רק לפני שבוע זה קרה שוב. עוד סיפור שהצטרף לסטטיסטיקה של אלימות נגד נשים. אשה בת 50 נרצחה ביריות בדירה בצפון תל אביב. לצדה של האשה נמצא בן זוגה, ירוי אף הוא, כשלצדו אקדח. לנשים רבות בארץ, זו המציאות שבה הן חיות יום יום.

 

שרית (שם בדוי), חיה באותה מציאות של אלימות ופחד משתק עד שהצליחה בעזרת עמותת "רוח נשית" לצאת לחיים חדשים. כלום בחייה הקודמים לא העיד על כך שהיא הולכת לחיות בתוך סיוט. היא באה ממשפחה נורמטיבית, מחבקת וחמה, ילדות מאושרת. התבגרות בריאה, לימודים, עבודה מכובדת. חתונה. ילדים.

 

אחרי 3 ילדים, החליטו שרית ובן זוגה, להתגרש. אחרי הגירושים הכירה שרית גבר המבוגר ממנה בשנים רבות. גבר נאה וכריזמטי מאוד. "מאוד הוחמאתי מחיזוריו. הוא עטף אותי. בשבילו הייתי מלכת העולם", היא מספרת.

 

"הוא ניתק אותי מהעולם שלי"

ההתאהבות הייתה מהירה. "כולם הסתכלו עלינו מבחוץ וקינאו. חשבו שזכיתי במלאך. שהתמזל מזלי. אני חייבת להודות שהאהבה שלו אליי הייתה כל כך גדולה, שאני לא מאמינה שאף אחד יאהב אותי כמו שהוא אהב. הייתי הכול בשבילו. הוא אמר שהוא לא יכול לחיות בלעדיי".

 

ואז התחתנו: "תכננו מסיבת חתונה גדולה וחלמתי על שמלה יפה ואז, יום אחד, יצאנו בערב למסעדה והוא הכין לי "הפתעה" – חתונה. הוא דאג להביא לי תחתונים וחזייה, גרביונים ונעליים וכמובן שמלת כלה שבחר לגמרי בעצמו. הוא בחר את המוזמנים, המקום, הזמן, האוכל, הוא רק שכח להזמין את הילדים שלי. הם לא ידעו על החתונה. הגעתי לחתונה של עצמי כמו בובה. זו הייתה ההתחלה. כל חיי המשותפים אתו הלאה, היו רק בהחלטה שלו".

"זה לא קרה ביום", מספרת שרית על ההידרדרות ביחסים והאלימות שבעקבותיה. "זה היה תהליך. בגדול, הוא רצה אותי איתו כל הזמן. 24 שעות ביממה. באובססיביות. כל הזמן הייתי צריכה להוכיח את אהבתי אליו. הוא עשה הכול כדי שאוכל להיות רק אתו. אחרי לידת הילד הראשון שלנו, הוא הביא אופר, כדי שלא אצטרך לקום בלילה להניק. רציתי להניק, אבל הוא טען שזה מפריע לו".

 

השלב הבא היה ניתוקה של שרית מעולמה הפרטי: "הוא רצה שאפסיק לעבוד. מאוד אהבתי את העבודה, ובתור אם לשלושה אף פעם לא הייתי תלויה במישהו ולא רציתי להיות תלויה. הוא ניסה לשכנע אותי בדרכים שונות להפסיק לעבוד ולא הסכמתי.

 

"עד שלילה אחד הוא נעל אותי מחוץ לבית עד השעות הקטנות של הלילה.  בכיתי עד שהנשמה יצאה לי. כשהוא פתח לי את דלת הבית, כבר לא נכנסתי אותו בן אדם. משהו בי השתנה. נכנסתי שרית אחרת  ומאותו רגע הפכתי להיות רכוש שלו".

"אם עברתי על החוקים, קיבלתי עונש"

שרית ליוותה את בעלה בכל יום לעבודה, מחכה לו שעות וחוזרת אתו. בודקת שאכל. ששתה. היא לא הורשתה להיפגש עם חברות "ככה סתם לקפה" היא הייתה צריכה למצוא תירוץ הוגן לבזבוז הזמן הזה, וכך גם התנתקה מהחברות. הן ויתרו. לא הבינו מה באמת קורה שם.

 

אם עברה על החוקים היו גם עונשים: הוא היה מחליף לה סיסמאות בדואר האלקטרוני כדי לנתק אותה מהעולם, סוגר לה את חשבון הבנק, עוקב אחרי שיחות הטלפון שלה ואפילו "מעלים" לה את המטפלת של הילדים לכמה ימים "הכל כדי לפגוע בחופש שלי – שאבין את מקומי", היא מספרת. ואז גם הגיעה אלימות פיזית: "הוא היה יורק עליי, גורר אותי בשערות בכל הבית, סוגר עליי דלתות".

