"נעשה הכול למען ילדינו"  - אמירה זו מבטאת את תחושתם של רובם הגדול של ההורים בני זמננו. זו תחושה אמיתית, מלאת כוונות טובות, הבאה מעומק הלב. אין עוררין על העובדה שההורה הישראלי אוהב את ילדיו אהבה עזה, וכי עתידם ואושרם נמצאים בראש מעייניו.

 

ההורה עובד קשה על מנת לאפשר לילדיו לקבל את החינוך ואת שירותי הבריאות הטובים ביותר, להירשם ולהשתתף בחוגים ובפעילויות שהם חפצים בהם, הוא רוכש עבורו את הבגדים והמכשירים החדישי

ם ביותר ומוכן לעשות הכול כדי להבטיח את בריאותו, את בטחונו, את אושרו ואת עתידו הכלכלי.

 

עוד בonlife:

 

נתונים עדכניים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מראים כי הורים ישראלים משקיעים בממוצע כ-600,000 שקל בילדם ב-13השנים הראשונות לחייו. יותר מזה, המחשבה על ילדיהם אינה מרפה מהם במשך כל היום: ההורים הישראלים זמינים להם בטלפון בכל רגע ורגע ומנסים לפעול ללא לאות ובאופן מתמשך למען בטחונם והבטחת עתידם.

 

אולם למרות ההשקעה, הנתינה הבלתי תלויה והאהבה האינסופית, חלק נכבד מההורים אינם זוכים ליהנות מפירות השקעתם. במשפחות רבות בארץ האווירה בבית מתוחה, עצבנית, עגומה ועצובה, וההורים מוצאים את עצמם נבוכים וחסרי אונים מול שורה ארוכה של התנהגויות לא ראויות של ילדיהם.

הילדים נעשים חוצפנים יותר ויותר

ילדים בגיל הגן נוטים כיום יותר מבעבר להפגין סירוב לשתף פעולה ולמלא אחר בקשות פשוטות של הוריהם, וכן מתקשים לקבל סירוב לבקשותיהם מצד הוריהם. קשיים אלה יכולים לבוא לידי ביטוי בהתקפי זעם קשים, אשר באופן טבעי מושכים תשומת לב רבה מהסביבה, מה שמקשה על ההורים אף יותר לעמוד על הגבולות שהם מנסים להציב.

 

בגיל בית?הספר אנו עדים יותר להתנהגויות של חוצפה וזלזול, של אי עמידה במטלות יומיומיות בסיסיות כמו הכנת שיעורי בית, ולעיתים אף הפגנת אלימות כלפי ההורים או מישהו אחר מבני המשפחה. חלק מבני הנוער מסרבים לכבד את כללי הבית הפשוטים ביותר ולמלא את בקשות הוריהם, ולעומת זאת - לפעמים באותה נשימה - מבקשים מהוריהם כל העולה על רוחם כאן ועכשיו, ומסרבים לקבל "לא" כתשובה.

 

זהו המצב במשפחות רבות בישראל. למרות הכוונות הטובות, האהבה והנתינה החומרית של ההורה, רבים מהילדים מתקשים להמתין בסבלנות למה שהם רוצים, מפגינים קושי להפסיק לשחק במשחק אהוב כדי לבצע מטלה הכרחית, מתרגזים וכועסים עד כדי התקף זעם כאשר ההורים מסרבים לתת להם את מבוקשם, ונכנעים בקלות אל מול כל קושי ומסרבים להתמודד עימו.

הורים חרדים, הסכנות הולכות וגוברות

 ואכן, לא קל להיות הורה בימינו. הורות כיום דורשת התמודדות עם קשיים רבים ומגוונים, בעת שרבים מההורים אינם סומכים עוד על מערכת החינוך ועל כך שהצוות החינוכי יעשה הכול כדי להבטיח את טובתו הלימודית, החברתית וההתנהגותית של ילדם, והינם חרדים לגורל ילדם כאשר הוא שוהה בגן או בבית?הספר. יתרה מזו, התרבות והחברה המערביות מאופיינות כיום במגוון רחב של סכנות ופיתויים אשר לא היו שם בעבר:

 

  • עידן האינטרנט הפך את הילדים לטרף קל לנוכלים ולעבריינים וכן חושף אותם למגוון תופעות חברתיות שליליות כמו פורנוגרפיה, הכנה או רכישה של כלי נשק, התאבדויות, תרבות זולה וגסה ועוד.
  • תוכניות הטלוויזיה מציגות בפני הילדים מודלים שליליים, ההופכים עד מהרה לגיטימיים ומושא לחיקוי.
  • תכנים שצפייה בהם אמורה להיות מוגבלת למבוגרים, משודרים בכל הערוצים ובכל שעות היום.
  • מדפי המזון בחנויות ובמרכולים גדושים במוצרי צריכה המהווים סכנה בריאותית ממשית ונארזים באופן מפתה ומגרה לילדינו.
  • אלכוהול ותכנים פורנוגרפיים ניתנים להשגה לילדים ולבני נוער בקלות בלתי נסבלת, כתוצאה מהעדר פיקוח ואכיפה של חוקים קיימים.

