הסקר השנתי של CareerBuilder אשר בדק 3,900 עובדים אמריקאים שופך אור על הנתונים העסיסיים באמת. הממצאים גילו כי  כמעט 40% מהנשאלים ניהלו רומן במקום העבודה במהלך הקריירה שלהם, כאשר 10% מהם ענו כי הם קיימו מערכת יחסים רומנטית במקום העבודה בשנה האחרונה.

 

ולא רק זה, מתברר שנשים מחפשות את הרומן דוקא עם הבוס: שליש מתוך כלל הנשאלות בסקר ענו כי הייתה להן מערכת יחסים עם אדם בעל תפקיד בכיר משלהן בארגון שבו עבדו, בעוד שרק 20% מכלל הגברים ענו באותה צורה - אולי בגלל חשש מתביעה להטרדה מינית (שיוסבר בהמשך).

 

עוד ב-Onlife:

יותר תסבוכות מהנאה

לפי דורי לוי, פסיכולוג קליני ומטפל זוגי מוסמך, מערכות יחסים מהסוג הזה הן מורכבות מאוד ויוצרות המון תסבוכות. "ברגע שאתם נמצאים בקשר עם הממונה עליכם אתם יוצרים מעין קליקה אשר הופכת את היחסים ביניכם לבין השאר ללא שווים. הדבר יוצר קנאה רבה ותחושת כישלון כי העובד שנמצא במערכת יחסים עם הממונה מתוגמל בצורה שאחרים לא מתוגמלים בה".

 

לעובדי מדינה, אגב, אסור: בתקשי"ר (ההסכם שחל על כלל עובדי המדינה) קיימת הוראה מפורשת האוסרת על בני זוג לעבוד באותה יחידה ולעתים אם מדובר בתפקיד רגיש - אוסרת על בן הזוג לעבוד אצל אותו מעביד בכלל.

 

מבחינה משפטית עורכת הדין דפנה שמואלביץ, מייסדת ושותפה בכירה במשרד רובין שמואלביץ ומייצגת מעסיקים, מוסיפה כי על אף שאין חוק מוגדר בדבר "מערכת יחסים כזו שיכולה להתחיל בחיזור ובהסכמה, עלולה להפוך בדרך למערכת יחסים של ניצול מרות בין ממונה לכפיף. במקרה כזה מסתכן הממונה בתביעת הטרדה מינית לא פשוטה - והממונה הוא שנדרש להוכיח את יסוד ההסכמה. ככל שפערי הדרגה, הגיל והוותק בין הצדדים במערכת היחסים גדולים יותר - כך קשה יותר לממונה להוכיח את יסוד ההסכמה". 

 

לפי שמואלביץ "בהליך משפטי נבדקת גם מהותה של מערכת היחסים. בית הדין סלחן יותר כלפי מערכת יחסים רומנטית שהיה לה אופק אמתי, או שהייתה מבוססת על רגש וכבוד הדדי ומחמיר כשמדובר ביחסי מין מזדמנים".

כולם נתפסים בסופו של דבר

נתונים נוספים מהסקר מגלים כי למרות שרוב הארגונים רואים במערכות יחסים במקום העבודה התנהגות שהיא בלתי הולמת, מבחינת העובדים עצמם העניין כבר לא נחשב לטאבו - 65% מהנשאלים טענו כי לא שמרו על הרומן שלהם בסוד משאר העובדים. אלה שכן ניסו לשמור על חשאיות (בעיקר משום שהיו נשואים) כמעט תמיד נתפסו בסוף.

 

לוי מסביר כי מצב כזה  יוצר תחושות מאוד לא נעימות בארגון: "כאשר מגלים את הרומן וכאשר מרגישים צורך להיות שותפים להסתרת אותו סוד נוצרת מעין תחושה של ניהול לא תקין, והעובדים יסתובבו עם תחושה מזויפת במקום עם תחושה של שיתוף ויצירתיות".

 

 

בעיה נוספת ששמואלוביץ מציינת לגבי מערכות יחסים בין עמיתים היא ש"כשמערכת היחסים מסתיימת, יש קושי לשניים לעבוד ביחד ונדרשת התאמה של מקום העבודה לתוצאות של כישלון הקשר. אותה סכנה צפויה גם כאשר עמיתים באותו דרג מנהלים מערכת יחסים - ואז עולה השאלה מי מהם צריך לסיים את תפקידו או אפילו לעזוב את עבודתו".

 

המסקנה, על פי שמואלוביץ, היא ש"עדיף להימנע ממערכות יחסים במקום העבודה, משום שהשלכות של מערכת יחסים לא מוצלחת קשות כשלעצמן, מבלי שיתווסף אליהן הסיכון של אובדן התפקיד או אובדן מקום העבודה. מספיק להיזכר שמקום העבודה משמש לעתים קרובות מפלט למערכת יחסים לא מוצלחת וברור מה המשמעות של אובדן שני עוגנים משמעותיים כל כך בו זמנית".

 

לוי, לעומת זאת מסתייג וטוען כי הוא בעד לקיחת סיכונים. "הרבה פעמים מגיעים אלי אנשים שאומרים לי שהם לא מפסיקים לחשוב על מישהי שעובדת איתם אבל הם מפחדים לעשות משהו בנידון כי הם חוששים שזה יפגע להם במקום העבודה או כי לא נעים להם שידברו עליהם. אני תמיד עונה לאותם אנשים שאם הם חושבים שיכול לצאת מזה משהו טוב אסור לשלול את האופציה וכדאי לנסות".

 

לוי מנמק כי "אנשים שעובדים ביחד לעיתים קרובות מגיעים מרקע דומה ולכן יש סיכוי מאוד גדול שתמצאו את האנשים שהכי מתאימים לכם דווקא במקום העבודה". הנימה האופטימית הזו עולה גם מהסקר עצמו שלפיו 30% מהנשאלים החליטו להתחתן עם עמית שהכירו בעבודה.

ומה אומר החוק?

לפי שמואלביץ,  "בישראל טרם נדונה השאלה האם מעביד יכול לאסור על עובדיו לקיים מערכות יחסים ביניהם, או שמא יש בכך פגיעה בזכות חוקתית והתערבות יתר בתחום הפרט. בארה"ב, לעומת זאת, מעבידים רשאים לקבוע כי מקום העבודה הוא sex free zone - כלומר: מקום עבודה שאין בו סקס בין העובדים".

 

שמואלביץ מרגיעה ש"הכלל בארץ הוא שאין איסור על קשרים רומנטיים במקום העבודה. גם המחוקק וגם הפסיקה ערים לכך שאנשים בוגרים מבלים את עיקר זמנם במקומות העבודה ושאגב עבודה נוצרות הכרויות, חלה התקרבות בין אנשים ונרקמות מערכות יחסים מסוג כזה או אחר".