 

"שעות הייתי רק בודקת מה אני עשיתי לא בסדר. הוא היה טוען שאני מוציאה ממנו את השד ואני רק בדקתי כל הזמן מה אני עושה לא טוב. לא הכרתי את עצמי. הייתי יושבת שעות ותולשת לעצמי שערות. מקללת את עצמי. לא רוצה לחיות. הייתי בהכחשה. לא הבנתי שלא אני הבעיה כאן. קמתי בבוקר רק בשביל הילדים".

 

מתי הבנת את העובדה שאת אישה מוכה?

"זה לא היה כל כך פשוט. אימא שלי ראתה סימנים כחולים על גופי כמה פעמים ושאלה, ואני הכחשתי. אמרתי שזה שום דבר. יום אחד, אחרי שיצאה מסרט, שנוגע באלימות נגד נשים – היא הבינה. היא בכתה כל כך שהבינה שאני שם. מיד היא הביאה אליי את שירותי הרווחה. כמובן שבהתחלה הייתה הכחשה מצדי. זה מאוד מבייש. שירותי הרווחה נתנו לי לראות את התמונה בצורה ברורה. מהרגע שהגיעו הם לא עזבו אותי. הם נתנו לי כוח והוראות מדויקות, והראשונה, הייתה להוציא אותו מהבית מיד".

לא פחדת?

"נקרע לי הלב להוציא אותו מהבית. קיבלתי הנחיות שאני עושה את הדבר הנכון והרגשתי ההפך. הלב שלי בכה. לא הייתי מסוגלת אבל הייתי חייבת להתנתק מיד. בוודאי שפחדתי. אימא שלי ישנה איתי לילות שלמים כי פחדתי לישון לבד. המשפחה שלי שמרה עליי. הקיפה אותי. הם הביאו לי מטפלת שתגור איתי עד שייעלם הפחד".

 

התגובה שלו הייתה כואבת?

"האהבה העצומה והחזקה שלו הפכה לשנאה תהומית. שנאה כל כך בוערת, עד שניסה אפילו לדרוס אותי עם הבן שלו על הידיים. אבל העזרה שקיבלתי מהרווחה, מהמשפחה חיזקה אותי. ניתקתי אתו כל קשר ומגע, הייתי מוקפת בחיזוקים ועשיתי את זה. אני כבר לא מפחדת יותר".

 

מתי הגעת ל"רוח נשית"?

"בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת להציל את עצמי. כל הזמן שהייתי איתו הייתי תלויה בו לחלוטין. הייתי צריכה את החיים שלי בחזרה: חברות, משפחה, פרנסה. אחותי שמעה על "רוח נשית" והגעתי לשם מיד. הבנתי שאני חייבת לעזור לעצמי. הביטחון העצמי נעלם, הביטחון באנשים נעלם. את כל כך חלשה שאת בקושי יודעת איך קוראים לך" אומרת שרית.

 

"באתי אליהם והסברתי להם בדיוק מה אני רוצה – להגן על הילדים שלי ועל עצמי ולעזור לנשים אחרות במצבי. "רוח נשית" מיד הרימו את הכפפה. עזרו לי לשפר ציונים שהייתי צריכה ולהתקבל ללימודים גבוהים. דאגו לי למלגות. היום אני מסיימת בעזרתם את השנה הראשונה בלימודים, אני אמנם בקשר איתם אך אני לא זקוקה להם יותר. אני עצמאית וחזקה. אני מאמינה ביכולות שלי ואני אפילו מתחילה להרים את העיניים אחרי ארבע שנים, ולראות שיש גברים בעולם".

"החלטתי שאף אחד לא יחליט יותר בשבילי"

"אני יודעת שאף אחד, אף פעם, לא יחליט בשבילי כלום יותר בחיים. אני מסתכלת היום על החיים אחרת: אני מודה לאלוהים כל יום. תודה שאני בחוץ, תודה שאני נושמת, מחייכת, חיה. טוב לי היום. אמנם קצת קשה לי כלכלית אבל גם זה יסתדר".

 

איך אישה יכולה לדעת שהיא במצב שהיא לא צריכה להיות בו?

"תסתכלי על הגבר שלך. אם את חושבת לפני כל מילה שאת אומרת לידו – משהו לא בסדר. אם את צריכה אישור על כל מה שאת עושה או אומרת – משהו לא בסדר. אם את יושבת לידו כשהוא אוכל, ואת מפחדת לקום לשירותים – משהו לא בסדר. אם את בוכה רק כשאת לבד ולא ליד אנשים – משהו לא בסדר. זה מאוד קשה להודות באמת. האמת מביישת. אבל את לא אשמה. את לא מביאה כלום על עצמך. זה לא את, זה הוא. לכי לרווחה, כמה שיותר מהר. קבלי תמונה אמיתית על החיים שלך ואל תתביישי. תצילי את עצמך".

 

לאתר של עמותת "רוח נשית"