נועה יער, בת 49 נשואה ואם לשלושה ילדים, היא אולי מעצבת האופנה המוכרת ביותר בתחום אופנת הילדים. השנה היא פתחה שתי חנויות נוספות במתחם התחנה ובמגדלי YOO בתל אביב, בנוסף לחנות הוותיקה שלה ברשפון ולסטודיו שלה בהרצליה. אבל תחילת הדרך הייתה זוהרת הרבה פחות; הקשיים בלהטוטים בין המשפחה לקריירה מוכיחה כי בזכות מאמץ ואמביציה אפשר להגיע רחוק - וכמובן בעזרת מידה לא מבוטלת של כישרון.

 

עוד ב-onlife:

יער עיצבה והתעסקה בעבודות יד מאז שהיא זוכרת את עצמה "הכול התחיל כשהייתי בערך בת 7 או 8, ישבתי אצל סבתא שלי ופשוט מיינתי כפתורים ולמדתי לרקום ולסרוג. סבתא שלי ואימא שלי ז"ל היו מאוד מבורכות בכישורים האלה וכנראה שנולדתי עם הנטייה לזה.

 

לפני שעשתה חיי במגזר הפרטי – היא הייתה מובילת אופנה בקרב חברותיה. "בגיל 15 הייתי תופרת את בגדי הים לכל החברות שלי, הם היו עשויים מסדינים צבועים ושרוכי נעליים... משהו הניע אותי לאופנה אבל זה לא שידעתי שזה מה שאני אהיה או הבנתי לקראת מה זה הולך".

הפשיטה ספינות כדי להלביש נשים

אביה של יער, רב חובל לשעבר, היה לוקח אותה בחופשים אתו להפלגות ברחבי העולם וגם שם היצירתיות לא הניחה לה. "הייתי לוקחת איתי מכונת תפירה קטנה ופשוט הייתי מחסלת את כל הווילונות של האנייה. הייתי מורידה משם הכול והייתי עושה דברים מדהימים מאבזמים מיוחדים של יאכטות וספינות".

 

עם סיום התיכון יער החלה את לימודיה בשנקר ומיד לאחר מכן טסה, יחד עם בעלה כיום, לניו יורק ועבדה במפעל לבגדי עור בתור מעצבת ומפקחת על הייצור. אולם כאשר בתה הראשונה נולדה היא החליטה שהיא הופכת לאימא במשרה מלאה.

 

כיום יער משתדלת שחייה יהיו מלאי דקורציה, עיצוב והשקעה אולם הדברים לא תמיד היו וורודים כל כך עבורה שכן בתור ילדה היא גדלה יחסית לבד תוך טיפול באחיה הצעיר, שכן אביה הפליג ברחבי העולם ואמה עבדה ברוב שעות היום.

 

אמא לא הייתה שם בשבילי – הבטחתי שלי זה לא יקרה

"מאז שקרן בתי הבכורה נולדה בעצם היה לי ברור שאני אהיה אימא בבית. אני בת לאימא שהייתה מאוד קרייריסטית. היא הייתה מורה לבלט קלאסי והיה לה סטודיו כך שבעצם כל השעות שבהן אני הייתי בבית היא לא הייתה שם. כל החיים שלי הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה, שאני אהיה רק אימא, שאני לא אהיה קרייריסטית. כשהבת הבכורה שלי והבן האמצעי שלי נולדו לא עניין אותי כלום רק דביקי, ארגזי חול, שלטים וממולאים. באותה תקופה החלטתי שהקריירה המופלאה ביותר זה להיות אימא".

 

תקופת האימהות הטוטאלית נמשכה כשש שנים, באותה תקופה גם נולד בנה הצעיר ויער מספרת כי היא נהנתה מכל רגע. במשך השנים יער גם לימדה בשנקר והדבר סיפק לה איזושהי מכסת עשייה. הדבר השתנה כשהיא הגיע לשנות ה-30 של חייה.

"אחרי שאלון נולד משהו בי השתנה, הורמונים, בגרות, בשלות לא יודעת מה והבנתי שזה ממש לא מספיק לי. די אני לא אחזור עוד פעם לארגזי החול ולדביקי ולעשות שלטים וחנוכה וויטראג'ים שבאמת היה בזה קסם מדהים אבל הרגשתי שמשהו בי נשבר". יער מספרת כי "החלטתי לקחת חדר משלי וכך עוד לפני שהקמתי את הסטודיו בעצם מילאתי מחברות שלמות בכמויות מטורפות של עיצובים.