 

לכאורה, לרשותו של ההורה מצוי היום שלל הצעות לפתרונות לקשיים בחינוך ילדיו. המדפים בחנויות הספרים מלאים ספרי הדרכה להורים, וכך גם מדורים שונים באתרי האינטרנט ובעיתונים. הם יכולים לבחור מתוך מגוון הספרים והשיטות הנגישים להם לאיזו גישה להתחבר, ובעלי מקצוע רבים שהתמחו במתן ייעוץ והדרכה להורים עומדים לרשותם. ואכן, רבים מההורים הפכו לבעלי ידע תיאורטי נרחב. אולם למרבה הצער, למרות ההיצע והידע התיאורטי שההורים רוכשים, למרות האהבה והדאגה לשלום ילדיהם והרצון העז לחנכם לערכים חשובים ולמיצוי הפוטנציאל הטמון בהם (והפוטנציאל קיים בשפע), במבחן המציאות רבים מאיתנו נכשלים בחינוכם של ילדינו.

ואתם שואלים - איפה טעיתי?

כמעט בכל משפחה גדל לו היום ילד המסרב לשתף פעולה עם הוריו, נוהג להתחצף ולהפגין חוסר כבוד לאנשים הסובבים אותו, אינו מבצע את חובותיו הלימודיות, מצפה שהוריו יעשו כמעט הכול בשבילו גם כאשר הוא מסוגל להיות עצמאי, ומפגין לעיתים התנהגות תוקפנית ואף אלימה כאשר אינו מקבל את מבוקשו. חוסר האונים ההורי מעורר תהיות ושאלות בקרב הורים ומומחים רבים, המנסים לענות על השאלה -היכן טעינו? כיצד קרה שההורה הישראלי איבד את יכולתו להשפיע על ההליך החינוכי? כיצד אבדה סמכותו?

 

הסמכות ההורית לא אבדה לה ככה סתם. לאנשי המקצוע והטיפול היתה תרומה משמעותית לתהליך כרסום הסמכות החינוכית. במהלך שנות השישים של המאה ה-20החלו לחדור לציבור גישות פסיכולוגיות שהעמידו את הילד במרכז ההוויה המשפחתית. המשמעות היתה כי על ההורים לטפח את ילדם בדאגה ובאהבה בלא להציב לו גבולות, וכך יגדל להיות אדם סקרן, ערכי, המסוגל להתמודד עם קשיים.

 

בעקבות גישות נאיביות אלו, התאפיינו שנות השבעים בגינוי הסמכות ההורית על ידי לוחמים למען זכויות הילד. אלה טענו שהסמכות ההורית מעכבת את ההתפתחות של הילד ואף איננה אתית – שכן לילדים יש זכות מוסרית לעשות ככל העולה על רוחם, גם אם הדבר מנוגד לרצון הוריהם. הורה טוב נדרש להיות מקבל, לא שיפוטי, לא דורש ולא מעניש.

בעקבות תיאוריות חינוכיות אלו, המונח סמכות הורית הפך למונח מוקצה בעולם המערבי. למרות שמחקרים הראו שוב ושוב כי לגישות מתירניות אלו אין בסיס עובדתי ואין השפעה הורית רצויה, עד היום בקרב אנשי מקצוע רבים הפעלת סמכות הורית נתפשת ככישלון הורי וכנוקשות. גישה זו מקשה על ההורה להציב גבולות – בעיקר במקומות ציבוריים, מתוך חשש שייתפש על ידי הסובבים אותו כמי שפוגע בילד ולא כמי שפועל למענו.

 

הפתרון: לא לאבד את הסמכות ההורית

ברצוני לומר בקול רם וברור: סמכות אינה מילה גסה ואינה שוות ערך לנוקשות. הנחת העבודה הטמונה בבסיס ספרי גורסת כי לא ניתן לחנך את ילדינו ללא סמכות הורית. כל האהבה והנתינה שבעולם לא יחליפו את הצורך בסמכות הורית כתנאי בסיסי לחינוך נכון, יעיל ורגיש של ילדינו. סמכות הורית היא אינה ההיפך מרגישות, וכאמור אין פירושה נוקשות והעדר התחשבות בילד, כפי שחלק מציבור ההורים ואף חלק מאנשי המקצוע נוהגים לחשוב.

 

סמכות הורית, כפי שאני מגדיר אותה, מורכבת מהיכולת להגדיר לילד בתזמון הנכון את הציפיות ממנו (מה מותר ומה אסור), להכין אותו לקראת מצבים מאתגרים עבורו, לחזק, לתמוך ולשבח אותו כשצריך, לקבוע כללים ברורים (גבולות) ולאכוף אותם בנחישות ובעקביות, תוך שמירה על איפוק ושליטה עצמית, ללא מלל מיותר וללא אובדן עשתונות.