חום אינו מחלה, זאת יגיד לכם כל רופא. ועדיין, כשאתם חולים או כשהילדון שלכם בוער כולו, אין אב או אם שלא ימהרו לכבות את השריפה. וכל האמצעים כשרים. מתרופות ועד אמבטיות פושרות.

 

חום הגוף הוא תופעה שמלווה בעיקר מחלות זיהומיות (לא רק), והיא ביטוי לפעילות המערכת החיסונית. תאי הדם הלבנים נלחמים במחוללי המחלות באמצעות הפרשת חומרים שונים, ואלה גורמים לשרשרת של תגובות כמו עליית חום הגוף, כאבי ראש, כאבי שרירים ומפרקים, דופק מואץ, אובדן תיאבון והרגשה כללית רעה. לכן רבים מאמינים, שחום אינו בהכרח דבר רע - ואפשר לראות בו אישור שהמערכת פועלת היטב.

 

האם להוריד חום?

לא מעט רופאים ממליצים שלא לנסות לאזן את העלייה בחום הגוף, משום שמשפרת את פעילות המערכת החיסונית ולכן מקצרת את משך המחלה.

 

בניגוד לדעה הרווחת, מידת החום אינה מעידה בהכרח על חומרת המחלה; זו נקבעת על פי תסמינים כמו שיעול, קשיי נשימה, הקאות, כאבים ועוד. למרות כל זאת, חשוב להדגיש: חום גבוה מאוד עלול לסכן מערכות שונות בגוף ולגרום להתייבשות, לכן צריך לשקול כל מקרה לגופו.

 

כיצד מודדים?

מבוגרים יכולים למדוד חום בעזרת מדחום כספית או מד חום דיגיטלי. אצל ילדים מדידת באמצעות סרטים המונחים על המצח אינם מדויקת, לעומתה זאת מכשיר דיגיטלי למדידה באוזן נחשב אמין ונוח לשימוש. ועדיין, מדידת חום בפי הטבעת (רקטלית) היא האמינה ביותר והמקובלת ביותר, עד לגיל שבו הילד מסוגל להחזיק מדחום בפה. יש לדעת, שהחום הנמדד בפה נמוך בחצי מעלה לערך מהחום הנמדד בפי הטבעת.

 

 מתי להוריד את החום?

כאמור, חום נחוץ למערכת החיסונית ואף מייעל אותה, מומלץ להתחשב בהרגשת החולה אם החולה סובל רצוי לנסות להוריד אותו. אצל ילדי,  אם הילד אוכל ושותה, מצב רוחו טוב והוא ערני וחיוני, אפשר להסתפק בהשגחה. כדאי לעודד אותו לשתות הרבה, כדי למנוע התייבשות בגלל ההזעה המוגברת האופיינית למצבי חום.

 

אבל אם הילד מתלונן על כאבי ראש או כאבי בטן, מרגיש רע, חסר תיאבון ומסרב לשתות, אם הוא חסר מנוחה ועצבני או חלש ומותש - רצוי להוריד את החום.

באילו תרופות אפשר להשתמש?
 

תרופות להורדת חום נחשבות כבטוחות לשימוש ונמכרות ללא מרשם רופא ובצורות נטילה שונות: סירופ, נרות או כדורים לבליעה או למציצה.

 

ישנם שני סוגים עיקריים שמופיעים תחת שמות מסחריים שונים:

פאראצטמול: חומר פעיל מקבוצת משככי הכאב שאינם נרקוטיים. נמצא בתרופות רבות כגון אקמול (Acamol), דקסמול (Dexamol) ועוד. המינון למבוגרים נקבע על האריזה, לפי מספר כדורים. המינון אצל ילדים נקבע על פי משקל הילד ואפשר ליטול את התרופה כל ארבע שעות אם החום עולה שוב. מכל מקום, יש לעיין בעלון התרופה.

 

איבופרופן: חומר פעיל מקבוצת נוגדי הדלקת ללא סטרואידים (NSAID). נמצא בתרופות כגון נורופן (Nurofen), אדקס (Adex), ארטופן (Artofen), אדוויל (Advil) ועוד. המינון למבוגרים , שוב מצויין על האריזה, אצל ילדים נקבע המינון על פי משקל הילד וניתן לקחת אותו פעם בשמונה שעות. שוב, בכל מקרה, יש לעיין בעלון התרופה.

 

נרות סירופ טיפות או כדורים?

אילן שקד, מנהל שיווק וסחר בית מרקחת בסופר-פארם ממליץ  לעקוב אחר טמפרטורת הגוף מדי שעתיים. לגבי טיפול תרופתי: נורופן ואקמול שונים זה מזה בחומר הפעיל שהם מכילים: נורופן בדומה לאדויל, מכיל איבופרופן ואילו אקמול (כמו פארמול) מכיל פראצטמול. מתן איבופרופן הוא כל 6-8 שעות ופראצטמול כל 4-5 שעות.