 

"כל הסטודיו נולד בתוך מחברות וכשהגעתי לזה שאני לוקחת מקום בחרתי ברשפון. רשפון הייתה באותה תקופה שממה מוחלטת אבל היה לי ברור שמשהו בשקט של כפר, בלנסוע בשדות הירוקים בבוקר הרבה יותר מתאים לי מאשר להיכנס לתוך עיר".

 

יער מסבירה כי בהתחלה שום דבר עדיין לא היה ברור לה. "לא ידעתי בדיוק לקראת מה אני הולכת, אם אני כן אצליח לפתוח בסוף משהו, אם כן יתאים לי גידול ילדים לצד קריירה. לא רציתי להתחייב למשהו ענק ולכן לקחתי 100 מטר מקסימים בתוך משק במושב". באותה תקופה יער שכרה מטפלת עבור ילדיה ולמעשה הייתה מגיעה כל יום בשעה ארבע הביתה.

 

לעשות הכל לבד

"הבנתי שאני מתמסרת לזה ושאני באמת צריכה לבדוק מה זה אומר בשבילי לעשות את הצעד הזה. יש לי משמעת עצמית מאוד גבוהה, כשאני עושה משהו אני לוקחת את זה מאוד ברצינות ובמשך חצי שנה בעצם הכנתי את המקום הזה, לאט אט לאט לפי מחברות. עיצבתי לבד, הכנתי בעצמי את הרהיטים, יצרתי עולם שלם של אביזרי דקורציה כמו ארגזי צעצועים לילדים, מנורות, מוביילים לחדרים וגם את הקולקציה הראשונה".

 

החנות והעיצובים של יער תפסו מהיום הראשון. "בפתיחה של החנות עשינו מעין מסיבה ותוך שעות ספורות כל הבגדים נמכרו. לא יכולתי למכור אותם כי לא היה לי באותו שלב אפילו דגם אז התחלנו לקחת כתובות מאנשים וכמו בגלריה ייצרנו את הבגדים ושלחנו אותם ללקוחות שקנו אותם באותו יום".

העסק הקטן שיער הקימה בגיל 34 הצריך ממנה המון השקעה ואנרגיה נפשית ופיזית. "בשנים הראשונות הייתי כל הזמן במרוץ היסטרי אחרי הביקוש. באותה תקופה עוד לא היו בגדי ילדים שהתייחסו אליהם ברמת עיצוב כמו לבגדי מבוגרים ולכן הייתה תגובה מאוד חזקה מצד האנשים".

 

על כל עיצוב ועיצוב יער משקיעה שעות רבות "אתה צריך להיות בן אדם עם משמעת עצמית אכזרית ממש. אדם עם כוחות מטורפים, לעבוד ימים ולילות בלי שינה, שבתות וחגים ואני בן אדם שעובד בלי מעצורים... בסך הכול מאוד חשוב לי שכל דבר שיוצא ממני ייצא מושלם. גם אם זה גוזל ממני המון, זה שווה לי את זה."

 

הניהול של יער ספג מהפרפקציוניזם ויער מספרת כי "מהיום הראשון של הסטודיו היה לוגו, אריזות ומיתוג מוחלט למקום. היו כל מיני אביזרים שנתפרו לתוך הבגדים עם הלוגו, היו קטלוגים, רישומים, דברי דפוס והכל היה מאוד מוקפד, מושקע ומעוצב. אני פשוט לא יכולה לעשות משהו סתם, להגיד יאללה ניקח בד נגזור אותו ונשלח אותו הלאה".

 

מבחינה עסקית יער מסבירה כי "היה לי חשוב מאוד לא להביא שקל מהבית. ההשקעה הראשונית של העסק נעשתה בפתיחה שלו ומשם היה ברור לי שאם זה לא רווחי או אם זה לא עומד בזכות עצמו אז אני לא אעשה את זה בתור תחביב או משחק. הצלחתי מהר מאוד להעמיד עסק על הרגליים ולא הייתי זקוקה לתמיכה נוספת".

 

הוספת בגדי נשים הפכה את הסטודיו לרווחי יותר

יער מאמינה בצמיחה איטית: "היה חשוב לי גם לגדול לאט ולא לקחת משקיע ומיד לפתוח ארבעה חנויות עם 20 עובדים. עם השנים כל פעם נוסף עוד אדם לצוות, נוסף עוד קונספט, גדלנו בצורה מסוימת וזה הוכיח את עצמו. בשלבים מאוד מהירים הוספנו גם את בגדי הנשים כי הנשים התלוננו שגם הן רוצות שנעצב להן. כמובן שהייתה לזה השפעה כלכלית גדולה כי זה הפך את הסטודיו לרווחי יותר".

