ירקות סולניים: מי צריך להפסיק לאכול מהם?
הם עמוסים בויטמינים, מינרלים ואנטיאוקסידנטים, בריאים וחיוניים, ונחשבים כחלק מהתזונה הים תיכונית המומלצת, ואולם בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מוותרים על נוכחותם בצלחת. מדוע?
עגבניות, חצילים, פלפלים וירקות נוספים שמיד נזכיר שייכים לקבוצת הסולניים. על פי הגישה הנטורופתית, הימנעות מהם יכולה למנוע דלקת פרקים או לפחות להקטין את הסבל ממנה. והכל בגלל חומרים אלקלואידים שהם מכילים.
עוד ב-Onlife:
תבלינים, טבק ותרופות
"הסולניים (Nightshades / Solanaceae) הם קבוצה מגוונת של מזונות, צמחים, שיחים ועצים, שכוללת 2,800 זנים שונים", מסבירה הנטורופתית קרן וולקומיר, המתמחה בטיפול טבעי בבעיות במערכת העיכול ומנהלת את האתר טבע-לי.
מתברר שחלק ניכר מהסולניים התפתחו ביבשת אמריקה והגיעו לתודעתם ולשימושם של תושבי אירופה בזכות מסעותיו של קולומבוס בסביבות המאה ה-15.
המזונות המפורסמים ביותר ממשפחת הסולניים הם: תפוחי אדמה, עגבניות, זנים רבים של פלפלים מתוקים וחריפים, חצילים ואפילו בטטות. יש גם תבלינים סולניים, והם: פפריקה, טבסקו ופלפל קאיין. כמו כן, מתברר שגם טבק שייך לסולניים ויש במשפחה הזו גם צמחים שונים שמשמים לתעשיית התרופות.
אלקלואידים: מגינים מפני חרקים
הסולניים מכילים קבוצת חומרים הנקראים אלקלואידים, שהם חומרים שהצמחים מייצרים לשם הגנה מפני חרקים, מסבירה וולקומיר ומוסיפה כי על פי על פי מחקרים שנערכו בבעלי חיים כנראה שהאלקלואידים האלה יכולים להזיק לתפקוד המפרקים, להשפיע לרעה על תפקוד מערכת העצבים והשרירים ועל מערכת העיכול. "לצערי, אין מספיק מחקרים קליניים טובים (על בני אדם) ולכן כל שנותר לנו הוא להסתמך על מחקרי מעבדה ועל בע"ח, בשילוב עם ניסיון קליני רב שנים", היא מוסיפה.
לדבריה, במרבית המקרים כמות האלקלואידים במזונות סולניים נמוכה מאוד ביחס לצמחים סולניים שאינם מיועדים למאכל, כמו טבק, למשל. לכן, ההשערה היא שהמזונות הללו גורמים לבעיות בריאותיות רק למי שרגיש במיוחד לאלקלואידים.
"האלקלואיד שנקרא סולנין חשוד כדומיננטי בגרימת תגובה שדומה למנגנון האוטואימוני. כלומר, שהוא גורם למערכת החיסון "להתבלבל" ולשחרר חומרים שיתקפו את הגוף. החומרים הללו מתיישבים בפרקים וגורמים לדלקת פרקים שיגרונית (ראומטיד ארטריטיס, מחלה שמסומנת באותיות RA) או להחמרה שלה", אומר הנטורופת אופיר פוגל, אך גם הוא מדגיש כי הרגישות הזו חלה רק אצל חלק קטן מהסובלים במחלה.
למי כדאי להימנע מסולניים?
כנטורופתית, וולקומיר להימנע ממזונות סולניים למשך שבועיים או שלושה, כשלב מתוך תוכנית טיפולית שלמה. ההמלצה מיועדת לאנשים שסובלים מבעיות מפרקים כמו אוסטיאוארתריטיס (שהיא מחלה ניוונית של המפרקים), RA או מחלת גאוט (שנקראת גם שיגדון או צינית או פודגרה, ושגורמת לנפיחות וכאבים במפרקים). "אם חשים שהכאבים פחתו ויש הקלה בתחושת הקשיון במפרקים, אפשר להסיק שיש למזונות הסולניים השפעה מסוימת על המחלה. זו גם ההמלצה שלי לאנשים שסובלים ממחלות מעיים דלקתיות, כמו מחלת קרוהן וקוליטיס", היא מסבירה.
