מעט מאוד פעמים אנחנו יכולים לומר שאנו עדים לרגע היסטורי: הרי על ההיסטוריה יש להביט ממרחק זמן; עם זאת, נראה שאנו חוזים בקץ העידן של האחד בספטמבר כמועד מיתולוגי בחינוך הממלכתי.

 

האם בעבור הילדים והילדות שיבואו בעשרים ושישה באוגוסט בשערי בית הספר וישמחו בכיתה א' יהפוך השיר מכמיר הלב הראשון לספטמבר לשיר שאבד עליו הכלח, ולהוריהם ולסביהם בבחינת סמל לילדות נשכחת? למרבה הצער נעמי שמר אינה יכולה לבצע בשיר, ששר כה יפה משה בקר מעשה ירושלים של זהב. ואולי עדיף ככה.

 

עוד בonlife:

ששת הימים של מערכת החינוך

ששת הימים שנמחקו מהחופש הגדול הם – ממש כמו תוצאות המלחמה ב-1967 – כחטוטרת על גבה של שנת הלימודים. גם היא מעלה שאלות כיצד להתמודד עם כיבוש ימים לא לה בלוח שקווי הגבול בין חופש לחול שורטטו בו זה מכבר. האם הארכת החופשה בחג האורים משמעותה אינה רק תוספת מנה של פסטיגל, אלא גם נר תשיעי של חנוכה?

 

זה לא יהיה קשה מדי: בעברה של החברה בישראל קיימים ניסיונות די מוצלחים להפוך סיפורים קטועים מן העבר לנכסי תרבות, ראו למשל את ההצלחה של ל"ג בעומר. פרופ' אהרן אופנהיימר ואחרים ממשיכים ללמד סטודנטים וסטודנטיות על מיעוט המקורות ביחס למרד ההוא, שזרע הרס וחורבן לפני כמעט אלפיים שנה, אך זה לא מפריע להנחיל לילדים ולילדות את הפופולריות העזה של שמעון בר-כוכבא תוך דקלום המלים שכתב לוין קיפניס: "כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור, גי-בור, גי-בור".

מה זה עוד יום בשביל פך שמן קטון? ברוח האדרת אנשי העסקים הגדולים אפשר ללמד את הנוער כיצד בערך מאה שנות ציונות מניבות תשואה נאה: הנה הוסיף החג שהיה פעם גם חגה של ההסתדרות כמעט 12 אחוז לערכו. היכונו לחנוכייה (דור) 9.

 

ומה שם ייקרא לחופשה שתיפתח רגע קט אחרי פתיחת שנת הלימודים? זה יקרה כבר בהתשע"ד, כשערב ראש השנה יחול בארבעה בספטמבר. האם חופשת חורף, לכבוד שעון החורף שיתרגש עלינו בערך באותו הזמן, שנייה אחרי בין כסה לעשור? ואולי חופשת סוכות רבתי, או חופשת תשרי? לנוכח צמצום הפער בין חג האסיף לחג האביב נראה שעלינו להתכונן לרגע בו יציע מישהו להשוות בין מספר ימי החופשה בתשרי לאלה של ניסן, בו חל ראש השנה למלכים.

 

לציבור החופשי המתמעט אפשר יהיה להציג את התוספת בתור הנחלת עיקרון השוויון, אולי כפרק בלימודי אזרחות. בשבועות התשע"ו ייקל למתוח את הרגל השלישי עד סוף שנת הלימודים, לפחות של בתי הספר התיכוניים.

 

זה מה שיאפשר לאמהות לצאת לעבוד?

אין זה רגע היסטורי, אלא הבלטה והדגשה של הידוע והמוכר עד זרא. לנוכח הפער האינהרנטי בין מספר ימי החופשה של הילדים במוסדות החינוך לבין מספר ימי החופשה של המבוגרים העובדים ועם מותו בטרם עת של האחד בספטמבר תזקוף המסורת הישנה את ראשה הזקן, תאמץ יותר ויותר נשים צעירות לחיקה של "משרת אם" מקוצצת השכר ובולמת הקידום ולא פעם תשיב אותן הביתה. כי מי באמת יכולה עכשיו לחופש הגדול.