החשיבות של  שמירה על עצמאות מאוד בולטת אצל יער. "אני חושבת שהדבר הזה גדל, בתוך המון עבודה, אין פה קיצורי דרך. בדרך כלל כשמסתכלים על עסקי אופנה קטנים מדובר בעסקים משפחתיים שבהן האישה היא המעצבת והבעל הוא האחראי על החנויות, על הניהול ועל הכספים – לי אין את הפריבילגיה הזו אבל יש לי בעל תומך מאוד שבהחלט משמש לי אוזן קשבת ואף פעם לא נתן לי הרגשה שאני מאכזבת אותו".

 

על הפרק - פתיחת רשת בינלאומית?

הגדילה בשנה האחרונה לא הייתה פתאומית אלא מדובר בסוג של תהליך. "עם הזמן למדתי לחיות ולהתמודד עם זה. פעם היה לי קשה עם זה ולא ידעתי איך להתמודד לבד עם תהליכי הייצור המאוד מסובכים שאני מעבירה ולגדול בד בבד. אני חושבת שפשוט התבגרתי והבנתי שאפשר הלאה ושיש הלאה.

 

יער מספרת שהיא מקבלת כבר שנים הצעות מכל רחבי העולם לפתוח את "סטודיו נועה" בארה"ב, בדרום אפריקה, בבלגיה ובפורטוגל כל פעם סירבה. "כל השנים בלי לחשוב בכלל אמרתי "לא". אמרתי שזה עסק קטן ברשפון, ייחודי ומיוחד, אין אותו יותר, זה מה שיש כמויות קטנות ולא מעניין אותי. האמביציה שלי היא מאוד גדולה אבל היא גדולה בלעשות הכי טוב את מה שאני עושה ולא בלבלוע את העולם. זה כנראה משהו שהשתנה בי קצת. אני עדיין לא פתוחה לרעיון של לפתוח רשת בעולם אבל אני כבר לא אומרת "לא" בהחלטיות כמו פעם".

 

יער הפכה את הסטודיו לסוג של תינוק חדש, היא מספרת כי מדובר באח נוסף לילדיה ובילד נוסף בזוגיות שלה. החשיבה הזו מנהלת אותה גם מול עובדיה.

 

הדאגה לעובדים שומרת על יציבות העסק

"האווירה בסטודיו היא מאוד משפחתית ואנחנו עובדים יחד עם המון אהבה, תשומת לב ואכפתיות שאני מפגינה כלפיהם ואני מקבלת את זה ביג טיים בחזרה. בסופו של דבר העובדים שלי נמצאים איתי כבר 8 ו-10 שנים, אני לא מפטרת בדרך כלל. את המוכרות אני אוהבת אחת אחת ואני בקשר טלפוני איתן כל כמה שעות מאיפה שאני לא אהיה על איך הולך להן, ואיך האווירה בחנות, אם יש להן מוזיקה טובה ואם הן אכלו משהו. מאוד חשוב לי שהנוכחות שלי תורגש בכל מקום, זה נשמע קצת כפייתי אבל זה יוצא בסוף טוב".

לדבריה חשוב להסתכל על במה אדם טוב ומה הכי נכון בשבילו – לפני ההחלטה לאיזו דרך לפנות. אם אתה מוזיקאי אל תפקשש את זה -  לך על זה. אם את מוכשרת בעולם היופי לכי תעשי עם זה משהו, תלמדי להיות קוסמטיקאית ובסוף את יכולה להיות גם רונית רפאל.

 

בינוני זה לא מספיק

"השלב הבא זה להשתדל לא להישאר בבינוניות. יש אנשים שאומרים שפרפקציוניזם זו מילה שלילית ויש בזה משהו אבל לדעתי חשוב לעשות את מה שאתה עושה על הצד הטוב ביותר. תוציאי את המקסימום מעצמך כי בסך הכול לא מתים מחוסר שינה. מאוד חשוב להיות ישרה עם עצמך ועם הלקוחות שלך. אין כמו הכנות, היושר והרצון שלך לעשות טוב לזולת".

 

לפי יער גם הבחירות שאנחנו עושים בטרם עת חשובות. "אני חושבת שלא צריך לוותר על משפחה ולא צריך לוותר על קריירה - אפשר לשלב. השילוב הזה אפשרי אם יש לך את הפרטנר הנכון ולכן חשוב לקחת את זה בחשבון בבחירת בן הזוג. צריך בן זוג שיאפשר לך גדילה, חשיפה והעצמה אישית לצדו".