לאחרונה דווח כי בארה"ב עומדת להיות מוגשת הצעת חוק בסן-פרנסיסקו, לפיה ייאסר בחוק על ביצוע כריתת העורלה לפני גיל שמונה עשרה. ההצעה מועלת בימים אלו ומתייחסת לפגיעה בשלמות הגוף של התינוק.

 

בשנים האחרונות אני עד להתרחבות התופעה של התנגדות לברית מילה בארץ ובעולם.  אני מעריך שמגמה זו של ניפוץ הטאבו של ברית מילה כטקס שמנוגד לאינסטינקטים האנושיים שלנו ולעקרונות אתיים ומוסריים תלך ותתחזק בשנים הקרובות.

 

עוד בonlife:

אם אתה הורה חילוני ואתה עושה ברית מילה לבן שלך, רוב הסיכויים שאתה עושה זאת מתוך פחד ובורות. 

 

הפחד שמניע אותך כהורה חילוני לעשות ברית מילה הוא כפול:

  • אתה לא רוצה שהבן שלך יהיה חריג ויסבול מלעג נידוי ודחייה
  • אתה עצמך לא רוצה להיות חריג ולהתעמת עם החברה הישראלית והמשפחה שלך שמתייחסים לברית מילה כאל טאבו – משהו שכולם עושים ללא ערעור וללא הרהור

 

הבורות שמאפשרת לך כהורה חילוני לעשות ברית מילה היא משולשת:

  • בורות ביחס לנזק הבלתי הפיך שגורמת ברית מילה לאיבר המין ולמיניות
  • בורות ביחס לסיכונים, הסיבוכים ותופעות הלוואי של ברית מילה שמביאים מספר מחריד של תינוקות לחדרי מיון ולחדרי ניתוח
  • בורות ביחס לאופן ביצוע כריתת העורלה ולכאב הפיזי והסבל הנפשי שהיא גורמת לתינוק בין אם במהלך הפרוצדורה הכירורגית שמבוצעת באיבר מינו, ובין אם בתהליך ההחלמה ממנה

 

אני יודע, כי אני הייתי שם. לפני למעלה משש שנים, כשבני נולד, לא היה לי שום ספק שאני אעשה לו ברית מילה. גם לא היה לי ספק שאעשה לו את ברית המילה אצל רופא-מוהל בהרדמה מקומית. מבחינתי, כהורה חילוני, הדבר החשוב היחיד היה האקט הכירורגי של כריתת העורלה והעדפתי שזה יתבצע ללא טקס דתי וללא טקס בכלל.

אני זוכר היטב את הרתיעה, את הפיתול שהרגשתי בבטן מזה שאני אנוס לעשות את זה, לקבוע תור אצל מוהל, למסור את בני לניתוח שנובע מתכתיב דתי וחברתי ימים ספורים לאחר לידתו. היתה בי התקוממות על כך. גם המחשבה שאני צריך להשקיע בכך סכום כסף נכבד חרתה לי. אבל כל זה לא גרם לי לפקפק בכך שאעשה זאת. הרי אין ברירה – נולד בן, עושים לו ברית.

 

האפשרות לא לעשות כלל לא עברה במוחי. לא התעוררה בי שום שאלה לגבי נזק, סיכון או כאב. לא חשבתי כלל שברית מילה גורמת נזק לאיבר המין, כיוון שאני עברתי ברית מילה ואיבר המין ה"נורמלי" מבחינתי הוא איבר מין כרות-עורלה.

 

לגבי סיכונים וסיבוכים - הדחקתי כל אפשרות לכך כיוון שידעתי שהרופא-מוהל שבחרתי הוא מוערך ומומלץ ולכן התייחסתי לפרוצדורה הכירורגית הזו כבטוחה במאה אחוז, כעוד תחנה בסדרת התחנות הסטנדרטיות ההכרחיות שהילוד צריך לעבור עם לידתו. ולגבי הכאב – ידעתי שברית המילה תתבצע בהרדמה מקומית ולכן לא תהיה כרוכה בכאב.

עם הלך הרוח הזה עמדתי לבצע את ברית המילה בבני. ואז, יומיים לפני המועד שהיה קבוע לביצוע כריתת העורלה, נכנסתי לאינטרנט כדי לחפש המלצות או ביקורות על הרופא-מוהל שבחרנו. כתוצאה מהשיטוט הזה באינטרנט נחשפתי לראשונה לאתרים המתנגדים לברית מילה. והתחלתי לקרוא.

