מעבר לשינויים החברתיים והתרבותיים שחלו, להורים כיום קשה באופן יוצא דופן להפעיל את סמכותם ההורית. הסיבה טמונה בכך שההורים הישראלים מנסים לחנך את ילדיהם תוך שהם חשים כלפיהם רגשות אשם, לא בהכרח מוצדקים.

 

רגשות האשם נובעים בעיקר מהעובדה כי כיום ההורים בישראל כמעט אינם נמצאים בבית והקשר הישיר שלהם עם ילדיהם בזמן שהות הילדים בבית מצומצם ביותר. ממחקרים שנערכו בארצות המערב עולה כי בעוד שבשנות השלושים של המאה ה-20 הורים הקדישו בממוצע למעלה משעתיים ביום לפעילות ישירה עם ילדיהם בני 6-14, הרי שמשךהאינטראקציה עם הילדים בגילאים אלה התקצר משמעותית והגיע בשנות האלפיים לפחות מחצי שעה ביום במהלך ימות השבוע.

 

עוד בonlife:

איך לפתח דימוי גוף בריא לילדים

מה מספרים לנו על הקשיים אחרי לידה

נמאס לקום בלילה לתינוק?

 

 

ההורים חשים שהילדים סובלים ונפגעים מהיעדרותם הממושכת מן הבית, ולכן מתעוררות בהם תחושות אשם כבדות, המתורגמות לניסיון בלתי פוסק לפצות את הילדים. המשמעות המעשית היא ניסיון מתמיד לשאת חן בעיני הילד, נתינה חומריתבלתי פוסקת ובלתי מותנית בדבר, נכונות לשרת את הילדים ולפייסם בכל דרך אפשרית, ויתור על הצבת גבולות ועל אכיפתם באופן עקבי ואי שמירה ואכיפה של אורחות חיים וסדר יום מחייב. במילים אחרות - הורות ללא סמכות הורית.

לכך יש להוסיף את הנתון הסטטיסטי המצער, כי יותר משליש מההורים בישראל נמצאים בתהליכי גירושים ופרידה, או נפרדו זה מכבר. גם בקרב הזוגות שחיים יחד, הורים רבים מוצאים עצמם בחילוקי דעות עקביים ביניהם באשר לאופן הגידול של ילדיהם המשותפים. שיעורי הגירושים וחילוקי הדעות הללו אינם צריכים להפתיע את ההורים כלל ועיקר. הנטייה הטבעית של רובנו הינה להינשא דווקא לאדם השונה מאיתנו בהרבה תחומים (כן, הפכים באמת נמשכים).

 

הורות היא מקצוע.

הורות, נכונה ומלאת משמעות ככל שתהיה, בנויה מאוסף מתחדש ובלתי נגמר של רגעים ופרטים קטנים המאופיינים בהתלבטויות, בתהיות, בשאלות ובמחלוקות. ההורה נדרש להתמודד עם כל אחד מילדיו, בהתאם לגילו, למינו, לאופיו, להרגליו ולאישיותו הייחודית. יתרה מכך -הורות היא מקצועקשה ומורכב. ההגדרה המילונית למילה מקצועהינה תחום או פעילות שאדם מתמחה בו, הדורש הכשרה מקצועית ייחודית ונרחבת.

 

האם הורות עונה להגדרה זו, או אולי הורות היא רק עיסוקהמוגדר במילון כפעילות שאינה דורשת הכשרה מקצועית וייחודית? יש הטועניםשכל הדרוש להורה כדי לגדל את ילדיו ולחנכם לערכים הם אהבה, מסירות, אורך רוח וסבלנות. לעומתם יש אחרים, שאני נמנה עימם, הטוענים כי כל התכונות החשובות הללו הינן הכרחיות, אך אינן מספיקות עבור רוב ילדינו (להוציא כרבע מהם, אשרניחנו במתת גנטית אשר אפילו ההורים אינם מסוגלים לקלקל).