 

בנוגע לשימוש ניתן למצוא סירופ, נרות או טיפות. היתרון בשימוש בסירופ הוא השליטה במינון לעומת נרות שמגיעים בשלושה ריכוזים מוכנים. יחד עם זאת במקרים בהם עקב הקאה או פליטה לא ניתן לתת את התרופה דרך הפה יש להשתמש בנרות. אפשרות נוספת היא שימוש בפראצטמול בטיפות. 

 

האם יש תרופות תופעות לוואי?
 

אכן כן: פאראצטמול עלול לפגוע בכבד אם הוא ניתן במינון עודף, ואיבופרופן עלול לפגוע בקיבה גם כשהוא ניתן במינון נמוך. לכן לא מומלץ להשתמש בהן ללא ייעוץ רפואי מעל לשלוש יממות.

 

חשוב מאוד להדגיש: מדי שנה מתקבלים דיווחים על מקרי הרעלה כתוצאה ממינון יתר.  לכן חשוב לקרוא את העלון לצרכן לפני מתן התרופה, להתייעץ עם הרופא או רוקח  לגבי המינון ולשמור הרחק מהישג ידם של הקטנטנים. כמו כן, לעולם אין לתת תרופה בחושך או לקחת אותה בחושך, מחשש לטעות במינון או בתרופה.

 

אם התרופה שניתנה אינה משפיעה, או שהחום חוזר ועולה, אין טעם לתת מנה נוספת, עדיף לתת מהתרופה השנייה. אפשר גם לתת מראש מחצית המינון איבופרופן ומחצית המינון פאראצטמול. 

מתי כדאי לפנות לרופא?

• כאשר מדובר בתינוקות בני חודשיים ומטה: כשנמדדת טמפרטורה (רקטלית) מעל 38 מעלות.  
• בני חודשיים ומעלה: כשנמדדת טמפרטורה (רקטלית או בפה) מעל 38.5 מעלות.
• מומלץ לפנות גם כשיש תסמינים כמו הקאות, סימני התייבשות ואובדן הכרה., אצל מבוגרים וילדים.

ומה אומרת הרפואה הסינית?

ברפואה הסינית מתייחסים לסימנים נוספים, מלבד מדידת גובה החום. בהם: פנים אדומים, העדפת משקאות קרים, דופק מהיר, אי–שקט, הזעה מרובה והפרשות גוף בעלות ריח חריף.

 

לילד הנוטה לסימני חום לעתים יציע המטפל הסיני טיפול "להוצאת החום", גם אם במדידת חום יתברר שהחום אינו גבוה. לעתים ייעשה הטיפול בחום דווקא על ידי הגברתו, משום שהמטרה אינה להוריד ישירות את החום אלא לשפר את היעילות של המערכת החיסונית. ואולם, ילד שחום גופו עולה עלול לסבול מקור ולבקש להתכסות בשמיכות צמר או להתלונן על תחושת חום ולבקש ללקק גלידה. כדאי לשים לב לסימנים האלה ולהציע טיפול בהתאם לתחושות הילד, לאופן שבו הילד מתנהג ולמידת חיוניותו.

 

איך מורידים חום בדרכים טבעיות?

  • בעיסוי בגב: מעסים את הגב לאורכו, מהצוואר כלפי מטה, בתנועות הברשה קלות. תינוקות ניתן לצבוט בעדינות לאורך הגב, מלמעלה למטה, במשך כ–5 דקות.
  • בעיסוי באמה: מעסים כשתי דקות בתנועות משיכה באצבע המורה או באגודל מהמרפק עד האצבע הקטנה, בצדה הפנימי של אמת היד. חוזרים על העיסוי מדי שעתיים.
  • באמבטיה: אפשר להוריד את החום ברחצה באמבטיה או במקלחת. אבל שימוש לב: המים צריכים להיות פושרים ונעימים. מים חמים עלולים להגביר את החום, מים קרים מדי יכולים לקרום לצמרמורת ולתחושה לא נעימה.
  • בשמנים  אפשר להשתמש בשמנים "מחממים" או "מקררים" על פי עקרונות הרפואה הסינית: 
  1. בזיליקום (Basil): ממריץ, משכך כאבים, מחטא ונוגד עוויתות.
  2. קמומיל (Chamomile): מרגיע, מחטא ומשכך כאבים.
  3. רוזמרין (Rosemary): ממריץ, מונע גודש, משכך כאבים ומחטא.
  4. ברוש (Cypress): מרגיע, נוגד עוויתות, מכייח, מכווץ ועוצר דימומים.
  5. עץ התה (Tea Tree): מרענן, נוגד חיידקים, פטריות ונגיפים, מחטא ומעורר.
  6. לבנדר (Lavender): מחטא, מונע דלקות ומרגיע. מתאים לשימוש גם בתינוקות עד גיל שישה חודשים.
  7. מליסה (Lemon Balm): נוגד נגיפים, מחטא, ממריץ ומרענן.
  8. ברגמוט (Bergamot): נוגד עוויתות, מרענן ומחטא.
  9. מנתה (Peppermint): מרענן, מחטא, נוגד עוויתות, משכך כאבים, נוגד גודש ומכייח.
  10. איקליפטוס (Eucalyptus): מאזן וממריץ, נוגד דלקות, מחטא ומשכך כאבים.

