הילד לא אוכל או שלמעשה הוא אוכל שקית במבה שניצלונים מלאי קטשופ, ומקנח בבקבוקי תמ"ל. על ירקות, פירות או  קטניות אין על מה לדבר, זה לא בתפריט האישי של הילד שלכם. בארוחות משפחתיות הוא גם משליך את האוכל ואת המזון שהוא כבר אוכל אתם נותנים לו מול הטלוויזיה.

 

מסתבר שאתם לא לבד. כמעט כל הורה יכול למצוא עצמו מזדהה עם הסיטואציות הללו ועם קשיים סביב התזונה. למעשה כרבע מהילדים בגיל הרך בישראל (עד גיל 6 שנים) סובלים בתקופות שונות בחייהם מבעיות אכילה. ב-4% מהילדים סובלים מבעיות האכילה מורכבות והן מוגדרות כהפרעות אכילה, שאינן נפתרות מעצמן.

 

בעיות אלה עלולות ללוות את הילד תקופה ארוכה ולהביא לבעיות בהתפתחות הפיזית ואפילו בהתפתחות האישיות. בעיות אכילה מורכבות יכולות להופיע גם אצל אוכלוסיות ילדים אשר בשלב לאחר הלידה סבלו ממחלות שלא אפשרו הזנה תקינה, כגון: פגים, תינוקות שעבור ניתוחים או תינוקות עם מחלות כרוניות ומומים.

 

אסנת בוברוב, דיאטנית Life, מסבירה כיצד כדאי להגיש לפעוט הסרבן אוכל ולהתנהל נכון סביב הארוחות:

 

לא להגזים: הגישו על השולחן מבחר סביר. חשוב שיהיו בו מזונות שהם מוכרים ואהובים על הפעוט וגם מזונות שהייתם רוצים שהפעוט יאכל. התרגלות למראה של המאכלים והצפייה בכם אוכלים אותם, יגבירו את הסיכוי שהפעוט ינסה ויטעם.

 

הורים רבים שפגשתי הפסיקו להכין סלט בארוחות משום שהילדים לא אוכלים אותו. התוצאה הייתה הפסד כפול: גם ההורים ויתרו על הסלט בתפריט היומי שלהם וגם הילדים לא זכו לאפשרות להתרגל לסלט.

 

מזון חדש: לפעוטות ניאופוביים (מפחדים ממזון חדש) דרוש זמן ממושך כדי להתרגל למזון חדש. כשמציעים לפעוט מאכלים אהובים יחד עם הלא כל כך אהובים ונמנעים מהאכלה מתערבת, הפעוט יאכל את מה שדרוש לו. בטווח הקצר זה עלול להיראות בזבוז להכין אוכל שהפעוט לא אוכל ממנו, אבל בטווח הארוך הפעוט לומד לאכול מה ששאר בני המשפחה אוכלים ולבסוף נחסך כסף.

 

לא אוהב את זה: אם הפעוט מסתכל על המאכלים המצויים על השולחן ואומר "אני לא אוהב את מה שהכנתם" ואתם מבשלים לו את מה שהזמין, אתם מטילים עליו אחריות שאינו בשל לה. חלוקת האחריות ביניכם מטילה עליכם את האחריות לתפריט והוא אינו זוכה לגבולות הולמים.

 

אי אכילה היא אפשרות לגיטימית גם כן. אנחנו צריכים ללמוד לשאת אותה מכיוון שהפעוט ישלים מחסורים בארוחה הבאה. הוא יודע לאזן עצמו היטב. אם תשימו על השולחן מגוון מאכלים וביניהם גם לחם, קרוב לוודאי שיאכל מהלחם אם לא ימצא דבר אחר. הוא עשוי שלא לאכול ירקות או בשר, אל תיבהלו, הוא יפצה על זה בארוחה הבאה.

 

כמויות ריאליות: פעוטות לא אמורים לאכול הרבה מאוד. גודל המנה שלהם הוא כרבע מזה של מבוגר. אם הם אוכלים יותר מזה יתכן שאכלו מעט מדי בארוחה הקודמת ויתכן שיאכלו פחות בארוחה הבאה, כך שאין כל סיבה להילחץ. כשתיקחו בחשבון שינויים מיום ליום, יהיו ימים שבהם הפעוט לא יאכל כלל וימים אחרים בהם הכמויות תהיינה גדולות.

 

אחריות הורית: אתם האחראים על המגוון המוצע ועל זמני הארוחה. אם תציגו מזונות חדשים ברווחי זמן גדולים מדי, סביר להניח שהפעוט שלכם כבר רעב ועצבני מדי מכדי להתנסות. נסו להציג מאכל חדש כשדעתו שלווה. המגוון המוצע בארוחה צריך לכלול מנה עיקרית (לעיתים בשרית ולעיתים חלבית) פרי או ירק ופחמימה.

 

בחירה: תנו לפעוט לבחור מהמוצע בפניו. יש מי שיעדיף לדרג מעט את ההגשה ולהתחיל את הארוחה כשהירקות כבר מוצעים על השולחן ואת הדברים הבאים להגיש מעט אחר כך. גישה זו יכולה לעזור כל עוד זמן הארוחה אינו רחוק מדי מהארוחה הקודמת.