עשרה טיעונים המוכיחים כי הורות היא מקצוע:

 תגובות המבוססות על ידע

לא משנה עד כמה אנחנו הורים נפלאים ואוהבים, הורות מחייבת למידה המביאה בעקבותיה תגובות המבוססות על הבנה ועל ידע בעקרונות ההתנהגות, ולא רק על רגש טבעי ואינסטינקטים, המובילים בדרך כלל לתגובה הורית שגויה.

 

כל הורה רגיש ואוהב יטה, באופן אינסטינקטיבי, להפסיק במהירות האפשרית ולעיתים בכל מחיר את סבלם, מצוקתם ותסכולם של ילדיו, גם בעיתות שבהן הילדים הרכים צריכים למצוא בעצמם את דרכם לניהול מצבי הקושי ולהתמודדות עם מצבים מורכבים שמזמנים להם החיים.

 

דוגמה טובה לכך היא המצבים שבהם ילדנו הקט בוכה בכי תמרורים ונסער כאשר אנחנו נפרדים ממנו בבוקר בגן. מצב זה קשה לנו מאוד, ורבים מאיתנו מוכנים לעשות הכול באותו רגע כדי שהילד יפסיק לבכות – לגשת ולהרגיעו, להישאר עוד קצת, לחבק וללטף. מעטים מאיתנו יודעים כי תגובתנו זו בתזמון הזה הינה תגובה שגויה, שאינה תורמת ואף מעכבת את רכישת המיומנות של התגברות על תסכול וקושי.

 

במקצוע ההורות אנחנו לומדים שפרידה נכונה מן הילד בגן מבוססת על יכולתנו לזהות מראש את מצב הקושי ולהכין את הילד לקראתו, להגדיר לו מהן ציפיות ההתנהגות שלנו ממנו בעת התרחשות הקושי הצפוי, לא לפספס ולא לקחת זאת כמובן מאליו כאשר יום אחד הוא נפרד יפה ואומר שלום, אלא לפרגן לו ולשבחו. כאשר הוא מתחיל לבכות, בבכי קשה וקורע לב ככל שיהיה, יש לומר לו בשקט שהגיע הזמן להיפרד ולומר שלוםופשוט ללכת.

 

זוהי תגובה הורית נכונה, מבוססת על ידע, מנוגדת אולי לאינסטינקטים ולרגשי החמלה ההוריים הטבעיים, אך הכרחית לשם הקניית ערכי התנהגות ראויים לילדנו, ובמקרה זה - עצמאות ויכולת פרידה רגועה מן ההורה.

 

מסגרות וגבולות

הורות, כמו כל מקצוע אחר, מחייבת יצירה של כללים ויכולת שמירה עליהם. הכוונה למסגרות ולגבולות הנוגעים לסדרי ההתנהלות המשפחתית, כגון: מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה שגוי, מה מקובל ומה לא מתקבל. ממש כשם שבמסגרת העבודה נהוג להגדיר את שעות העבודה ומסגרת התפקיד, כך גם במסגרת המשפחה על ההורה להגדיר לילדו את שעות ההשכמה, הארוחות, הלמידה, המשחק וההליכה לישון, ואת ההתנהגויות שהילד מצופה לעשות בכל אחד מהשלבים האלה, בהתאם לגילו וליכולותיו.

הגעה ונוכחות סדירות

בהורות, כבכל מקצוע אחר, נוכחות חלקית במקום העבודה אינה מספקת ודרושות הגעה ונוכחות סדירות בחייהם של הילדים. כל ניסיון לחינוך מרחוק, כמו גםניסיון לנהל עובדים מרחוק, נדון לכישלון. אין תחליף לנוכחות של הורה דואג ומיומן, הרואה את ילדיו בנקודות היומיום השוטפות והמנצל מצבים מזדמנים טבעיים על מנת להקנות לילדיו ערכים, מיומנויות, ידע ותבונה.

