מנהלים משקרים טוב יותר

מאת: אנטוניה ימין

כולנו מכירים את הטענה שכוח משחית את האדם, כעת מתברר שלא רק שהאדם הופך להיות מושחת יותר, גם קל לו יותר לחיות עם זה. כך עולה ממחקר של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. "אנשים עם כוח פשוט מסוגלים לשקר יותר בקלות, הם יותר טובים בזה... זה לא פוגע בהם כל כך"), אומרת דנה קרני, פרופסור לניהול בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה.

לדברי קרני, בעוד השקרן הממוצע סובל מרגשות שליליים ולחץ פסיכולוגי ושרוי בפחד שמא יגלו אותו, מנהלים סובלים מכך הרבה פחות. בהתאם, הם מפגינים חסינות ללחץ ואי הנעימות שבלשקר ולפיכך קשה יותר לזהות אצלם את הסימנים המעידים על אמירת שקרים, כגון התנועעות בכיסא בעצבנות או שינוי קצב הדיבור.

"כוח, מסתבר, מחזק את אותן מערכות אמוציונאליות, קוגניטיביות ופסיכולוגיות אשר נמצאות בסכנה בעת אמירת דבר שקר... לכן כשאתם נמצאים בעמדת כוח על אנשים אחרים זה יכול להפוך את מלאכת השקר לקלה יותר עבורכם", אומרת קרני.

על הקלות היחסית של מנהלים לשקר מספר מ', יבואן ואיש עסקים: "לפעמים אני משקר לעובדים שלי כשזה משרת את האינטרסים שלי. למשל יש לי עובד שאני כל הזמן מספר לו על איזה פועל דמיוני שהיה לי בעבר, גיליתי שזה ממש נותן לו מוטיבציה להשקיע יותר".

אך לא רק העובדים מהווים מטרה לשקריו של מ'. "ללקוח אף פעם לא אומרים את האמת בעולם המסחר... למשל כשמגיע אלי לקוח שמעוניין לקנות סטוק של חולצות, כל אחת ב-22 שקל. לו אני אומר שכל יחידה עלתה לי 18 שקל למרות שקניתי כל חולצה ב-8 שקל. אתה מנמיך מעצמך כדי שהלקוח שלך ירגיש טוב עם עצמו, אין מה לעשות זה חלק מהעבודה ואני לא מרגיש לא נעים עם זה", הוא אומר.

מ' אולי לא מרגיש רע עם שקריו, אך ספק אם עובדים רבים שלהם שיקרו לא פעם, היו מסכימים שבשם האינטרסים של בעל העסק או המנהל, מותר לו לשקר להם. ט', שעבדה לפני 5 שנים כמזכירה בחברת הי טק זעמה כשגילתה שהמנהל שיקר לה במשך חצי שנה וגרם לה להאמין שהיא מקבלת שכר שווה לזה של חברותיה לעבודה, בעוד שכל אותה תקופה הן זכו לשכר שעתי גבוה יותר ב-3 שקלים.

"כאשר פניתי לסמנכ"לית משאבי אנוש היא אמנם העלתה לי את השכר אבל אף אחד לא טרח להסביר לי למה שיקרו לי כשהגעתי למשרד בהתחלה וגם לא החזירו לי את זה רטרואקטיבית", היא מספרת כשהעלבון ניכר בדבריה.

אך האם "גן השקר" נמצא ב-DNA של המנהל או שהסיבות לקלות אמירת השקר הן אחרות? מחקר משנת 2009 גילה שאנשים בעמדות כוח מרמים יותר מאחרים, אולם שופטים ביתר חומרה התנהגויות בלתי מוסריות של אנשים אחרים. גם מנכ"ל חברת EthicsPoint, דיוויד שילדרס, טוען שמצא נטייה חזקה אצל מנהלים לשקר. "מניסיוני ככל שאדם יכול להסתיר טוב יותר את המוטיבציה האמתית שלו כך קל לו יותר לתפס בסולם הדרגות התאגידי".

