נמרוד היה הנכד הבכור שלי. הוא היה יפה, רגיש, מיוחד. התמונה שלו היא שומר המסך בטלפון הנייד שלו. הוא היה תמיד מוכן לעזור לכולם. הוא היה גבר מקסים. הרבה פעמים אני מנהלת איתו שיחה גם במחשבות שלי, ובקול רם.

 

באונלייף מציינים את יום הזיכרון:

נמרוד שגב ז"ל

אני מספרת לו על הבן שלו, על אשתו, על מה שקורה לי; מדי פעם גם סתם אומרת לו "בוקר טוב, אני אוהבת אותך". אני צוחקת איתו על איך אחרי שהתחתן קיטרתי לו ולאשתו איריס (איריס הקטנה, ואילו אמו של נמרוד היא איריס הגדולה) שאני אף פעם לא אזכה לראות ממנו נינים. הוא הבטיח לי שאני אזכה ועוד איך. הוא קיים.

באחד הימים, הייתי במועדון קשישים ברמת השרון, הוא התקשר ושאל איפה אני. הוא אמר שיש לו תמונה להראות לי. אחרי כמה דקות הוא הגיע, ושלף מתיקו תמונת אולטראסאונד. תכף הבנתי, כל כך התרגשתי שכולם יצאו מהחדרים לשאול מה קרה לי. "אני עומדת להיות סבתא רבתא", אמרתי לכולם. וכך, לנמרוד נכדי הבכור, נולד בן  בכור, הנין הראשון שלי.

 

הוא בן שבע היום. ביום מותו של אביו מלאו לו שנתיים וחצי.

 

הוא איננו

את הרגע שהודיעו לי על נפילתו לא אשכח לעולם. היה זה יום חמישי בצהריים ופתחתי את הדלת לבתי ובני, מופתעת. שאלתי אותם: "מה אתם עושים פה בשעה כזו כשאני מנקה את הבית"?, במבט שני ראיתי את לובשי המדים שעמדו לידם והבנתי.

 

אחרי שנמרוד נפל, פניתי לעובדת הסוציאלית של משרד הבטחון, ואמרתי לה שאני מאוד רוצה קבוצת תמיכה של סבים שכולים. היא הייתה המומה מהבקשה שלי, כי אף אחד לא חשב על זה קודם. אף אחד לא חשב עלינו קודם. אני יודעת שבמקום מגוריי יש 100 אלמנות צה"ל, פחות מזה הורים שכולים, ועל הסבים והסבתות אף אחד בכלל לא מדבר.

 

 
 
הכאב של הסבים והסבתות הוא כאב כפול. הרי אנחנו כואבים גם על אובדן הנכד וגם על הכאב של הילד שלנו; הילד שאנו רוצים לתמוך בו כדי שלא ייפול. 
 
 

כל אחד מתמודד עם השכול אחרת. אבא של נמרוד, חזי, הבן שלי, מתמודד עם השכול על ידי הנצחה. הוא הקים בראש פינה את "מצפה נמרוד". זו הדרך שלו. אני לעומתו, לא רוצה לספר לילדים כמה קשה לי, אז אני מחייכת לכולם, ואנשים חושבים שהכל עובר בקלות. הם טועים.

הכאב של הסבים והסבתות הוא כאב כפול.  הרי אנחנו כואבים גם על אובדן הנכד וגם על הכאב של הילד שלך, כי אתה רוצה לתמוך בו שהוא לא ייפול.

 

הכאב של הסבים והסבתות הוא כאב כפול.  הרי אנחנו כואבים גם על אובדן הנכד וגם על הכאב של הילד שלך, כי אתה רוצה לתמוך בו שהוא לא ייפול.

 

הכאב של הסבים והסבתות הוא כאב כפול.  הרי אנחנו כואבים גם על אובדן הנכד וגם על הכאב של הילד שלך, כי אתה רוצה לתמוך בו שהוא לא ייפול.

 

הכאב של הסבים והסבתות הוא כאב כפול.  הרי אנחנו כואבים גם על אובדן הנכד וגם על הכאב של הילד שלך, כי אתה רוצה לתמוך בו שהוא לא ייפול.