אין דבר יותר קל מלפסול את כעסה של יעל יעקבי על אורלי אינס ועל ה"נזק" שגרמה אינס לבנות מיננו -  בלתהות עד כמה בדיוק תורם להעצמתנו תחום העיסוק שבחרה לעצמה יעקבי, בענף שנתפס כמדכא ביותר נשים – אופנה ואיפור.

 

אבל כפי שפסול לשים על כתפיה של אינס אחריות ל51% מהאוכלוסיה, כך גם לא יהיה הוגן לומר ליעקבי לבחור להשתייך לתעשייה שאינה מעודדת הפרעות אכילה וגילנות לפני שהיא מטיפה מוסר לאחרות. 

 

זה פסול משום שיש כאן שיפוט על פי תוצאות ולא על פי כוונות. כפי שאני מניחה שליעקבי יש סולידריות בסיסית עם בנות מינה ולכן אין בכוונתה לפגוע בנשים שהיא מלבישה ומאפרת, כך הייתי שמחה לו הייתה מניחה הנחה דומה לגבי מי שהתלוננה שהוטרדה. אבל לא כך הדבר.

יעקבי מתעלמת בשיטתיות משורת נתונים שעלולים לקלקל את תחושת הבטן שלה שיש כאן "סיפור מצחין" כהגדרתה.

 

ראשית, היא טוענת שהפרשה הסתיימה. כן, כך אומרות הכותרות. אך בידיעות עצמן כתוב כי היועמ"ש ויינשטיין טוען שנאספו די ראיות להעמיד את בר לב לדין. בנוסף, מצוין כי בר-לב אינו מכחיש יותר כיום כי התנהגותו הייתה פסולה.  הרצון לסגור את התיק אינו נובע מהחשש שאינס תפסיד בבית המשפט, אלא מהרצון לסיים כבר את הפרשה המעציבה הזו, שמעמידה את בכירי המשטרה באור לא מחמיא.

 

לאינס, כי זה החוק, אין יכולת אמיתית לעצור את המוטיבציה הזו, משום שעל אף שנשאלה במח"ש לדעתה – דעתה אינה קובעת ועל פי חוק גם אינה חייבת להילקח בחשבון.

 

 

שיפוט מוסרי, זריז וחפיפניקי

יעקבי לוקחת לעצמה את החירות שהמחוקק בעצמו אסר על בית המשפט לקחת, בשבתו לדון בעבירות מין: היא מבצעת שיפוט מוסרי, זריז וחפיפיניקי, הן של הקורבן ושל תוקפו: היא יוצאת מנקודת ההנחה שאינס היא מריונטה המופעלת ע"י חורשי רעתו של בר לב למרות שאיש מהחוקרים את התיק לא טען כך מעולם.

 

בלי לקחת בחשבון את ההשלכות ובלי להסתמך על שום עובדה, היא טופלת על אינס כמה מהגרועות שבסטיגמות על נשים: היא חלשה, קלת דעת, יש מאחוריה גבר שמפעיל אותה. 

 

היא מתקוממת על שאינס לקחה יועץ תקשורת, מבלי להבין שתחת המתקפה שבה נמצאת כמעט כל מי שהתלוננה על עבירת מין – אוי לה אם לא תיעזר באנשי מקצוע. על אחת כמה וכמה בבואך להתלונן על מי שהתקשורת ציירה לאורך שנים בהצלחה כגיבור ישראל, הן בזכות היותו לוחם אמיץ אבל גם בזכות החלטתו הנבונה לאורך הקריירה לשתף פעולה עם כתבי הפלילים. כתבים, קורבנות, ארגוני סיוע ועוד.

הכי קל להאדיר את יועצי התקשורת

 

כולם ממליצים למתלוננות להיעזר ביועץ תקשורת כשהן נכנסות, בטח כשזה בעל כורחן, לזירה התקשורתית. הזירה הזו מורכבת מדי עבור אדם שלא פעל בה. הזירה הזו לא נסמכת רק על עובדות, ולכן לזירה הזו לא כדאי להיכנס בלי עזרה.

 

הגיע גם הזמן שהטייטל המרשים הזה, "יועץ תקשורת", לא יגרום לציבור להסיק שמדובר ברב-מג שבכוחו להטות כל ידיעה לטובת שוכריו. רוב הזמן הוא בעיקר נאלץ לגונן תקשורתית על המתלוננת, לא ליזום ידיעות לטובתה. במקרה או שלא, יועץ התקשורת של אינס הוא ניסים דואק, שהיה גם יועץ התקשורת של המתלוננות על קצב. הן נמצאו דוברות אמת בבית המשפט. אותו בית משפט שכבר אמר בהכרעתו שאנשיו של קצב ידעו היטב כיצד לנסות להטות את התקשורת נגדן.

 

לסיום, יעקבי אומרת דבר והיפוכו: דרך מקרה אינס, היא למעשה מבקשת מנשים שלא להתלונן אם אינן בטוחות במלוא מאת האחוזים שיצליחו להשיג הרשעה, פן יסגר התיק (אז מה אם זה מסיבות שכלל אינן תלויות בהן?), ושאר בנות מינן יחטפו את הריקושטים.

 

אגב, כך גם חשב בתחילה מני מזוז בבואו להציע את עסקת הטיעון לקצב: למה לבקש מביהמ"ש להכריע אם אינך בטוח במלוא מאת האחוזים שתנצח? למה להסתכן? נדמה לי שגזר הדין הקשה הוכיח בדיוק למה.

לאחרונה פנה אלי מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים לרגל קמפיין שהם עורכים בעיר, וביקש שאציין איזה פתק בנושא הייתי מכניסה לחריצי הכותל המערבי. אחרי הטור שלך, יעל, נדמה לי שקל לי יותר מאי פעם לנסח אותו: "הלוואי ששני האחוזים של תלונות שווא של נשים יהפכו לאפס והלוואי שזה יהיה גם מספרן של אלה שמאשימות מתלוננות בפגיעה באינטרס הנשי, כשהן מסתמכות על תחושת בטן בלבד".