מחקר שנערך בארה"ב מצא שלמרות כל מה שאנחנו חושבים, דור האינטרנט עושה פחות סקס מדור ההורים שלו. הסופרת אריקה ג'ונג ניסתה לספק לתופעה הסבר משלה ב"ניו יורק טיימס", תוך הבעת אכזבה לא מוסתרת מאובדן ההוללות המינית. הסבר נוסף שם את הדגש על ההתפתחויות בתחום הרפואה ואמצעי המניעה שגררו את השינוי התודעתי המפתיע אצל הנשים.

 

עוד ב- Onlife

 

במאמר ג'ונג טוענת שלאינטרנט יש חלק ניכר בנטייה של נשות הדור הנוכחי להתייחס לסקס בדרך שמרנית יותר: "האינטרנט מציע סקס וירטואלי, ללא אינטימיות, זהות או חשש ממחלות. לא רק שנכשלנו בהשחתת הדור הצעיר של בנותינו, גם סיפקנו להן דרך סטרילית לעשות סקס – במחשב".

 

לדבריה, דור הנשים של היום הוא שמרן, הססן, דוגל במחויבות ומונוגמיות ומעדיף לעשות את הסקס המזדמן והלוהט שלו דרך המחשב, אם בכלל. עוד היא מעלה סברה שלנשות הדור כבר אין צורך בסקס כבעבר.

מה הקשר בין הגיל לשמרנות מינית?

ומה אומרים המספרים? במחקר  שערכה ממשלת ארה"ב בחודש מרץ האחרון ניכרת ירידה באחוז המתבגרות שמקיימות יחסי מין – 72% בגיל 15 עד 24, לעומת 78% בשנים קודמות.

 

ג'ונג טוענת כי כשם שהדור שלהנשא את דגל החירות המינית, "הדור של בתה נושא על דגלו את "האיפוק, השליטה והשמרנות". היא מוסיפה ושואלת במאמרה, "האם זהו משב רוח צפוי של המטוטלת או תשוקה חדשה לסדר בעולם כאוטי מתמיד?". הכוהנת הגדולה של המיניות הנשית גם עונה על השאלה ששאלה. "קצת משניהם. אנחנו היללנו נישואים פתוחים, הבנות שלנו חוזרות להלל את המונוגמיה".

אם זה מותר, זה כבר לא מעניין

לסקסולוגית והמטפלת המינית לי ראובני יש הסבר לתופעה: "בשנות השישים והשבעים, כאשר המציאו את הגלולה, נשים יכלו לעשות סקס מתוך חוויה של חירות ובחירה. הן הרגישו שהן חלוצות, פורצות דרך, מאפשרות לעצמן להנות בדרכים שאמותיהן לא יכלו מעולם".

 

היא מוסיפה כי שסקס הפך להיות בתקופה ההיא דגל פוליטי. האמרה 'נשים אומרות כן לגברים שאומרים לא' (גברים המסרבים לקחת חלק בצבא ארה"ב במלחמת וייטנאם) הפכה לאמרה שגורה, ונשים הרגישו שבגופן ובהוויתן הן מבטאות רוח של חופש, 'עשו אהבה ולא מלחמה' הפכה לתפיסת עולם המאפשרת סקס חופשי, והגלולה כאמור נתנה דרור לביטוי הרגשי.

 

"ברוח הפתיחות והחירות נשים הרגישו בנוח עם התנסויות שונות. הייתה מתירנות וקבלה של גוף משוחרר, מלא, רזה, טבעי - העיקר כזה שנהנה וחוגג את עצמו. בדיוק באותה התקופה, מחקרים הוכיחו שנשים יכולות להגיע לאורגזמה בדיוק כמו גברים וחשות עצבנות במידה והן לא גומרות", היא מסבירה את פרץ השחרור המיני בשנים אלו.

ראובני טוענת כי כל אלה היו התפאורה המושלמת לשחרור חברתי מעכבות דתיות, תרבותיות ונהירה אחרי תענוגות הגוף. "כיום, נשים מבינות כי הן אינן פורצות דרך. המהפכה הפמיניסטית והמהפיכה המינית לא הביאו באמת את השחרור המיוחל, הן קיוו להיכנס לשוק עבודה שוויוני שבו הן משתכרות באופן דומה, שותפות במטלות הבית וכי היכולת שלהן להיות מיניות איננה מבהילה או מאיימת.

 

"המציאות הוכיחה כי גם לגברים וגם לנשים עדיין יש עכבות תרבותיות, חברתיות ומשפחתיות בנוגע למיניות. אישה מינית לא חוגגת את החירות שלה, אלא נכנעת לתכתיבי אופנה ומגזינים המעצבים אותה בתור אובייקט מיני. אישה מינית משלמת מחיר של מוסר כפול הגורם לה להרגיש בושה ואשמה.

 

"האשמה לא תלויה בנשים עצמן", היא מסבירה, "שמרנות טבעית היא ריאקציה מובנית מאליה לכל גל של פרוגרסיביות. אנחנו נעים כל הזמן על רצף של קדימה אחורה, פתיחות ושמרנות".