היא, אגב, ממליצה על נקיטת זהירות גם לאנשים שנחשבים בריאים, כלומר להימנע מאכילה מוגזמת של סולניים.
"אי אפשר להמליץ בצורה ודאית על כמויות, משום שמידת הרגישות שונה מאדם לאדם, לכן אני מציעה למי שאוכלים ירקות סולניים מדי יום לנסות לאכול מהם פחות מכרגיל. במיוחד לאנשים שמדי פעם מרגישים תחושת קשיון במפרקים, שכפי הנראה קיים אצלם פוטנציאל לרגישות. למשל, לאכול חצי עגבניה ליום, במקום עגבניה שלמה, או לא לאכול מדי יום".
פוגל סבור שאכילה מופחתת של ירקות סולניים חיונית רק לסובלים מ-RA. הוא מדגיש כי אמנם ישנם מעט מאוד מחקרים בנושא, ואולם הגישה הטיפולית הנטורופתית מתבססת בעיקר על הנסיון הקליני של המטפלים בתזונה טבעית. "פעמים רבות אני ממליץ למטופלים שחולים בדלקת מפרקים להפסיק אכילה של מזונות סולניים, והם מדווחים שהכאבים פחתו. כשאני עורך בדיקה נוספת ומבקש מהם לחזור לאכול את הירקות הסולניים, הכאבים חוזרים".
לסובלים ממחלות דלקתיות אחרות, או שקשורות למפרקים אבל אינן דלקתיות, כמו פיברומיאלגיה, פוגל ממליץ דווקא להפחית במזונות שנחשבים אלרגניים, "כמו חלב, ביצים, שומשום וטחינה, גלוטן, סויה ועוד. אמנם גם הסולניים הם בעלי פוטנציאל אלרגני ויכולים לגרום לרגישות, אבל הם נמצאים אצלי בתחתית רשימת המזונות שכדאי להוציא מן התפריט. מנסיוני, סולניים משמעותיים פחות כשמדובר במחלות אלה".
גם וולקומיר מודה, כי אין צורך בהפחתה או הימנעות מסולניים למי שאוכלים מהם מדי יום, אבל לא חשים או לא מכירים בבעית מפרקים כלשהי.
ומה אומרים הרופאים?
כנראה שאכן יש בסולניים חומרים אלקלואידיים, אבל האם הם גורמים נזק? "זה מעולם לא הוכח מחקרית", טוען פרופ' משה טישלר, ריאומטולוג ומנהל מחלקה פנימית במרכז הרפואי אסף הרופא, בצריפין.
"אני מכיר את הטענות של חולי דלקות מפרקים, לפיהם ירקות ממשפחת הסולניים קשורים למחלה. אבל אני לא ממש מבין מה רוצים מהסולניים האומללים", אומר פרופ' טישלר.
"הטענות לפיהן מזונות מסוימים גורמים לדלקות מעולם לא הוכחו מחקרית. אחד החוקרים שבדק את הנושא וכתב סידרה של מאמרים בנוגע לקשר בין מזונות ומחלות, היה ד"ר ריצ'רד פאנוש. הוא טען שייתכן שיש קשר בין אלרגיה לחלב והחמרה של דלקות מפרקים. אבל הוא לא מצא קשר למזונות סולניים".
לגבי פיברומיאלגיה, טוען פרופ' טישלר, שאי אפשר להתייחס למחלה כאל "דלקתית" ולכן היא אינה רלוונטית לנושא. מחלת גאוט, לעומת זאת, דווקא מושפעת ממזון, אבל מדובר בהשפעה שלילית שנגרמת מאכילת בשר ושתיית אלכוהול, בגלל עודף חומציות.
למטופליו ממליץ פרופ' טישלר "לאכול וליהנות", ומבקש ממי שטוענים "אבל אמרו לי שאסור סולניים", להביא בפניו את ההוכחות המחקריות לכך. "אם יש טענה, צריך להוכיח אותה. יש לא מעט מחקרים בלתי תלויים, שאינן ממומנים על ידי חברות התרופות, שבודקים צמחי מרפא, למשל. עד שהנושא לא יוכח מדעית, מבחינתי אין בזה דבר. מחלת דלקת מפרקים שגרונית RA היא מחלה אוטואימונית, ולא יכול להיות שהיא נגרמת בגלל מזון כזה או אחר", הוא מסכם.