 

יחסי כבוד

מקצוע ההורות, כמו כל מקצוע אחר, כולל היררכיה ומחייב שמירה על יחסי יראה וכבוד הדדיים – מצד אחד, יכולת לכבד את הילדים; ומצד שני, יכולת לפעול למען קבלת יחס של כבוד מהילדים.

 

תגובה רגועה במצבים קשים

מצבים מאתגרים בעבודה מעוררים בנו לעיתים קרובות תחושה כי התפקיד מחייבאותנו להגיב בקור רוח ובשיקול דעת. תחושה זו נכונה גם להתמודדות ההורים עם סיטואציות חינוכיות מאתגרות. היכולת לשמור על תגובה מבוקרת, רגועה ואחראית גם כאשר התסכול, הקושי והמצוקה גדולים עד בלתי נסבלים, הינה הכרחית.

 

עבודה משותפת ותיאום בין גופים שונים

היכולת לקשור קצוותולדאוג לתמיכה הדדית ולשיתוף פעולה בין כל הגורמים המשמעותיים בסביבות הילד השונות, ובכללן שני ההורים, הסבא והסבתא, ובעיקר גורמי החינוך השונים.

 

מוכוונות מטרה, עקביות ואורך רוח

היכולת להמשיך במשימת החינוך גם בעיתות משבר ורגעי שפל נקודתיים, והיכולת לא לסגת לפני שמוצו כל המהלכים, המלאכה הושלמה והמטרות הושגו באופן המיטבי.

חוזה (בלתי כתוב)

הכולל מחויבות של כל צד והגדרת תפקיד ומערכת ציפיות ברורה. ההתחייבות ההורית, שאין ממנה פטור, היא לדאוג לרווחתו ולשלומו של הילד באופן שיבטיח את גדילתו וחינוכו לכדי מיצוי הפוטנציאל הגלום בו. חובת ההורים היא גם להגדיר לילד את הצד שלו בחוזה – את תפקידו, את מחויבויותיו ואת הציפיות ממנו.כך, סיכוייו של הילד להצליח יהיו מקסימליים והוא לא יופתע מול אתגרים, מצבים ודרישות הנשלפותללא כל הכנה מוקדמת, מה שעלול להביא לכישלונו הצפוי מראש.

 

מסלול התקדמות מלמטה

אין מקום לקיצורי דרך וכל קומבינהסופה להיחשף. ההורה, כאיש המקצוע במקום עבודתו, מתחיל את עבודתו מלמטה – מעיסוק בפרטים הקטנים, לעיתים הסיזיפיים, בהנחיה, בליווי ובבקרה צמודים על ילדיו. אט אט, עם גדילתם של הילדים ועם עבודת הורות נכונה ויעילה, יכול ההורה לעלות ולטפס מעלה ולבסס את הקשר עם ילדיו על מערכת יציבה של הפנמה, עצמאות ולקיחת אחריות.

 

מערך השתלמויות לאורך שנים

במלאכת ההורות, כמו במקצועות אחרים, קיימת חשיבות גדולה להתחדשות, להתרעננות ולקבלת ייעוץ ממוקד לאורך הדרך. שינויים טכנולוגיים, חברתיים ואחרים מציבים בפני ההורה אתגרים שעליו ללמוד להכירם כדי להתמודד עימם בהצלחה, ואין הוא יכול להישאר מאחור בתפישותיו החינוכיות, כשהוא מצויד בכלים הפרקטיים הראשוניים בלבד.

 

כיוון שהורות היא מקצוע במלוא מובן המילה והמשמעות, יש להקדיש לרכישתה תהליכי הכשרה ולמידה. מקצוע ההורות מבוסס על אינטראקציות המחייבות ידע ומיומנויות ייחודיים, בדומה לנדרש בתפקודנו המקצועי מחוץ לבית, ועל כן מן הראוי כי נתייחס להורות באותה מידת רצינות שבה אנו מתייחסים אל מקום העבודה שלנו.