אבל מתי, אני שואלת את עצמי ,מתי הפך "לג בעומר" ל"לג בעונש"? אה, איזה קטע! אני יודעת מתי. מאז של"ג בעומר לא מגיע בעצמו אלא תמיד מתלווים אליו פתקים רשמיים מהגננת עם רשימת מטלות:סלט טונה, ארבעה בקבוקי שתייה, עוגת שוקולד, ארבעים פיתות עם חומוס... (איך זה שיש איזו אמא שכל שנה, אבל ממש ככה, מביאה למדורה רק חבילת מפיות?! האם היא מקורבת לגננת? לראש העיר?).

 

 

 

 

 בקיצור, מה שעד לפני כמה שנים הסתכם בישיבה נינוחה סביב אש חמימה, ריכולים, קצת אלכוהול ואווירה רומנטית, הפך למגה-מבצע בהנהגת הגננת וועד ההורים, שבמהלכו נאלץ ההורה הממוצע (נגיד סתם אמא שלא היתה ביחידה קרבית)  לתמרן בין שיחה ענינית עם הגננת, חיוכים סימפטיים להורים של השד יודע איך קוראים לילד שלהם, הקפדה שהילד הפרטי יאכל לשובע ולא ידחפו אותו בתור לסלט תירס, לבין שמירה צמודה על גבולות המדורה והרחקת מסיתי גבול אקראיים.

 

 

במהלך כל ארוע נשמעות צווחות- "זהירות!!", "תתרחקו משם!!", "תעזבי את זה!!", "תזוזי לצד השני, הרוח בדיוק בכיוון שלך!!", "אל תיגע זה רותח!!", וכאלה. זה לא נשמע כיף וזה אכן לא כיף. בסוף הערב חוזרים הביתה עייפים ומסריחים מעשן, צרודים מרוב צרחות ועם כאב בטן חשוד (הסלט טונה?!). העיקר שהדור הצעיר נהנה עד השמיים ושאמרתם לגננת לפני שהלכתם- תודה, היה פשוט משגע!

 

בשבועות שלפני ל"ג בעומר, למעשה, מיד אחרי פסח, פתאום מגלים בעלי הסופרמרקטים שהדלדלה כמות העגלות. מוזר! ובאמת מעניין מאיפה חבורות הילדים האמיצות שעושות יומם ולילה באיתור ואיסוף קרשים בעגלת סופר,סחבו את עגלת הסופר שלהם? בשבועות הראשונים זה עוד רגוע אבל ככל שמתקרב החג, הולכים הילדים ונעשים עצבניים ותחרותיים יותר, והמתחים בין חבורות האיסוף השונות הולכים ומתחממים, שהרי כל אחד רוצה שאצלו במדורה יתנוסס לתפארת קרש באורך ארבעה מטרים שהוא וחבריו הרימו מאתר בניה סגור ומאובטח. לא ככה? על כל פנים, אני אומרת- למה לריב ולהתקוטט? אולי פשוט תיקחו את הקרשים שלכם, תבואו אליי הביתה ותתקינו לי פרקט?

 

 

 

אין כמו רצפת פרקט כדי להשרות תחושת חמימות בחדר

 

 

 

 

 

 

נדמה לי שעל אף מגוון הטעמים והגישות השונות בנוגע לעיצוב הבית, יש איזשהו קונצנזוס לגבי פרקט. כולם אוהבים פרקט. זה אסתטי, נעים ברגליים, משרה אוירה ביתית וקל מאד לניקוי. מה גם שענף הפרקטים מאד התפתח בשנים האחרונות וניתן להתאים את סוג הרצפה הזה ממש לכל סגנונות העיצוב: פרקט חום כהה עם אריחים עבים במראה גולמי לסגנון כפרי, פרקט שחור או לבן עם גימור מוחלק למראה מודרני יותר ויש אפילו פרקטים מנירוסטה למראה תעשייתי ואורבני.

 

כמובן שיש רמות שונות של איכות ומשובחות החומר וההתקנה ובהתאמה, גם המחירים משתנים. פרקט מעץ מלא ואמיתי יעלה לא מעט כסף, אך מאידך יחזיק מעמד, עם טיפול נכון, במשך שנים רבות. פרקט מלאכותי בלמינציה הוא אפשרות זולה יותר, רק כדאי לא להתקמצן ולא לבחור בזול ביותר (וגם לא לחפף בהתקנה), כי אין דבר מרושל יותר ומבאס את העיניים מפרקט שהותקן בשניה וחצי על ידי איש מקצוע חפפן- זה נראה זול ומעפן.

 

 

 

המראה של פרקט הוא באמת כל כך כובש, שניתן להשיג היום אפילו אריחי קרמיקה המדמים פרקט, וזו אופציה מקסימה למי שרוצה, נגיד, לרצף את המקלחת. חשוב מאד מאד להקפיד על כמה כללים, לא נורא מסובכים, אחרי שמכניסים פרקט הביתה (לא לשפוך עליו מים, להשתדל שלא לשרוט וכולי), והתמורה בהחלט שווה את המאמץ הזעום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבעיה היחידה בעצם, למי ששם לו למטרה לפרקט את כל הבית (או רק חלק ממנו), היא הבחירה: יש כל כך הרבה סוגים, גוונים, רוחבים, עוביים וסגנונות, שאפשר בקלות ללכת לאיבוד.

 

מזל שיש את ל"ג בעומר: התקנתם פרקט וגיליתם אחרי זמן מה שהוא בכלל לא לרוחכם? יאללה- לפרק הכל, ולזרוק לאש! יש אפילו ילדים בשכונה (תזהו אותם לפי עגלת הסופר הגדושה) שישמחו לעשות בשבילכם את העבודה. ועוד בחינם!

 

 

 

ולסיום: לא, זה לא מעיל, זה פסל עשוי מעץ!