האם הילד שלי סובל מעצירות?  הורים רבים מתלבטים בשאלה הזו, שלא תמיד קל לענות עליה. למרות שעצירות כרונית בילדים היא בעיה שכיחה מאוד.  5-10% מהביקורים אצל רופא הילדים ורבע מהביקורים אצל מומחה בגסטרו -ילדים הם בגלל בעיה זו .

 

הסיבה בגללה קשה להורים לענות על השאלה היא, שאם מדובר בילד בגיל ההתבגרות, קשה מאוד לדעת כמה פעמים בשבוע הוא מעביר צואה. וכשהילד צעיר יותר, קשה להבחין עד כמה צורת היציאות שלו מוגדרת כעצירות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מהי עצירות בכלל?

ההגדרה הרפואית נוגעת לתדירות נמוכה של יציאות ו/או קשיים ביציאות. כלומר, יש שני מרכיבים בהגדרה שלא בהכרח הולכים יחד. יש ילדים שמעבירים צואה כל יום, ועדיין מוגדרים כסובלים מעצירות. לעומתם, יש ילדים שמעבירים צואה רק פעם בשבוע (תינוקות יונקים, למשל) ולא מוגדרים כסובלים מעצירות.
 

מקובל להגדיר עצירות כתדירות נמוכה משלוש יציאות בשבוע. הגדרה זו נכונה לילדים מעל גיל שנה-שנתיים. בתינוקות מתחת לגיל שנה התדירות הנורמלית משתנה ותלויה מאוד בתזונת התינוק. טעות חוזרת של ההורים היא ליחס עצירות לתינוק יונק עם תדירות יציאה נמוכה. תינוק יונק "רשאי", מחד,  להעביר צואה  מספר פעמים ביום (אפילו לאחר כל יניקה), ומאידך, רק פעם אחת ב-10 (!) ימים. בשני המקרים מדובר בתדירות נורמלית שלא דורשת טיפול או התערבות כלשהיא, כל עוד התינוק מעביר צואה רכה.

 

ביטויים "גלויים" נוספים לעצירות, יכולים להיות כאבים בזמן היציאה, מעבר של גוש צואה גדול, דימום ביציאה ועוד. 

 

האם ישנם ביטויים נוספים לעצירות?

בנוסף לביטויים "הגלויים", חשוב שנכיר את הביטויים "הסמויים". כאבי בטן, למשל, יכולים להיות הביטוי היחיד לעצירות, ועד שלא נשאלות השאלות המתאימות  ונעשית בדיקה גופנית, הילד יכול לעבור ברור מקיף ובדיקות מיותרות לצורך חיפוש הגורם לכאבי הבטן, כאשר למעשה הסיבה היא פשוט עצירות .

 

 ביטוי אחר לעצירות יכול להיות לכלוך צואתי בתחתונים, שההורים יכולים לפרש בטעות כשלשול. 

 

מה יכולות להיות הסיבות לעצירות?

במרבית המקרים (מעל 90%) הסיבה היא אדיופטית (פונקציונאלית). בשפה פשוטה, המשמעות היא שהעצירות נוצרה כתוצאה מאירוע שהילד חווה בעבר וגרם לו להתאפק ולא להעביר צואה. האירוע כזה יכול להיות חוויה כואבת (פיסורה, למשל). חוויה שכיחה נוספת היא של שליטה (כמו במקרה של גמילה מוקדמת מחיתולים), שהביאה את הילד למאבק על תזמון היציאות. עם הזמן נוצר מעגל חוזר שבו כתוצאה מההתאפקות מצטברת צואה ושמתקשה, וכאשר הילד מעביר את הצואה בסופו של דבר הוא חווה שוב כאבים שגורמים לו להמשיך ולהתאפק גם בהמשך.

 

לא תמיד חייבים בדיקות כדי לאבחן

סיבות אחרות אחרות יכולות להיות ליקוי או מחלה בפי הטבעת, מחלה מטבולית (כמו תת פעילות של בלוטת התריס), או הפרעה במערכת העצבים. לא נרחיב את הדיבור לגבי סיבות אלה, שכאמור, אינן שכיחות, אך נדגיש שהרופא יכול לאבחן או לשלול אותן באמצעות שאלות ובדיקה גופנית, ללא צורך בבדיקות חודרניות או בצילום. לכן גם אין צורך לבקש מהרופא לבצע אותן.

 

חשוב שההורים יבינו: כשמדובר בעצירות שלא החלה בחודש הראשון לחיי התינוק, בדרך כלל מדובר בבעיה השכיחה יותר, של עצירות פונקציונאלית.

 

להימנע מחוקן ונרות

במרבית המקרים הטיפול יעשה בתרופות מרככות צואה. אלה תרופות שניתנות דרך הפה ואשר ניתן להשתמש בהן תקופות ארוכות, ללא חשש להתרגלות או התמכרות. החומרים שהתרופות הבטוחות מכילות נקראים לקטולוז, פוליאתילן גליקול או שמן פרפין.

 

כדאי שההורים יהיו מודעים לכך שבטיפול בעצירות אין קיצורי דרך והוא יכול להימשך מספר חודשים, כלומר עד שהילד "שוכח" שתהליך היציאה כואב.

 

אני ממליץ לא להשתמש בסוגי תה למינהם שנמכרים בבתי הטבע, למשל. מדובר בתוספי תזונה, שאין עליהם פיקוח של משרד הבריאות, לכן הם עלולים להכיל מרכיבים ממכרים ולא בריאים. כמו כן, רצוי להימנע משימוש בחוקנים או נרות. עדיף "להתרחק" מהתעסקות בפי הטבעת של הילד ככל האפשר, ולהתמקד בטיפול דרך הפה. אפשר לנהל יומן יציאות עם חיזוקים חיוביים תוך עידוד הילד להקניית הרגלי יציאה טובים ובמועדים קבועים.

 

האם אפשר להיעזר בתזונה?

זה אפילו מומלץ. יש לעודד את הילד לצרוך תזונה עשירה בסיבים תזונתיים, כמו ירקות מכל הסוגים, פרות יבשים (בעיקר שזיפים), פירות העונה (למעט בננה, תפוח עץ ואפרסמון) , לחם ודגנים מקמח מלא ולהרבות בשתייה.

 

כדאי להימנע מגמילה מוקדמת מחיתולים, ומעימות עם הילד בנושא היציאות.

 

בכל מקרה, כדאי מאוד לנסות לפתור את בעיית העצירות, כדי למנוע מהילד להפוך למבוגר שסובל מהבעיה. ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר ההצלחות הטיפוליות טובות יותר. אך חשוב להתאזר בסבלנות ולתת טיפול ארוך טווח, כדי שיהיו גם תוצאות טובות בטווח הארוך.