הישראלית

הדר רצון-רותם - נערה ממש אוצר

 

 

כבר שבוע שאני מסתובבת עמוסה ברשמים מחוויה תרבותית מסעירה שעברתי - המחזמר המקורי "סיגל". ואם מישהו חושב שכאן תגיע התנצלות על העדפותיי המוזיקליות, שיחשוב שנית. אולם גדוש צופים נלהבים עומד מאחוריי ורוקע ברגליים במקצבים יווניים. 

 

בתוך כל הצבעוניות והג'סטות הגדולות מהחיים שמאפיינים מחזות זמר בלטה על הבמה הדר רצון-רותם, המגלמת את הדמות הנשית הראשית במחזה - סיגל.

 

סיגל, בת דמותה של הזמרת עליזה עזיקרי, מצליחה להצטייר בתוך הקאסט המזמר-מרקד-מלהיב בתור דמות שנושאת על כתפיה הצנומות (שהן למעשה כתפיה של רצון-רותם, אישה יפהפייה במידה פטיט) את צער העולם. לא קל להשאיר רושם כזה על הקהל כשאת מוקפת באורות, בלהקה חיה ובקומיקאים כמו רותם אבוהב ושלומי קוריאט. לא קל, אבל הדר רצון-רותם עומדת במשימה בהצלחה.

 

קטנת קומה (מזל שעל הבמה מסכים שמקרינים את דמותה כך שגם יושבי השורות האחרונות יוכלו לראות אותה), בעלת שיער עורב מבריק, קול מרשים ויכולות משחק שכאמור, התבלטו על רקע הרוח העליצה הכללית של המחזה. תזכרו את השם ותשיגו לעצמכם כרטיס להצגה הבאה.

 

 

הדיווה

מדונה - נערה חומרנית בת 53

 

 

לא מזמן עלתה בחוג האנגלית שבו אני משתתפת השאלה הגדולה מכולן: "מי האדם שאיתו היית רוצה להיפגש?" (היא נשאלה באנגלית, כמובן). התשובה שהוצעה בידי אחת המשתתפות הייתה מדונה. והיא גם ידעה לנמק את בחירתה בשלל סיבות מוצדקות, ושכנעה את כולנו שמדובר בבחירה ראויה ביותר.

 

השבוע חוגגת הנבחרת (באנגלית אומרים The Chosen One) יום הולדת, וזו סיבה מצוינת לסקור בקצרה את קורותיה בשנה החולפת:

 

ינואר - מחליפה את קיילי מינוג בטקסט של המחזמר "פריסילה מלכת המדבר" המועלה בברודוויי. כאילו, בכל פעם שהשחקנים אמורים להגיד "קיילי", הם אומרים "מדונה". למה? כי לקהל האמריקאי השם "מדונה" מוכר יותר. כאילו, דהה?

 

פברואר - משיקה סניף חדש של רשת מכוני הכושר שלה, Hard Candy Fitness, בסנקט פטרסבורג, רוסיה.

 

יוני - מתאחדת עם הבויפרנד ברהים זייבט, שממנו נפרדה בחודש הקודם בגלל פערים דתיים (היא קתולית-קבליסטית, הוא מוסלמי). מה שפער של 28 שנה לא עושה, אלוהים עושה.

 

יולי - בת מצווה! מתחילה להקליט את האלבום ה-12 שלה.

 

דצמבר - כן, זה בעתיד. קבלו תחזית: ב-9 בחודש יעלה לאקרנים בארצות הברית סרט הקולנוע "W.E." בבימויה של מדונה ולפי תסריט שכתבה במשותף עם אלק קשישיאן (שביים את "במיטה עם מדונה" מ-1991). הסרט מספר את סיפור אהבתם השערורייתי של מלך בריטניה אדוארד השמיני והגרושה האמריקאית וואליס סימפסון, ולצדו סיפור אהבה בן ימינו.

 

בין לבין היו גם הרבה גיחות למלאווי, המדינה האפריקאית שמדונה אימצה ללבה כבר לפני כמה שנים ושהיא פועלת ללא לאות להעלאת המודעות העולמית לתנאי החיים הירודים השוררים בה. היא גם לא שכחה לדאוג לעסק המשפחתי ? מותג האופנה "Material Girl" שבו היא מאחדת כוחות עם בתה לורדס ולאחרונה היא בת-של נוספת, קלי אוסבורן, שנבחרה לפרזנטורית החדשה של המותג.

עוד שנה עמוסה ומוצלחת. לחיי השנים הבאות!

 

ואם שאלתם את עצמכם מה השיר של מדונה שאני הכי אוהבת, הנה התשובה:

 

 

 

 

האלופה

קייקו פוקודה - אל תתעסקו איתה

 

 

הנה שיא שלא נשבר כל יום: השבוע התבשרו חובבי הג'ודו כי קייקו פוקודה (Keiko Fukuda), ג'ודוקא בת 98, זכתה לחגור למותניה חגורה שחורה דאן 10. וזו, למי שאינו יודע, הדרגה הגבוהה ביותר בג'ודו שאישה הגיעה אליה אי פעם. אני, שפרשתי מקראטה עם קבלת החגורה הכתומה, יכולה בהחלט להעריך את ההישג הזה.

