לפני כארבע שנים נפלה בליבי ההחלטה לשנות את חוק עקרות הבית - לאחר שפגשתי את רוזה. רוזה עבדה 30 שנה במשטרה, ואז פרשה מטעמי בריאות. כשפגשתי אותה כבר היתה אחרי מספר שנים בהן לא עבדה, בשל מחלתה. כל השנים בהן לא עבדה, לא עלה על דעתה לפנות לביטוח לאומי כדי לממש את זכויותיה לקבלת קצבה.

 

עוד ב-Onlife:

 

כאשר רוזה הגיעה אלי, היה לי ברור שמגיעה לה קצבת נכות כללית. קצבה מלאה שאמורה הייתה להקנות לה סכום חודשי של כ-3,500  שקל. אלא שבביטוח לאומי חשבו אחרת. שם הודיעו לרוזה שהיא נחשבת לעקרת בית.

 

עקרת בית?! רוזה עבדה 30 שנה במשטרה. אך לפי חוק הביטוח הלאומי, כיוון שרוזה הייתה אישה נשואה שלא עבדה כבר ארבע שנים, הרי שמעמדה השתנה והיא נחשבה לעקרת בית. רוזה אכן נמצאה זכאית לקצבה, אך חלקית של כ-1,000 שקל.

 

 

לבנת פורן ונתי קלוגר בצילומים לקמפיין :למי קראת עקרת בית" צילום: ברק פכטר

את הסיפור הזה לא הייתי יכולה לספר לכם אילו במקום רוזה היה מגיע אלי בעלה (שיהיה בריא). כל ההבדל בין רוזה לבעלה הוא שרוזה היא אישה, ואילו בעלה (כמה מפתיע) הוא גבר.

 

בעלה של רוזה לעולם לא יחשב ל"עקר בית", ובכל מקרה בו יפנה לקבל קצבת נכות, תמיד תיבחן יכולתו להשתלב בשוק העבודה, את בעלה של רוזה איש לא ישאל אם הוא יכול לקלף מלפפון, לשים כביסה במכונה ולהציע את המיטה. ואם ימצא זכאי, הרי שיקבל קצבה של 3,500 שקל ולא 1,000  שקל כפי שקיבלה רוזה.

 

חוק לגברים וחוק לנשים

כאשר הבנתי את העיוות הבלתי נסבל הזה בחוק, כאשר הבנתי שבמדינת ישראל 2011 יש חוק אחד לגברים, וחוק אחר לנשים, החלטתי לפעול לשינוי החוק ולתיקון העיוות והעוול שנעשה לנשים שעבדו כל חייהן ושילמו מאות שקלים כל חודש לביטוח לאומי.

 

בארבע השנים שחלפו מאז, פגשתי עוד עשרות נשים שסיפורן זהה לסיפורה של רוזה. גם אירית, שמאחוריה 30 שנות הוראה; גם סופיה שעבדה כמנהלת חשבונות במשך 34 שנים,; רחל, קצינת משטרה עם ותק של 30 שנה ועוד רבות רבות. כולן שילמו לביטוח הלאומי מאות שקלים מדי חודש, כולן חלו, וכולן היו זכאיות רק ל-60% מקצבת הנכות שהיה מקבל גבר באותו מצב, ובהתאם לכך נשללו מהן זכויות נוספות שערכן הכלכלי הוא רב.

 

 

 

לבנת פורן ונתי קריגר בצילומים לקמפיין :למי קראת עקרת בית" צילום: ברק פכטר

 

 

לבנת פורן ונתי קריגר בצילומים לקמפיין :למי קראת עקרת בית" צילום: ברק פכטר

 

המאבק שלנו לתיקון החוק התקדם בארבע השנים האחרונות. יזמנו הצעת חוק, התקיים דיון בוועדה למעמד האישה והצעת החוק הגיעה עד לוועדת השרים לענייני חקיקה. לצערי הרב, השרים בחרו לקבור את הצעת החוק כאשר שלחו אותה לדיון בוועדה שמעולם לא קמה. ומאז החוק תקוע.

 

כנראה שהדבר לא באמת מפריע לאף אחד מהשרים היושבים בוועדה לענייני חקיקה.

 

אני מאחלת לכל אישה עובדת או שאינה עובדת שלא תגיע למצב של תלות בביטוח הלאומי. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות תלוי בקצבת נכות. ואם נראה לכם כרגע שאתם לא תגיעו למצב כזה, אוכל לספר לך שאף אחד לא מאמין שיום אחד הוא יגיע לכך. אבל בדיוק בשביל זה אנחנו משלמים לביטוח לאומי – שיהיה לנו איזה שהוא ביטחון כלכלי בסיסי ליום שחור.  ולצערי, כל עוד החוק נראה כמות שהוא, כל אחת ואחת מאיתנו מאוימת שגם הביטחון הבסיסי הזה, עבורו שילמה במיטב כספה עשרות שנים, אינו בטוח כלל.

 

לכן יזמתי את הקמפיין החדש, אליו נרתמו כל אותן נשים חזקות, מוכשרות ונפלאות. הקריאה המשותפת שלנו פשוטה – צריך לשנות את החוק המגדיר נשים שעבדו כל חייהן כעקרות בית. ואנחנו מבקשות מכן להשתתף במאמץ שלנו עבור כולנו.

 

המאמץ הוא קטן, והמשמעות היא רבה. בימים שכולנו מודעים וחלקנו אף שותפים לדרישה לצדק חברתי,  אני פונה אליכן להצטרף למאבק על מנת להבהיר לחברי הכנסת שהחוק המעוות הזה חייב להשתנות. זכויותיהן של נשים נגזלות מהן באופן שערורייתי, וכדי לשנות את המצב הזה, אנחנו צריכות לפעול ביחד (וטוב יהיה כמובן אם גם הגברים יצטרפו אלינו).

 

בואו חתמו וקראו עוד על החוק.