אין להם שום בעיה לרמוס אחרים בדרך

מנכ"ל חברת ניהול אפקטיבי מומחה לפסיכולוגיה תעסוקתית, איתן מאירי, מוצא הסברים אחרים לתופעה: "למנהלים קל יותר לשקר כי הם פחות מאוימים. הם נמצאים גבוה יותר 'בשרשרת המזון' והם מרגישים שאי אפשר לפגוע בהם". הוא מוסיף שמנהלים מעזים לשקר יותר מעובדים רגילים משום שהם כבר התרגלו שכששיקרו בקטן לא תפסו אותם, ולכן אין להם בעיה לשקר גם על משהו גדול יותר. בסופו של דבר רשת החוקים היא כמו רשת של קורי עכביש, הגדולים עוברים וקורעים אותה אבל הקטנים נתפסים בה".

לדברי מאירי, תרבות השקר משתלבת עם הנרקסיסטיות בה לוקים מנהלים רבים. "הנרקסיסט אומר "מגיע לי", ו"אני נעלה", החוקים הם לא בשבילי, החוקים הם בשביל פשוטי העם, בשביל הפועלים, לי מותר לעבור על החוק". מאירי מסביר כי "מנהלים מהסוג זה גם נשארים מנהלים כי בדרך כלל הם מביאים להנהלה הבכירה תוצאות טובות שהרי אין להם שום בעיה לרמוס אנשים בדרך".

מאירי אומר שריבוי מקרי נרקסיסטיות אצל מנהלים תורם לתופעת השקרים. "הנרקסיסט אומר "מגיע לי", ו"אני נעלה", החוקים הם לא בשבילי, החוקים הם בשביל פשוטי העם, בשביל הפועלים, לי מותר לעבור על החוק". מאירי מסביר כי "מנהלים מהסוג זה גם נשארים מנהלים כי בדרך כלל הם מביאים להנהלה הבכירה תוצאות טובות שהרי אין להם שום בעיה לרמוס אנשים בדרך".

מנגד, אורית-קלייר ארזי, מנכ"לBossProblem - הפורטל להצלחה בעבודה ויועצת ארגונית בכירה המתמחה בפסיכולוגית חברתית, טוענת שיש אלמנט של צביעות בתפיסה השלילית של 'שקרים ניהוליים' אלו. "בואו לא נעמיד פנים, כולנו משקרים כל הזמן, החיים בחברה מודרנית מורכבת ודינמית גורמים לכולנו לשקר החל מהשאלה "מה שלומך" כשאנחנו משיבים "מצוין" רק כדי לכבד את האחר ולא לשתף אותו בצרותינו. מנהלים הם בני אדם וכמו כל אחד אחר גם הם משקרים".

"גם אובמה לא סיפר את האמת"

לדבריה, לממצאי המחקר יש הרבה היגיון "כיוון שככל שאתם גבוהים יותר בהיררכיה הארגונית כך אתם יותר חשופים לתהליכים של קבלת החלטות, להיבטים סודיים של הארגון, להיבטי תחרות שהשתיקה יפה להם ואז באופן טבעי אתם נדרשים לשקר יותר.

"זה לאו דווקא מתבטא במובן של השקר האקטיבי אלא לפעמים זה מתבטא בכך שהמנהל פשוט לא חושף אמיתות מסוימות". על מנת להמחיש את כוונותיה נותנת ארזי את התנהלות נשיא ארצות הברית ברק אובאמה, כדוגמה: "יום לפני הפעולה נגד בן לאדן הוא עמד במסיבת עיתונאים בבית הלבן, צחק והריץ בדיחות; הוא ידע שהוציא הוראה לחסל את בן לאדן אבל הוא לא דיבר על זה עם העיתונאים. אז מה? זה אומר שהוא שקרן? לא. פשוט ככל שאתה גבוה יותר בהיררכיה אתה נדרש להיות דיסקרטי יותר ובדיסקרטיות יש גם היבטים של הסתרה ושקר".

ארזי מדגישה את ממד המידתיות. "אם מנהל שיקר כי הוא ידע שהולך להיות סבב פיטורים אבל הוא לא חשף זאת כי אסור היה לו - זה לגיטימי. בתפקידו הבכיר הוא חשוף למידע שלא כל הכפופים לו צריכים לדעת. על כך לא מודדים אמינות. האמינות נמדדת ביחסים המקצועיים והבין אישיים שלו מול העובדים שלו, בדוגמא אישית שהוא נותן במובן הזה שמה שהוא דורש מעובדים שלו הוא בעצמו עושה. כמו כן האמינות נמדדת בקיום הבטחות, בחיזוק ובמתן משוב חיובי ושלילי".

