לאחרונה נחשף כי שתי נערות מיהודה ושומרון נעצרו בחשד ששרפו מכונית פלסטינית כ"תג מחיר"על פעולות מחבלים פלסטינים נגד מתנחלים. על אף ש"נערות גבעות" לא בהכרח מרוצות מסטריאוטיפים פמיניסטים המודבקים להן, לא ניתן להתכחש לקיומו של אקטיביזם נשי בקרב הציונית הדתית-לאומית.

רבות מאותן נערות היו שותפות בפעולות המחאה נגד תכנית ההתנתקות והן מתנגדות באופן פעיל לפינוי מאחזים. עם זאת, הרב ברוך אפרתי, רב קהילה באפרת בגוש עציון, מסביר שאי אפשר לסווג את כולן לקבוצה אחת מוגדרת.

 

"באופן כללי הנערות האלה הן מתנחלות, אבל לא מדובר בגוף או בתנועה אלא בקבוצה לא ממוסדת המונה כמאות אלפי אקטיביסטים ואקטיביסטיות. בתוכם קיימים זרמים יותר ממלכתיים שמאוד מכבדים את מוסדות המדינה ואת החוק ויש זרמים שהם קצת פחות ממלכתיים. חשוב להבין שלא מדובר באוסף של רועי צאן משוגעים אלא בנערים ונערות שלומדים באולפנה וחיים ביהודה ושומרון".

 

למשפחות אותן נערות לא תמיד קל לקבל את האופי הלוחמני של פעילותן. ב', "נערת גבעות"  בת 16 מספרת כי הוריה לא תמיד מרוצים מפעילותה: "הם פחדו כשיצאתי למנוע פינוי והרבה פעמים כשהרב או מנהלת האולפנה ביקשו אישור הורים אני לא קיבלתי אותו... בכל זאת יצאתי, אני לא אשב בשקט כשלוקחים ממני את ארץ ישראל".

לדברי הרב אפרתי "יש משפחות שתומכות מאוד בכיוון הזה ויש משפחות שפחות תומכות. אני חושב שבגלל שאנחנו לא מדברים על מרד נעורים קלאסי הכולל פירוק במבנה הנפשי או פריקת עול אלא בסך הכל מדובר בבנות מאוד טובות אז גם כשהמשפחה לא מסכימה, אידיאולוגית אנשים מקבלים את זה".

 

ש', בת 14 ממעלה רחבעם, גם אקטיבית במעגלים של נוער הגבעות. לדבריה, הניסיון לצייר  את הפעילות בצבעים פונדמנטליסטים אינו משקף את המציאות והפעילות השוטפת הרבה יותר רגועה ממה שמציירים אותה בתקשורת.

 

"בדרך כלל אנחנו עוסקות בפעילות ציונית של חקלאות ויישוב הארץ. מצד שני כשהממשלה מכריזה שהיא מפנה יישובים, אז כבר צריך לעשות הכל בשביל לעצור את חילול השם הזה".  אך כיצד זה מסתדר עם "כבוד בת מלך פנימה" ומיני איסורים הלכתיים?

ש' מסכימה שסיטואציות מסוימות עלולות לפגוע בכבודה ולהעמיד אותה במצבים מביכים ולא צנועים אך זה לא מה שיעצור אותה. "לפעמים גם כלת ישראל צריכה לוותר על צניעותה עבור ערך חשוב יותר", היא אומרת. "אחותי הגדולה פעם עזרה למנוע הריסת קרוואנים במאחז קרוב והיא חזרה הביתה לגמרי מצולקת ועם בגדים קרועים. אבל אין מה לעשות כל אחת צריכה להשתתף בזה".

 

לשאלה מדוע היא לא משאירה את המאבק לגברים, ענתה ש' כי "הרבה פעמים לבנות יש יותר כוח... אני רואה את זה בשטח הרבה יותר קל להשיג אותנו ולגייס אותנו".

