אין דבר מקסים יותר מילדים משתכשכים במים, משפריצים ונהנים לשחות בבריכה. אך כיצד נדע שהגיע זמן ללמוד לשלחות ושילדנו חזק דיו? האם יש גיל ללימוד שחייה ומהן המיומנויות שדרושות מילד כדי להתחיל לשחות?

 

לפני הכל כדאי לזכור שהליכה לבריכה אמורה להיות כיף והנאה לילדים. אין גיל קבוע בו ילדים בשלים ללמוד שחייה, מדובר בבשלות פיזית ובשלות רגשית. אני מציע להתייחס למספר גורמים, כדי לקבוע אם זהו אכן הזמן המתאים עבור הילד להתחיל ללמוד לשחות.

 

עוד בonlife:

 

מחוץ למים: מסתכלים על הילד מבחוץ ובודקים את יכולותיו הפיסיות: האם הוא מבין הוראות ויכול לבצע אותן. האם יש לו קשיים מוטורים מיוחדים וכו.

 

בתוך המים: האם הוא מפחד מהמים? האם הוא יכול להכניס את כל הראש לתוך המים, איך הוא מסתדר עם הנשימה, עד כמה המרחב החדש מפחיד אותו. האם יש לילד מספיק קואורדינציה כדי ללמוד סגנון זה או אחר (חזה, חתירה). כדאי לבדוק כמה כוח יש לו בגפיים התחתונות כדי לשחות חזה, כמה כוח יש לו בכתפיים, האם הוא יכול לעשות תנועת "חץ" או האם הוא בכלל מוכן להתחיל ללמוד שחייה? האם יש לו מספיק כוח להרים את הראש מתחת למים? או האם יש לו בעיות נשימה? לכל אלה יש משמעות על יכולתו ללמוד לשחות ועל התסכול שיחווה בלימודים. חשוב שילד יהיה בשל  ללימוד וזה קורה אצל ילדים שונים בגילאים שונים.

חגורת כתפיים, ועוד 230 שרירים

לעיתים הורים מעלים את השאלה מדוע לשחות דווקא. השחייה היא ספורט מחזק ומומלץ. התרגילים והמשחקים המגוונים במים עוזרים לחיזוק הגוף בכלל וחגורת הכתפיים בפרט, שיפור שיווי המשקל, שיפור הקואורדינציה, מערכת הנשימה והביטחון העצמי של הילד.

 

לגבי חיזוק רצועת כתפיים: בארץ כ- 70% מהילדים סובלים מחגורת כתפיים חלשה. בסגנון החזה אנו צריכים להרים את הראש מעל המים בעזרת הכתפיים בניגוד לחתירה (גם סגנון חתירה מחזק מאוד את חגורת הכתפיים) שניתן "לתחמן" ע"י גלגול הגוף ובכך להרים את היד מעל המים ללא מאמץ.

 

אני  מכוון ללמד ב-90 אחוז מהמקרים סגנון חזה ולא סגנון חתירה, למרות התנועה המורכבת של הרגליים בחזה. סגנון החזה מחזק את חגורת הכתפיים יותר מאשר שאר הסגנונות ופרק הזמן קצר יותר לשילוב ידיים רגליים ונשימה לשחיית בריכה באורך 25 מטר.

 

בנוסף סגנון החזה עובד על כ- 230 קבוצות שרירים בגוף יותר מכל סגנון אחר, נכון הוא גם קשה קואורדינטיבית ולכן לפעמים אנו מלמדים ילדים שמתקשים את סגנון החתירה לפני סגנון החזה (ברוב הפעמים מלמדים חזה).

הילד מפחד ממים

אחד הדברים החשובים כמדריך, מטפל ומאבחן זה לצפות איך הילד מגיע: האם הוא מחזיק את אמא או את אבא, האם הוא עומד מאחורי ההורה? האם הוא בוכה או אוחז בידו בצעצוע? מה הוא לובש? לעיתים קרובות הפרטים הללו יכולים לתת למדריכי השחייה כלים להתמודדות עם הילד ופחדיו, מה לעשות ואיך לפתוח באינטרקציה ראשונה.

 

השבוע לדוגמא נפגשתי עם ילד שמפחד ממים. הוא עמד מאחורי אמא שלו עם בגד ים של ספיידרמן וראיתי מיד שהוא לא רצה להיכנס ואפילו היה על סף בכי. בלי להסתכל אליו, שאלתי את כל ההורים והילדים לידי אם מישהו ראה ילד חזק שקוראים לו ספיידרמן,  וקראתי: "ספיידרמן, ספיידרמן, מישהו ראה את ספיידרמן " תוך פחות מ- 10 שניות הוא אמר "זה אני", נתן לי כיף ונכנס למים.

 

עולם לא אכניס ילד למים בכוח, גם אם ההורה יטען שזאת הדרך, אלא אגרום לו להשפריץ עלי מים, לצחוק, ללמוד איזה חפצים הוא אוהב, צבעים שהוא מתחבר אליהם ורק אז נרטיב אותו כשהוא עושה את זה לבד. לאחר שהוא כולו רטוב, שם משקפת וסנפירים על הרגליים- אזרוק חפץ למים ואשאל אותו אם הוא ראה  החפץ. אנסה לגרום לו להצביע כל כך חזק עד שהוא ממש ירצה להיכנס למים ולהראות לי לאז זרקתי.

 

חשוב מאוד לגרום לילד לרצות לבצע משימות, להשתמש בהמון חיזוקים חיוביים כל דקה ואפילו יותר, לא למהר לצלול לפני שהילד עצמאי במים. גם ילד  עם מצופים, סנפירים ומשקפת, כדאי לראות שילד מצליח לעשות נשיפה לפחות של לפחות 3 שניות (פוווו) אם הוא לא מצליח לנשוף הוא לא יצליח לצלול בלי לבלוע מים. בפחד מים אנחנו מנסים לחזק את הריאות, נשיפה- שאיפה, חגורת כתפיים ורק אח"כ נתמודד עם דברים יותר קשים כגון צלילה, תנועות ידיים, רגליים ועוד.

 

לא כל מדריך יכול לעבוד עם ילד הסובל מפחד מים, צריך המון סבלנות ואהבה גדולה לתהליך. חשוב שאתם כהורים תיהיו רגישים לילד ולתחושות שלו ואל תלחצו. זכרו שבסופו של דבר מדובר בהנאה.

 

לאתר של אורי סלע