בימים אלו יוצאת עמותת "רוח נשית" בתוכנית חדשה שמיועדת לשיקום נשים צעירות עד גיל 35. המנהלת המקצועית של הארגון, דיאנה רוזנר,  מסבירה ש"נשים צעירות שעברו תקיפה מינית צריכות קודם כל קבוצה תומכת. קבוצה שתבין אותן. הן רוצות להיות שוות בין שוות ולהרגיש הזדהות".

 

לדברי רוזנר, "פורשות כנפיים" היא תוכנית שמטרתה, להעניק לנשים צעירות אלה מסלול בטוח לעצמאות כלכלית. אבל הדרך היא ארוכה ומפותלת כיוון שהנשים מגיעות עם חוסר אמון בסיסי באנשים.

 

עוד ב- Onlife

"צריך להבין שהמקום הבטוח של כל אדם, שהוא הבית והמשפחה שלו, הוא המקום המאיים בשבילן: אם זו אימא שלא שמרה מפני אח או אב, או הורים שלא ראו שנים סימנים על הבת, ורק כעסו בגלל התנהגויות כאלה או אחרות. לכן השלב הראשון הוא בניית אמון".

יוזמה שנולדה מתוך צורך

היוזמה לתוכנית החדשה, הייתה של מעיין בת 22, נפגעת תקיפה מינית, שעדיין נמצאת בתהליך ארוך של השתלבות בחברה התעסוקתית. מעיין הגתה את הרעיון יחד עם חברה, איתה היא מובילה את התוכנית יחד עם צוות העמותה.

 

השתיים הבינו כי אין מענה לנשים צעירות מגיל 25 ומעלה במסגרות החברתיות התומכות. "בגילאים של אחרי סיום בית הספר והצבא נוצר פער לנערות שעברו טראומה כמו תקיפה מינית. פתאום אין לך מסגרת ואת מרגישה מאוד לבד", היא מסבירה.

 

"כשאנו פוגשות נערה לראיון, אנחנו לא צריכים לשמוע באמת מה היא עברה כי אנחנו כבר יודעות", מסבירה מעיין, "כל הנערות הללו מגיעות מרקע של תקיפה מינית אבל עם הרבה רצון לשילוב בחברה ולכן יש תחושה כללית של כוח. אז לא תמיד זה קל, אבל זה בהחלט מחזק".

 

מהו הקושי הגדול אצל נשים שעברו אלימות מינית, להשתלבות תעסוקתית?

מעיין: "אצלי באופן אישי יש קושי בהתמדה במקומות עבודה. ברגע שמעסיק משתמש בכוחו מולי, זה מחזיר אותי אחורה ואני מיד בורחת. מתקפלת. אני לא מסוגלת עדיין להתווכח ולהתמודד".

 

רוזנר: "נשים מביאות איתן לעולם התעסוקה תגובות פוסט טראומתיות רבות, כמו למשל: "התקרבנות" שמשמעותה, שהאישה מרגישה קורבן בכל מקום אליו היא הולכת ובכל סיטואציה בה היא נמצאת. בנוסף, נשים רבות משתמשות במיניות שלהן במקום העבודה, דבר שהן "גדלו" עליו אך יכול להיות מאוד בעייתי עבורן".

 

"יש מצב של "פלישת זיכרונות" שמגיע מדברים קטנים כמו ריחות ומראות ועלול לשבש יום עבודה, יש חלומות וסיוטים וגם ימים שקשה לקום בבוקר מהמיטה, ולכן קשה לקיים חיים תעסוקתיים יציבים. עוד בעיה היא קורות החיים של נשים שעברו טראומה מתמשכת שכזו: בדרך כלל קורות החיים שלהם "קופצניים" ויכולים להעיד על חוסר יציבות".

מי מוביל את הנשים בדרך הארוכה להשתלבות?

רוזנר: "לכל משתתפת ב"רוח נשית" יש "מנטורית" המלווה אותה לכל אורך הדרך ובכל צעד. לנושא התכנית הייחודית של "פורשות כנפיים", עברו המנטוריות השתלמות ארוכה ועמוקה יותר שתכניה היו כל מה שקשור לתעסוקה ופוסט טראומה.

 

"לנשים שעברו תקיפה מינית יש צרכים אחרים וצריך להבין אותם לעומק. המנטורית פוגשת את המשתתפת פעם בשבוע, ונמצאת בקבוצת תמיכה בעצמה בה היא מעלה דילמות. המנטורית תלווה את האישה מהרגע הראשון ועד הרגע בו היא תמצא יחד איתה את הדרך".

 

מהו המקום התעסוקתי הנכון לנשים שעברו תקיפה מינית ממושכת?

רוזנר: "ההשמה לנשים כאלה צריכה להיות מאוד מדויקת. הצעירות המגיעות אלינו הן בדרך כלל עם יכולות רחבות והן תוכלנה למצוא עבודה שתואמת את היכולות, הרצונות והחלומות שלהן אך בדרך כלל תהיה זאת סביבה תומכת ונשית. סביבה גברית יכולה להוות איום ובלבול, ואם הסביבה היא גברית בכל זאת, האקלים צריך להיות בריא ומשתף פעולה.

 

"זאת ממש עבודה של "תפירה עילית" של האישה למקום העסקתה. רב המעסיקים יודעים שהאישה מגיעה מ"רוח נשית", ושיכולות לצוץ בעיות. מעסיקים אלה צריכים לשנות את תפישתם, כי פגיעה כזו היא פגיעה כרונית בלתי נראית. הרבה פעמים פגיעה עם נראות קלה יותר לקבלה".

פורשות כנפיים להצלחה

"מי שמגיעה לתוכנית צריכה להיות נפגעת תקיפה מינית עד גיל 35, שנמצאת בטיפול ממושך ומתקדם, ולא נמצאת כרגע בהתמכרות לשום חומר - דבר שקורה פעמים רבות אצל נפגעות", אומרת רוזנר.

 

"התוכנית מתאימה לכל אישה כזו, שלא מצליחה לחדור את מעגל התעסוקה, שרוצה להגיע לעצמאות כלכלית ועצמאות כלכלית. התוכנית משיבה לנשים את הביטחון, את המקום הבריא אותו הן מחפשות ואת ההרגשה הבטוחה בגוף".

 

"פורשות כנפיים" פותחת את המסלול הראשון שלה, ונוטעת בלב נשים רבות תקווה לשינוי. לדברי רוזנר, בקבוצה הראשונה כבר רשומות נשים יצירתיות רבות עם זיקה למוסיקה, לתנועה, לטיפול ולציור, ועם יכולות אינטלקטואליות גבוהות. "נשים אלה הן שותפות בבניית התהליך ובבניית התכנית הייחודית הזו,  וחולמות על הצלחתה, שהיא הצלחתן האישית".

 

לאתר רוח נשית