, ומה הוא צריך בדיוק. קשה לתת אותו בידיים אחרות, של מישהו שפחות מכיר אותו, אפילו שהמישהו הזה הוא אבא של התינוק.

 

ההמלצה שלי, למרות הקושי, לתת. ככל שהאב יהיה יותר זמן עם התינוק, הוא יכיר אותו, וילמד גם הוא איך להתנהג איתו. יכול להיות שהוא ימצא דרכים אחרות, חדשות, שהן שונות משלך. זה בסדר, ואפילו רצוי.

 

זמן איכות  יוצר את הקשר במיוחד בין האב לתינוק, ועזור לזוג להפוך לשלישיה, שלישיה שמתפקדת יחד, עם יחסי אהבה וקירבה בין כל אחד משלושה כלפי שני האחרים. זה הבסיס לשותפות בטיפול בתינוק, ושותפות בהורות גם בהמשך.

 

ד"ר ליאת הולר הררי, פסיכיאטרית, פסיכותרפיסטית, ומדריכת הנקה, מנהלת אתר "נפש אם"