Onlife העביר לכם את התחושות, התמונות, המצוקות, הקריאות והמחאה ב -Live בלוגינג היישר מצעדת העגלות.


לאלו שלא יכלו להיות שם, אנו מגישים את העדכונים ששלחו ההורים הבלוגרים  שצעדו בשטח:


 


- טלי בריל, אמא לשני ילדים קטנים ומארגנת הצעדה בראשון, היא הראשונה שפתחה צעדה  מחוץ לתל אביב ובעקבותיה קמו צעדות נוספות בכל הארץ.


 


- ענת בן משה, אמא לשלוש בנות צועדת עם בן זוגה במחאה על כך שהיא עובדת ב-3 עבודות ולא מצליחה לגמור את החודש: "כבר אין ממי ללוות, הילדות גדלות והייאוש מתעצם".


 


- אפרת כהן נוימן, אמא לשני ילדים מוחה נגד השתלטות הטייקונים על המדינה וקשרי ההון-שלטון:  "אנחנו קורסים תחת העומס...אני צועדת יחד עם העם שלי, כדי להחזיר לעצמי את המדינה שאני וכולנו זכאיות וזכאים לה".


 


- אלירז זר אביב אמא לילד בן שלוש צועדת במחאה על שהמדינה מונעת ממנה את קצבת הביטוח הלאומי - כיוון שהיא סטודנטית: "במקום שהמדינה תאפשר לחד הוריות לצאת עם תואר אל שוק העבודה - היא מקבעת את הנזקקות של אוכלוסיה זו".


 


22:00 - דברי סיכום:


כולם כבר בבית, הילדים הלכו לישון. עייפות גדולה נפלה על כולם מהחום ומההתרגשות.


 


אפרת כהן נוימן: עולם חדש וטוב אני אבנה לך


צעדנו, אחותי ואני, עם הילדים והשלטים וההמון. היו שם על פי הדיווחים 4,000 משתתפות (מעתה והלאה אשתמש בלשון נקבה אך הכוונה היא לשני המינים ולשלל סוגי המשפחות שקיימות או שלא ושהציפו את השדרה). האווירה היתה מחשמלת, הכוח שלנו כציבור הורגש ואפילו קולות ילדותיים נשמעו שותפים לצעקות כנגד השלטון והמשטר.


בין ההחלטה להשתתף בצעדה לחיפושי החניה התלבטתי רבות אם להגיע, כי אט אט ובעיקר ביומיים האחרונים, החלו להתגבש צעדות גם באזור הדרום ממנו אני באה. יכולתי לצעוד בב"ש או בשדרות ובכל זאת בחרתי בתל אביב.


המשמעות של להיות במרכז העשייה והתקשורת, להוסיף את קולי ודמותי להמון שמצולם ומשפיע היוו גורם ההכרעה. מידור הפריפריה מהתקשורת גרם לי למדר את עצמי מהמאבק שמתרחש בפריפריה. איכשהו, כדי שהמחאה תצבור עוד יותר תאוצה, אנחנו חייבות למצוא דרך להביא את התקשורת אל הפריפריה, להראות את כוחה ומשמעותה של הפריפריה ולזכור תמיד שהמאבק החברתי נועד עבור כולנו. תנאי חיים טובים צריכים להתקיים בכל מקום ? בישוביי ספר, בתל אביב ובערים גדולות, בצפון ובדרום ובכל חבל ארץ. איני דוגלת בהפניית הצעירים אל הפריפריה כפתרון כל עוד הפריפריה אינה מסוגלת להציע עבודה ושכר הולם, תחבורה ומגוון שירותים כפי שמוצע בערים גדולות.


ומילה אחרונה על העגלות עצמן, הסימבול שאיכשהו נכנס לדיון הציבורי: מצעד העגלות היה גדול ומרשים וכלל מגוון עגלות שגם הן זכו לביקורת לא מעטה. על דוחפות עגלות היוקרה שמעתי וקראתי פה ושם ביקורת ומאמרי דעה על הבחירה הצרכנית שלהן. אבל, לפחות ניתן לומר כי שוק העגלות רווי בעגלות ממגוון סוגים ומחירים ומתקיימת בו, לרוב, תחרות של שוק חופשי. הבחירה היכן להשקיע את הכסף הינה אישית. לי לא נותר אלא לברך על כל משתתפת שיצאה אל הצעדה, על ילדיה, משפחתה וסביבתה החברתית, בחום של תל אביב כדי לצעוק צעקה חברתית שהיא נחלת כולנו ? צדק חברתי ומדינת רווחה.


 


אלירז זר אביב: הצעדה הזו הייתה דוגמא מהי אחדות.דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים, ימנים ושמאלנים- כולם יצאו במחאה על המשותף לכולנו- הזכות לגמור את החודש.כשהגענו ל"יד לבנים"- אחת הנשים תפסה יוזמה, אמרה בישירות את המילים שכולנו רצינו לומר, וזכתה לעידוד רב של המשתתפים בצעדה. בסיום הצעדה, הפשוש שלי החליט שהוא נשאר לישון במאהל שהוקם ברחבה, וכעס מאד כשהסברתי לו שהגיע הזמן ללכת הביתה. לוחם אמיתי.כולי תקווה שהמחאה שלנו תישא פרי, ותחסוך ממנו את מאבקי העתיד


 



הילד הזה הוא עני- היה המוטו בצעדת רעננה.



תמונה נוספת מההפגה ברעננה- הגוזלים בהחלט לא עוזבים את הקן. אין להם כסף לקן חדש וגם לא לקן בשכר דירה



טמיר כהן צילם את טלי בריל (בחולצה הצהובה) בארגון בתחילת הצעדה.


 



צילם: טמיר כהן.



