החופש הגדול הוא כידוע זירה אינסופית של התמודדות עם הילדים. אנחנו מנסים לבדר אותם ובמקביל נמצאים איתם זמן ארוך ואינטנסיבי יותר מאשר בימי שגרת בית הספר. 

 

עוד בonlife:

 

המריבות בין הילדים מעלות שאלות מהותיות על טיב ההתייחסות שלנו כהורים ליחסים בינהים. האם להתערב? האם תמיד להתערב? איך להימנע מלתפוס צד ואיך גורמים להם פשוט להפסיק לריב?

 

טיפים והמלצות להתמודדות נכונה ובריאה יותר שיעשו לכם סדר, יעזרו להשכין שלום בית בין הילדים, וכמובן יעזרו להעביר בכיף את שארית החופש ואת ימי הלימודים שאחריו:

1. ריב זה קשר? כדאי לזכור שכשאחים רבים- הם בקשר. לחלקכם זה נשמע מוזר אבל חלק מהמשמעות של להיות בקשר זה לריב. הם רבים ומשלימים, שונאים ואוהבים, צורחים אחד על השני ודקה (או שעה) לאחר מכן מתפוצצים מצחוק ביחד. מריבות בילדות אינן מרמזות על הקשר העתידי בין אחים. לפעמים להפך: אחים שלא רבו מעולם, פעמים רבות אינם בקשר בבגרותם.

 

2. שיגרה זה רע? חופשת קיץ, חום יולי אוגוסט. הלחות, השעמום, השהייה הממושכת בבית, השגרה שהשתנתה - כל אלה ועוד מייצרים פעמים רבות מרחב נוח למריבות. מה עושים? יוצאים מהבית .אין כמו שינוי אוויר (אוויר המזגנים) ואווירה.

 

בריכה, ים, חברים, מפגש עם עוד הורים שחם להם, ארוחת ערב בחוץ על החוף - כל דבר שמאפשר להם, הקטנים , לשחק, לרוץ, להתגושש, להתרוצץ והעיקר לא להיות במתחם סגור שמעלה את הלחץ אצל כולם

 

4. למרות הקושי להתאפק- להשתדל לא להתערב. כשילדים רבים - הם לומדים אודות יחסים. אודות סכסוכים, אודות מאבקי כוח, אודות התנסויות בתגובות שונות והשלכות שונות להתנהגויות שלהם. כשאנחנו מתערבים הם מתרגמים- את מי אנחנו אוהבים יותר, במי אנחנו תמיד מצדדים, על מי אנחנו תמיד מגינים וכך הלאה. נדמה לנו שילד אחד תמיד קורבן של האחר אך אם כך נתייחס למריבה - ננציח את התפקיד ששמנו על הילד.

אם ממש קשה להתאפק- רצוי שההתערבות תהיה סימטרית. לא להשתמש באמירות  מטיפות כמו: "למה אתה תמיד" אלא: "אני רואה שקשה לכם להסתדר עכשיו" ולהפריד כוחות. מומלץ לא לשפוט, לא לצדד, לא לנחם אחד הצדדים ולזנוח את השני. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו תורמים לריחוק  ולקנאה ביניהם.

ומתי כן להתערב?  כשיש חציית גבולות ברורים שלנו. למשל מכות, השפלות או כל גבול אחר שהחלטנו עליו מתוך הכרה שלריב- מותר להם. או כשיש צורך בתיווך מילולי (טרום שפה) או כשצריך את החמלה והבנה שלנו. אך לזכור ששניהם זקוקים לנו (או שלושתם, וכך הלאה(.

 איך לא מתערבים? נושמים עמוק. מבינים שזה הפיך ולא יחרוץ גורלות יחסי האחים בהמשך, יוצאים החוצה להתאוורר, עוצמים עיניים ואומרים "זה יעבור" , זוכרים שהם לא נגדנו...הם בעד עצמם. עם זאת, "לא להתערב" לא אומר לא להיות נוכח. רגשית ופיזית.

5. נסו להוות מודל ליחסים. התבוננו בילדים. הרבה פעמים הם פשוט רבים, כמו שהם למדו מאיתנו המבוגרים.הם לומדים איך לריב, איך לנהל קונפליקטים ואיך להתפייס. למרות שישנם מודלים נוספים גם בגן ובמקומות אחרים, הבית מהווה מודל מרכזי ליחסים. דרך הילדים שלנו, אנחנו יכולים להתבונן במראה ולראות מה אנחנו בוחרים לשנות בתגובות שלנו.

 

6. לסמוך עליהם: גם בגיל הרך, נדמה לנו לפעמים שהם חסרי אונים. אך ברוב המקרים, הם מוצאים את הדרך להסתדר. גם כשנדמה לנו ש"היא תמיד מוותרת לו, שלא תהיה פריאירית!"- כדאי לסמוך עליה שכרגע זו הדרך שהיא מצאה. הם בודקים ומתנסים וכך ילמדו להמשך הדרך.

 

7. חוויות משותפות בין האחים: נסו לייצר חוויות משותפות כמו טיולים, משחקים שכל המשפחה משחקת, פיקניקים- להורים יש השפעה על יחסי האחים בכך שהם יכולים לייצר חוויות משותפות עבורם. כך נבנים להם זיכרונות ילדות משותפים, גם אם מלווים לעיתים במריבות. אין כמו לשבתעם ביחד בבגרות ולהיזכר ב"תרגיל שעשינו בטיול לאבא ואמא"

 

לאתר מכללת ביבילינק