 

פוקודה, אזרחית ארצות הברית, זכתה להימנות עם תלמידיו של קאנו ג'יגורו, ממציא הג'ודו, והיא מלמדת ג'ודו כבר יותר מ-50 שנה וממשיכה בכך גם כיום, כשהיא נעזרת בכיסא גלגלים. קרוביה מסרו כי היא התרגשה מאוד כשנודע לה שהתואר הנכסף יוענק לה. היפנית שלי כבר לא מה שהייתה פעם, אבל בטח יש איזו אמרת שפר בזכותם של מורים צנועים.

 

 

 

הפוליטיקאית

מישל בקמן ? הם מ-פ-ח-ד-י-ם

 

 

 

הנה עוד משהו שלמדתי בחוג האנגלית שלי בשבוע שעבר ? הביטוי "סוס שחור". הכוונה היא לאדם שהיה עד לא מזמן אלמוני ולפתע זינק לעמדה בכירה ומשפיעה. כזו היא מישל בקמן (Michele Bachmann), האישה המובילה של אנשי "מסיבת התה" הרפובליקאים שלאט לאט הופכת לדמות קבועה במדורי ה... למעשה בכל המדורים ? מפוליטיקה ועד רכילות.

 

השבוע פורסמה ב"ניו יורקר" הליברלי סקירה לא מחמיאה על אודותיה. כמקובל בז'אנר, ניסו לתפוס אותה בשקרים קטנים ובחצאי אמיתות. בקמן מרבה לספר לקהל הבוחרים הפוטנציאלי שלה על התקופה שבה הגיעו אבותיה להתיישב באמריקה ועל התלאות שנאלצו לעבור. הסקירה מציגה אי דיוקים היסטוריים בסיפורים שלה. למשל, שאבותיה לא היו המייסדים של הכנסייה הלותרנית הראשונה במדינת איווה, כפי שהיא מספרת, כי כבר הייתה במדינה כנסייה לותרנית.

 

גם ביקורת על ההיסטוריה המודרנית שלה לא חסרה בכתבה ? האם היא בתה המובהקת של מדינת איווה או שמא הושפעה יותר מחייה במדינת מינסוטה? כי היא טוענת שהיא יותר איווה, והתיעוד ההיסטורי טוען שהיא יותר מינסוטה.

עוד לפני העיסוק המרתק הזה מתייחס הכותב, ריאן ליזה, למראה של בקמן ולעובדה שהיא מסתובבת בקמפיין שלה עם מאפרת צמודה.

 

חבל, הייתי בטוחה שבשלב זה (ואחרי שעברנו את שרה פאלין וגרורותיה-בנותיה) תשכיל התקשורת האמריקאית לתקוף את הפוליטיקאיות הימניות בגלל הדעות המסוכנות שלהן ולא בגלל שהן נשים יפות ופטריוטיות. איכשהו נראה לי שזה עובד הפוך על הפוך. אולי במקום להתעסק בהפרכת המשפחתולוגיה של בקמן עדיף לנסות ולחשוף את דעותיה הקיצוניות. אולי, רק אולי, זה קצת יותר רלוונטי כשמדובר בסוסה שחורה שעוד עלולה להשפיע על החיים של כולנו.

 

 

 

הכלה

וונדי איריאפה ? היסטוריה תחת החופה

 

 

 

מזל טוב לזוג הטרי שהגיע השבוע לכותרות בזכות ההישג הראשוני שיש לקוות שישוחזר עוד פעמים רבות: וונדי איריאפה (Wendy Iriepa) הקובנית ובן זוגה איגנסיו אסטרדה באו בברית הנישואין, והיו לזוג הקובני הנשוי כדת וכדין הראשון שבו הכלה היא אישה שעברה לשינוי מין. ולא סתם שינוי מין, אלא כזה שמומן על ידי המדינה.

 

קובה נחשבה במשך שנים רבות למדינה לא גיי פרנדלית, משום שהיא לא הייתה פרנדלית באופן כללי לסגנונות חיים שהתקשורת אוהבת לכנותם "אלטרנטיביים". השינוי בגישה של הממשל כלפי חברי הקהילה הגאה במדינה הגיע ממקור המקורב לשלטונות ? מריאלה קסטרו, בתו של ראול קסטרו ואחייניתו של פידל, המנהלת את המרכז הלאומי לחינוך מיני במדינה ופועלת במרץ להשגת שוויון זכויות לחברי הקהילה הגאה בקובה. מה שמוכיח שגם החיים ה"אלטרנטיביים" פועלים לפי העקרונות ה"ממוסדים".

 

עם טיפה של ויטמין פי או בלי, וונדי איריאפה נכנסה תחת החופה ולתוך דפי ההיסטוריה, ויש לקוות שגם אנחנו פה נזכה לראות חתנים וכלות בכל צבעי הקשת ולא רק בשחור ולבן.