 

הרב אפרתי מסכים שיש שלעיתים יש התנגשות בין ערכים ולפעמים ערך הצניעות מתנגש עם ערך יישוב ישראל. לדבריו "כשיש סכנה ברורה כי צניעותן תפגע צריך למנוע זאת ואם יש פינוי עדיף שבנים יצאו להתמודד עם זה...אך בסופו של דבר יישוב ארץ ישראל זו מצווה שחלה גם על הנשים".

היו פורצות דרך בציונות הדתית-לאומית

נדיה מטרראש התנועה "נשים בירוק למען עתיד ישראל", מספרת שנשים נאבקו ואף ניצחו מאבקים של הציונות הדתית בעבר. "השותפה שלי יהודית קצובר (שתיהן יו"ר התנועה – א"י)הייתה חלק בהתיישבות החדשה בחברון בשנת 1979 כשהממשלה לא מיהרה ליישב את המקום.

 

לדבריה, אחרי שהרב לוינגר ניסה ללא הצלחה להתחיל את ההתיישבות קבוצה של 13 נשים עלתה למשאית באמצע הלילה יחד עם 45 ילדים ונכנסה לחברון והתיישבה בבית הדסה הישן שהיה מלוכלך ומאובק. "הממשלה נלחצה אך מנחם בגין שהיה אז ראש ממשלה היה בטוח שנשים לא יישרדו בבניין המטונף הזה. במשך שנה שלמה הנשים נשארו בתוך המבנה והלחץ הציבורי גבר וגבר... רק אחרי שנה כשנורו שישה בחורי ישיבה ע"י ערבים, בגין אמר שצריך לפתוח את חברון להתיישבות".

 

"המסר הוא שדווקא בנשיות שלנו טמון הכוח... בסופו של דבר כשרוצים לקחת מאמא את הילד שלה היא עושה הכול כדי שזה לא יקרה וזה מה שאנחנו עושים בשביל הארץ שלנו". אך מה מצדיק הקמת ארגון נשים במקום לשלב כוחות עם הגברים?

"קראנו לזה ארגון נשים מכיוון שרצינו להיאבק בסטראוטיפ הזה שמי שנאבק על הארץ היא הקריקטורה של היהודי הישן או ההזוי. אמרנו לעצמנו שאנחנו נקים תנועת נשים של סבתות, אימהות, נשים קרייריסטיות, חילוניות ודתיות מתל אביב ועד ירושלים במטרה לשבור את הסטראוטיפ. במציאות התנועה מונה גברים ונשים כאחד".

 

דוקטור שרה הלמן, ראש המסלול לסוציולוגיה עיונית באוניברסיטת בן גוריון, מחזקת את דבריה של מטר ומסבירה כי האקטיביזם הנשי ציוני תמיד היה קיים. "הציונות הדתית היא שונה בפעילות שלה מהציבור החרדי".  לדבריה, היום יש הרבה השתתפות של נשים, נכון שהיא קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לראות בפמיניזם המערבי או החילוני אבל המחקרים מראים כי נשים משתלבות בתנועות דתיות שהקוד המגדרי שלהן הוא שמרני". הלמן מוסיפה כי "יש במחאה של הנשים הללו משהו מאוד נועז, היא מצד אחד ממשיכה את זו של האימהות והסבתות שלהן אך היא גם שונה ממנה".

ומה קורה כשהופכים מנערת גבעות ל"אמא גבעות"?

נערות הגבעות מתחתנות בגיל צעיר מאוד, לעיתים לפני גיל 17 – במקרה של נערות אלו האקטביזם הנשי משנה מעט מפניו. "היום אני לוקחת איתי את כל המשפחה. בסופו של דבר הבחירה שלי לגדל ולהביא ילדים לא עומדת בסתירה עם הפעילות שלי בעבר", אומרת ג', בת 24 אם לארבעה ילדים מאחד היישובים בגוש עציון.

 

מה שנדמה לעתים כחלק ממרד נעורים, אומרת ג',  "הופך להרבה יותר אמיתי, משהו הרבה יותר מחייב. פעם כשהייתי צעירה היה מדובר בסוג של מצב רוח, היום אני עושה את זה ומחר לא".