לפני שלושה שבועות התקיימה מסיבת עיתונאים "חגיגית"  בה הכריזו משרדי החינוך, משרד האוצר וארגון המורים העל יסודי על חתימת רפורמת "עוז לתמורה" . את התמורה הבנו, אבל איפה העוז? בשם הורי התלמידים אני מבקשת להבין מהם "רווחי החינוך והרוח" של ילדינו בשינוי התמורה למורים.

 

על פניו דומה התוכנית לאופק חדש אלא שהיא כבר לא "מהפכה" המיטיבה עם המורים והתלמידים, אלא ממוקדת בהטבות (מבורכות) כלכליות למורים, באין תקווה לשינוי מהותי במצבם הלימודי, החינוכי או ערכי של התלמידים.

 

לכאורה, יו"ר ארגון המורים מאמץ "דרך" עקלקלה לביצוע שגוי של אופק חדש. אינני סבורה שזו רפורמה , זו ממש "מהפכה" הבעיה היא רק שלאחר שרפורמת "אופק חדש" נכשלה בגדול והמורים עייפים  מהמטלות הארוכות היום-יומיות, מחליט רן ארז לאמץ אותה . לצערי, רוב הילדים לא קיבלו תמורה ולא חל השינוי שייחלנו לו. לא בהיבט הפרטני,  לא בהיבט ההישגי, לא בהיבט החברתי, ובוודאי שלא בהיבט הערכי.

רן ארז, שלא הצליח ב"אם כל השביתות" להזיז ולו אבן אחת בסדר גודל של חצץ, זיהה הפעם בצדק את ההזדמנות להגדיל את משכורות המורים בעל יסודי כשבצידה של העלאה זו אין למורים כל התחייבות.

 

האם מישהו פגש מורים בשעות שלוש וארבע אחה"צ בבתי הספר "שנתברכו" ב"אופק חדש"? האם פגשתם ילדים שנשארו עם מוריהם וקיבלו סיוע אחר שעות הלימודים באותם המקצועות בהם הם מתקשים? ואם כן, האם הם היו מסוגלים ללמוד בשעות אלו? האם נעשה מחקר מלווה כמה ילדים נעזרים בשיחות הנפש שהם אמורים לקיים עם המחנכים בבדידותם ולעתים בייסוריהם בבית הספר ? האם נעשה מחקר באילו מימדים גדל מספר התלמידים שנאלצים לקבל שיעורים פרטיים?

כל מה ש"אופק חדש" הגביר הוא את מספר המורים הפרטיים שהפך לתעשייה פורחת ומשגשגת בקרב אותם מורים שהיו אמורים לקחת זאת על עצמם וללא תמורה פרטית. לצערנו, זריעת החול בעיניים נמשכת וכולנו מאושרים ממצב מעוות זה. מנהלים ומורים קובעים בשעת אפס (שעת לימודים ב 7:30) את השעה הפרטנית בניגוד לחוזר מנכ"ל, ולכאורה באישור הפיקוח.

 

תנאים של עייפות ושחיקה

 

מורים רבים מספרים על ליאות מתמשכת משעות רבות בבית הספר ללא תנאים של כבוד. שלא מורגלים לעבוד בתנאי מעבדה של הסתדרות המורים, וכבודם בוודאי לא הוטב עם העלאת שכרם והכפלת שעות עבודתם.

 

תלמידים מוצאים באמצע יום הלימודים לשעות פרטניות. מפסידים שעות לימודים אחרות. הם נאלצים להשלים את חומר הלימוד-בעזרת ההורים ומורים פרטיים. תלמידים מדווחים שאינם נותנים אמון במורים מכיוון שבחלקם עושים שימוש בהערות ציניות בשיעור, מעירים בפומבי, לעיתים מעליבים. לכן אינם משוחחים עם המורים "מלב אל לב". אם השעות הפרטניות נועדו ללימוד ושינון, אז מדוע זה נעשה ע"ח שעות לימוד אחרות?

 

המתכון לשינוי חיובי במערכת החינוך כתוב על הקיר באותיות קידוש לבנה. חוששני שניתן למצוא אותו אפילו בספרי הבישול המרבים להופיע חדשות לבקרים ואין צורך בספרי החינוך :

 

1, ילדים תחילה.

2, הקשבה ושיתוף הורים .

3, מעט חשבון נפש, וביקורת עצמית מושכלת.

4, הבנת הנקרא ולא אשליית הנשמע.

5, מורים איכותיים שמגיעים להוראה ממקום של אידיאולוגיה ואהבה לילדים.

 

התמורה איננה זקוקה לעוז – התמורה זקוקה למעשי חינוך רציפים, עקביים  ורבים!