 

בעיסוי: מערבבים 2-1 טיפות שמן ב–3 כפות שמן נשא, כמו שמן זית או שמן שקדים (ראו עמוד 18). מורחים את התערובת על הגוף ומעסים בתנועות מעגליות.

 

באמבטיה: מטפטפים 8 טיפות לאמבט מים פושרים. ניתן לערבב סוגי שמנים שונים מקבוצת המחממים או מקבוצת המקררים, אך לא מומלץ לערבב את שתי הקבוצות. זהירות, השמנים עלולים לצרוב במגע בעיניים.

 

במריחה: מטפטפים 2-1 טיפות מהשמן על מטלית לחה ומורחים על הגוף.

 

צמחי מרפא:

  • נפית החתול (Catnip): צמח ממשפחת צמחי הנענע והמנתה. הצמח מייזע, מרגיע ומרפה שרירים. 
  • ת?רזה (Linden): צמח המכיל חומרים המרחיבים את כלי הדם ומייזעים. הוא בעל תכונות נוגדות חרדה ומרגיעות. 
  • קמומיל, בבונג (Chamomile): צמח יעיל לטיפול בהפרעות עיכול, להרגעה וגם נגד פרכוסי חום. קמומיל מכיל חומרים נוגדי עוויתות ונוגדי דלקת.

 

בתה: קיימים תיונים מוכנים של קמומיל ומוצרי תינוקות לשתייה שמכילים קמומיל.  השינה.

 

ברטייה (קומפרס): משרים 3 תיונים של קמומיל בכוס מים רותחים או מערבבים 1 כף צמחים יבשים בכוס מים רותחים. טובלים בתמצית בד כותנה, סוחטים קלות ומניחים על המצח או על הבטן של הילד.

 

בחליטה: מערבבים את הצמחים הנ"ל,  עד  כף מכל צמח, וחולטים בכוס מים רותחים. מוסיפים כף מהחליטה לשתייה של הילד, למשל לתה או למיץ תפוחים, 3 פעמים ביום.

 

תכשירים הומיאופתיים:
 

  • אקונייט (Aconite): יש לתת כל שעתיים או שלוש, כדי לגרום להזעה.
  • בלדונה (Belladonna): מומלץ לתת כשהילד חם, פניו אדומים, הוא הוזה ועיניו נוצצות וזגוגיות.

רעיונות למשקאות שאפשר להכין בבית:

משקה "מחמם ומייזע": מכניסים לסיר מקל קינמון (באורך של אצבע) או חצי כפית אבקת קינמון, פרוסת ג'ינג'ר טרי, 3-2 גרגרי הל, 3-2 מסמרי ציפורן מיובש, פרוסת חולינג'ן ו–4 כוסות מים. מרתיחים בסיר וממשיכים לבשל כ–15 דקות על אש קטנה. מערבבים  כוס מהמשקה ב– כוס מים. לגיל שנתיים עד שלוש נותנים כוס משקה ליום; מגיל שלוש עד שש אפשר לתת 1 כוסות ליום; מעל גיל שש - 2 כוסות ליום.

משקאות "מקררים"
• חולטים במשך מספר דקות במים רתוחים כפית של עלים מיובשים או 2 כפיות של עלים טריים של צמחים "מקררים", כמו פסיפלורה, מ?נתה, נענע ותימין. אפשר להשתמש בתבלין אחד או בכולם יחד. מצננים לטמפרטורה שאפשר לשתות. לתינוקות מתחת לגיל שנה אפשר להמתיק בסוכר ולילדים מעל לגיל שנה מומלץ להמתיק בדבש.

• מיץ תפוחים או לימונדה (בתוספת נענע). מומלץ להרבות בשתיית מים עם דבש (מעל לגיל שנה) ולימון, על מנת לספק לגוף סוכרים ומינרלים שאבדו בהזעה.

 

הכתבה מבוססת על ספרם של יאיר מימון ואסנת עופר, המדריך הטבעי לבריאות הילד (הוצאת עם עובד)