תפיסה ילדותית של מקום העבודה?

ארזי מסבירה כי יש לבצע הבחנה בין שקרנים למשקרים. "שקרנים זה תכונת אישיות, כלומר אדם שהוא שקרן פתולוגי, הוא משקר כל הזמן ולכולם. אולם כשאנשים משקרים זה לא אומר שהם שקרנים יכול להיות שהם משקרים רק מדי פעם בהתאם לנסיבות. כל עוד לא מדובר בשקרים פתולוגיים גם העובדים צריכים לבדוק שהם לא מגיעים מתפיסה ילדותית על עולם העבודה. זה כמו שילד יתפלא שלפעמים ההורים משקרים לו".

מאירי מוצא סכנה בקבלת 'השקרים הניהוליים' כלגיטימיים. תחושת חוסר האמינות שעלולה לנבוע כתוצאה מכך בארגון נחשבת לחמורה בעיני מאירי. "כשהעובדים שלך יודעים שהמנהל שלהם משקר ללקוחות אז כולם כבר יודעים שמותר לשקר. השקרים בארגון עושים מה שהשקרים עושים במשפחה. אין אמון ואם אין אמון גם אין ביטחון, אני ארגיש שמחר תמכור אותי כמו שהיום מכרת מישהו אחר. ברגע שהמנהלים עצמם משקרים הארגון נמצא במצב של מצוקה והישרדות".

וכמנהל, מתי תדע אם אתה מצליח להבחין בגבול הדק שבין ייפוי האמת לבין שקר? מאירי טוען ש"אם יש ספק – אז אין ספק". כלומר אם זה נראה לך "אולי לא בסדר", כנראה שאתה צודק. הוא מציב 4 שאלות שיסייעו למנהל לדעת מתי הוא חצה את אותו הגבול:

אם מה שעשית ייוודע לאנשים שמעריכים אותך. מה הם יגידו?
אם זה ייוודע לאויבים שלך, הם יוכלו לנצל זאת נגדך?
האם אתה יכול לספר לילדים שלך מה עשית מבלי להתבייש?
האם אתה היית חי בשלום עם מה שעשית לו היו עושים לך את אותו הדבר?

ארזי נותנת כלים אחרים על מנת להתמודד עם "שקרים הכרחיים", כגון דרישת ההנהלה הבכירה ממנהל להסתיר כוונות לקצץ בכוח אדם:

1. לנסות למנוע שמועות. שמועות מונעים באמצעות זרימת אינפורמציה עקבית. כלומר בכל ישיבה בין אם זה פעם בשבוע או פעם בחודש, צריך לתת גם עדכונים מהדרג הבכיר יותר של מה קורה בארגון: לאן הולכים, מה מתכננים, החלטות שהתקבלו וכד'.

2. צריך לבסס עם העובדים תפיסה בוגרת של עולם העבודה. כלומר שהעובדים שלך יבינו מראש שלא כל דבר אתה יכול להגיד להם. יחד עם זאת ברגע שאתה כן תספר להם הם צריכים לדעת שתעמוד במילה שלך.

3. האמינות תתבסס על זה שתציב מטרות קונקרטיות לעצמך ולקבוצה - כלומר תגיד מה אתה עושה ותעשה מה שאתה אומר.

גם עורכת המחקר, קרני, מוצאת חשיבות רבה בשמירה על אמינות בארגון ומציעה ליזום בארגון דיונים חוזרים על אתיקה ואמינות יכולים שעשויים למנוע חלק גדול משקרים החורגים מדיסקרטיות גרידא ושאינם נחוצים. "אנו יודעים שאנשים עם כוח רב עושים דברים רעים ומשוגעים... כאשר מזכירים שוב ושוב לכל אדם שהתנהגותו נחשבת לשלילית, זה עשוי לדרבן אותו להפסיק אותה".

תגיות