צעדה בראשון לציון:השלטים בעצרת אמרו המון. נמאס וחייבים שינוי צילום טמיר כהן.


 



הצעדה בת"א


 


18:30- בלב הצעדה


הבלוגריות בת"א  מספרות על אלפים רבים של הורים הצועדים ביחד עם עגלות וילדים וקוראים בעד כלכלה צודקת יותר: "ביבי הביתה פיפי ולישון" ו"גם הילדים רוצים צדק חברתי".

 


ענת בן משה: "מרגש כאן. אני פוגשת אנשים שהגיעו לכאן בהתארגנות שהתחילה בפייסבוק. פגשתי אנשים שהכרתי רק בפייסבוק, פה הם הפכו להיות ממשיים. בלי שאף אחד מנהל אותם, לכולנו אותה מטרה. הצעדה הזו מוכיחה שאין יותר אחר כך. אין מקום וזמן אחרים, נגמר העניין הזה של "לשבת על הגדר". הגיעו לכאן אלפי אנשים, הכי מעמד הביניים שיש, הכי תל אביבים, כאלו שאמרו עליהם שהם לא יוצאים החוצה, שלא נוח להם לצעוק. אבל אנשים יצאו והפגינו וכל מי שהיה כאן הוא רק מתל אביב, אי אפשר להתעלם יותר.

 

"אנחנו חייבים להוביל שינוי ולממשלה אין ברירה יותר, היא לא יכולה להמשיך ולהתעלם מאיתנו. תקופה ארוכה לא היה נעים לי להגיד כמה קשה לנו, איך בגיל ארבעים אנחנו עובדים ועובדים ומרגישים שלא מצליחים לסיים את החודש. אי הנעימות הזו נגרמה. הבנו שכולם באותה סירה ותחושת הייאוש מקיפה אותנו ושייכת לכולנו."

 

לדברי טלי בריל בראשון "כמעט 500 אנשים הגיעו וזו אחת החוויות המרגשות. סבים וסבתות הגיע בסוף ללחוץ לי את היד ולחבק. הם כאן במקום הילדים שלהם, שנאלצים לעבוד שעות נוספות והם עם הנכדים. זה מדהים כמה כוח יש לנו כהורים וזה מדהים שזה כבר לא רק הורים לילדים אלא גם סבים וסבתות. צעקנו :העם דורש צדק חברתי. הכל היה מרגש אבל לא ירדנו מהמדרכה לכביש ולא זרקנו חיתולים כמו שהציעו כאן. הרעיון היה למחות וזה עבר".

 



הורים צועדים בת"א.


 



הצעדה ברעננה


 


17:30-הצעדה מתחילה


 


ענת בן משה, הילדות ובן הזוג: "הצטרפנו לחבורת הורים לילדים, עם עגלות. המון המון אנשים צועדים בשביל שיהיה עתיד טוב יותר לילדנו".


 


טלי בריל, מארגנת הצעדה בראשון: "מטורף פה. לגמרי מטורף יש מאות הורים. אנחנו צועדים ברוטשילד. אבל במקום שהמשטרה תסייע ותעצור את התנועה, יושב השוטר בניידת במזגן וצועק לנו "תישארו על המדרכה".


אבל התחושה כאן מדהימה. לאנשים אכפת ? והם מוכנים לצאת בחום הגדול שלאוגוסט כדי שיהיה שינוי. יש גם סבים וסבתות  וכמובן המון בלונים צהובים".


 


אלירז זר אביב: "יש יותר מ-100 איש בהפגנה. נאומי המארגנים נופלים על אוזניים כרויות. לכל ההורים והילדים יש בלונים צהובים ביד - סמל המחאה. הקריאות ברקע הן "אנחנו הולכים לעשות שינוי!!!".


 


17:00 - הכנות לצעדה


 


אלירז זר אביב: "אספתי את הילד מהגן ברעננה - ואיזו התרגשות - התברר לי שכל ההורים הולכים ביחד למקום הצעדה. רחוב אחוזה ברעננה - ממש נראה חגיגי ומרגש."


י


אפרת כהן ניומן: "הכנו שלטים מראש וחולצות מודפסות. אנחנו בדרך הגענו מהדרום להפגנה הגדולה בתל אביב ומצטרפים אליה כעת."


 


טלי בריל, בדרכה הביתה ממקום העבודה בתל אביב לראשון לציון. טלי אמורה לנצח את הפקקים, לאסוף שני ילדים מהגן ולהגיע לצעדה.


 


בינתיים הורים רבים העבירו בינהם שירי צעדה ייעודיים (ראו למטה).


 


 



 


 



 


ובינתיים הנה השירים של צעדת העגלות:


 


א' אוהל ב' זה בית  ג' זה גנון יקר  מהי ד'? זוהי דלת שנטרקת למחר ה' המון 
ו-ו' זה ויזה שנשארת בארנק  ז- ח' שתיהן ביחד זהו חוב חודשי ענק 
בני שלוש ובני שנתיים א-ב א-ב  גם הם צועקים בינתיים 
והבעיה בשורש א- א-ב  לא גומרים כאן את החודש א- ב


 


 


 


שקל לשקל נחבר
והנה עוד חוב יוצא
נתגלגל, נתגלגל
נתקל במינוס
ונ ת ע צ ב ן!


 



אפרת כהן נוימן מכינה חולצות לצעדה.


 


 


 



ענת בן משה, הילדות והעגלה.


 


 



אלירז זר אביב רוצה קצבת ביטוח לאומי לחד הוריות לומדות.


 


 


 


עוד ב-Onlife:


 


כשאגדל אני רוצה להיות בעל הון. מחאת ההורים וילדיהם


מחאת הצרכנים - עכשיו השביתה


שלי יחימוביץ' - Yes she can?