מתי צריך להתחיל לדאוג?

דר' בתיה וייס ודר' עקיבא פדקין, מומחים לגסטרואנטרולוגיה ותזונת ילדים במרכז הרפואי שיבא מסבירים: הפרעת אכילה בגיל הרך מוגדרת כבעיה שנמשכת למעלה מחודש, פוגעת בהזנת הילד ומפריעה לעלייה במשקל. הבעיה מתבטאת בסירוב לאכול ודחיית המזון על ידי הרחקתו ממנו, יריקה או הקאה. בטווח הרחוק עלולות בעיות אלה להביא להאטה בצמיחה, פגיעה בהתפתחות המוחית ויחסים מתוחים בתוך המשפחה.

 

ד"ר וייס וד"ר פרדקין מדגישים כי בעיות אכילה מורכבות והתנהגות חריגה בארוחות עלולות ליצור דחייה וסטיגמה חברתית. אצל חלק מהילדים עם בעיות אכילה נצפית הפרעה בקצב הגדילה לאורך זמן. מחקרים שונים הראו אצל ילדים אלה צריכת מזון תת אופטימלית עם חסרים תזונתיים שונים כולל חסר באנרגיה וחלבונים, מחסור בוויטמינים ומינרלים (ויטמין E סידן ומגנזיום). כמו כן יכולה להיגרם הפרעה בקשר בין האם לילד, שביטויה פחות מגע חיובי ביניהם במהלך אכילה ומשחק, וירידה  בתחום הקוגניטיבי בהשוואה לילדים עם הרגלי אכילה תקינים.

 

מה עושים כשחוששים שהילד סובל מהפרעת אכילה?

אצל רוב הילדים עם בעיות אכילה קלותף ההורים יכולים להתייעץ ולהיות מטופלים אצל רופא הילדים. במקרים המורכבים יותר ניתן להיעזר באנשי מקצוע נוספים - דיאטנית, קלינאית תקשורת, גסטרואנטרולוג ילדים וצוות אכילה.

 

אבחון בעיית אכילה מתחיל במסגרת מעקב טיפת חלב או רופא ילדים, כאשר עקומת הגדילה אינה תקינה או שההורים מתלוננים על בעיות בהאכלת הילד. בשלב ראשון יש לשלול בעיה גופנית. אם נשללה בעיה כזו ניתן לפנות למרפאות לבעיות אכילה בגיל הרך, שם ייפגש צוות רב מקצועי עם ההורים והילד. הצוות ינסה להתחקות אחר מקור הבעיה.

 

הצוות כולל רופא ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים המתמחים בבעיות אכילה, פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים, קלינאית תקשורת הבוחנת את מיומנות האכילה של הילד, דיאטנית ילדים, ועובדת סוציאלית, הבוחנת את תפקוד התא המשפחתי.

 

לאחר פגישה ראשונית עם הצוות, ועל פי התרשמות ממקור הבעיה, מופנה הילד והוריו לטיפול המתאים. לדוגמא: ילד שיש לו רגישות יתר בחלל הפה יופנה להמשך טיפול קלינאית תקשורת. כאשר הבעיה היא ביחסי הורה-ילד הטיפול יהיה בעיקרו על ידי הפסיכולוג או עובד סוציאלי.

 

הטיפול מתמקד בהגדרת מסגרות אכילה תוך מתן עצמאות לילד בבחירת המזון וכמות האוכל, מתן מגוון מזונות וטעימות והפיכת הארוחה לחוויה נעימה, ללא מתח וללא הפעלת כוח ואיומים. יש ליצור מחדש את תחושת הרעב, החשובה ביותר לצורך אכילה תקינה.

 

אחת הבעיות העיקריות בטיפול בהפרעת אכילה מורכבת, הוא הזמן הממושך שלוקח להורים להבין שיש בעיה. במקביל יש להורים תחושה שהם אשמים. במסגרת הטיפול מגיעים להבנה שאין כאן עניין של אשם.

הכללים של ד"ר וייס וד"ר פרדקין להאכלת תינוקות ופעוטות:

 

  • לא להאכיל בזמן עייפות או שינה.
  • ארוחה היא הנאה - לא להאכיל בכוח אלא לאפשר לילד לאכול את הכמות המתאימה לו.
  • להפוך את הארוחה לחוויה איכותית.
  • להתאים את כמות האוכל לקצב הגדילה של הילד.
  • מעבר מהנקה לאכילת מזון מוצק צריך להתאים ליכולות הילד ואם יש רושם כי אינו מוכן עדיין - לדחות את הכנסת המוצקים גם עד גיל 9 חדשים.
  • לא לבלבל את הילד - להורים לעתים נטייה להשלים ארוחות עם חטיף, שתייה מתוקה והאכלה מחוץ לבית . אלה מבלבלים את הילד ומונעות את ההבנה שאכילה היא צורך קיומי ולא משחק חברתי. לכן אין לערבב האכלה עם פעילות חברתית. 
  • לא להאכיל לאורך כל שעות היממה - הדבר אינו מאפשר את תחושת הרעב החשובה להתפתחות התקינה. 
  • בלי "מקל וגזר" - יש להפריד בין אכילת התינוק לבין התנהגותו. אין סיבה להציע פרס על אוכל או איום באם לא יאכל.