 

אני זוכר שאחד המשפטים הראשונים שטלטלו אותי היה אמירתו של הרמב"ם על כך שברית מילה גורמת במכוון נזק לאיבר המין כדי למעט את התאווה. זה החריד אותי – קודם כל המחשבה שברית המילה גורמת נזק לאיבר המין, ושנית שקיימת כוונה מוצהרת כזו ביהדות – לפגוע במיניות, אותה מוטיבציה שקיימת בקרב המוסלמים הפוגעים באיבר המין של בנותיהם.

 

מכאן התגלגלתי לקרוא את המאמרים "קורבן הברית" של ד"ר חנוך בן-ימי ו"כל מה שלא רצית לדעת על ברית מילה" של ד"ר אבשלום זוסמן-דיסקין. מכך שנולדה בכלל התלבטות, ואיך אוכל לקבל החלטה לא לעשות ברית מילה, להפוך את הילד שלי לחריג? 

 המשכתי לקרא. קראתי על הורים שלא עשו ברית מילה לילדים שלהם, וזה עורר בי כעס. קראתי תשובות של שישה ילדים ונערים ישראלים לא-נימולים לשאלות שעסקו בחוויה של לגדול לא-נימול בישראל ושחררתי אנפוף כזה של, yeah right, אני הולך להכניס את הבן שלי למועדון של שישה. הוא יהיה השביעי.

 

למחרת בבוקר, נסעתי אל מחלקת היולדות, ישבתי עם אשתי ושיתפתי אותה במה שעבר עלי ערב קודם. פחדתי נורא שהיא תתנגד נחרצות לאפשרות שלא נעשה ברית מילה, והתכוונתי לעמוד על כך שבכל מקרה לפחות נדחה את ביצוע ברית המילה כדי שתהיה הזדמנות לקרוא ולחקור עוד ולקבל החלטה ממקום מיושב ולא מתוך לחץ של זמן.

 

להפתעתי, ברגע שהבאתי בפני אשתי את האפשרות לא לעשות ברית מילה היא עטה עליה כמוצאת שלל רב ואמרה: “אתה לא רוצה לחתוך, אז לא חותכים.” ובזה נגמר הסיפור מבחינתה. לימים הסתבר שהיכולת שלה לחצות את המשוכה בנחרצות כזו נבעה מהחוויה הטראומטית שחוותה בברית המילה של בנה הראשון מנישואיה הקודמים, ברית שהיה צריך לתקן בניתוח בגיל שנה.  

החודשים הבאים היו מבחינתי תהליך ממושך של השתחררות מהפחד והבורות. חומת הבורות קרסה מהר. גמעתי כל מה שיכולתי למצוא ברשת בעברית ובעיקר באנגלית. מחקרים וכתבות על סיבוכים של ברית מילה, על נזקים, על האנטומיה של איבר המין והעורלה, עדויות של גברים שעברו ברית מילה בגיל מאוחר על ההשפעה של כריתת העורלה, עדויות של נשים שקיימו יחסי מין עם גברים נימולים ולא נימולים, וקראתי מנגד גם את כל המחקרים המעידים על יתרונות פוטנציאליים בריאותיים של כריתת העורלה.

 

השתכנעתי שאין הצדקה לבצע את ניתוח כריתת העורלה. אבל משנותרתי ללא הגנת הבורות, נאצלתי להתמודד עם הפחד. הפחד מהשד החברתי. מה יהיה על בני כשיגדל?

 

אז פגשתי את רונית מקה"ל (קבוצת הורים לילדים לא נימולים) הפגישה עם רונית ועם עוד הורים שלא עשו ברית מילה, הרגיעה אצלי באופן הדרגתי את החשש החברתי, עד שבסופו של דבר השתחררתי ממנו.

 

כעת, ממרחק של למעלה משש שנים, אני יכול לומר שכל מה שאותם הורים אמרו  לי התברר כנכון – על כך שכל ההפחדות על הצקות ונידוי חברתי הן מיתוס. ההפחדות נובעות בעיקר מתוך הפחדים של אלו שדואגים להשמיע אותן ולהלך בהן אימים.

 

במהלך השנים אשתי ואני הקמנו את האתר "גונן על הילד", שבו ריכזנו מאמרים, כתבות ומחשבות על ברית מילה. האתר באופן טבעי מכוון להורים חילונים שקיימת בהם התלבטות, סקרנות ורצון לדעת, אבל הוא יכול לסייע גם להורים שבטוחים שיעשו  ברית מילה, במובן הזה שהוא מביא מידע על הפרוצדורה עצמה, וכך הורה יכול להיערך ולדעת למה לצפות, וגם להבין מה ההבדל בין ברית מילה אצל רופא-מוהל לבית ברית מילה אצל מוהל מסורתי. 

 

 

בסופו שלדבר יש חשיבות להעז ולעבור מהמקום של הפחד והבורות אל המקום של קבלת החלטה מושכלת המבוססת על חקירה ולמידה של הנושא.