במשך שנים הייתי אישה במצוקה. לא כזו שקוראים עליה בעיתונים. לא סבלתי ממחסור כלכלי, לא נאלצתי להתמודד עם רעב, חולי או אלימות. אבל סבלתי ממצוקה, מצוקה שנובעת מחוסר הבנה איך לחיות את החיים.

 

ההורות והזוגיות היו משימות כמעט בלתי אפשריות עבורי. סבלתי מהחיים בתוך הבית. הייתי עייפה, עצבנית ומתוסכלת.  שיחות "יחסינו לאן?" היו חלק בלתי נפרד משגרת חיי.

 

לילות ארוכים בזבזתי בניסיון לשכנע את שי, שכל מה שצריך לקרות עבורנו כדי שנהיה מאושרים הוא ששי ישתנה. יתחשב בי יותר, יעזור יותר, יבין יותר.  בקיצור: שיהיה דומה לי. השיחות הסתיימו ללא הצלחה; המשכתי להיות עייפה ועצבנית. 

 

יום אחד מישהו זרק לחלל האוויר את המילה "גירושין", והתכוון לכך, ואני הבנתי שהגעתי לתחתית, שמכאן אוכל רק לעלות. הרי אין כל הגיון בלחיות את החיים במעגל הסגור של נישואים לא שמחים, עומס ממשימות היום יום וקריירה מקרטעת.

 

לא רוצה יותר להיות מסכנה

לא אלאה אתכם בפרטים: מאותו יום  הבנתי שאם אני רוצה לצאת מהסבל, אני זו שצריכה להשתנות. הבטחתי לעצמי ? לעולם לא להידרדר שוב למקום הזה של המסכנות. ובחרתי למען עצמי חיים של שמחה. עברו כבר 7 שנים מאז. ימים כאלה וימים אחרים, קלים וקשים, פשוטים ומורכבים, דרך ארוכה עברתי כדי להצליח בהבטחה שלי לעצמי. 

 

אני עדיין מחויבת לעצמי ולאושר שלי. באופן מדהים, ככל שאני יותר קשובה לעצמי, הזוגיות שלי פורחת. ככל שאני יותר מדויקת הילדים שלי בריאים. כן, הקשר ביני לבין האנשים הקרובים אלי משפיע על השמחה והבריאות של כולנו.

 

שנה חדשה בפתח, ריחות הסתיו עומדים באוויר. אני מאד אוהבת סמלים, טקסים וחגיגות. לוקחת לעצמי פסק זמן להתבונן על הדרך - מה עשיתי עד עכשיו ומה עוד אני רוצה להשיג. מה אני מבטיחה לעצמי, לקראת השנה החדשה? החלק הכיפי בהבטחות הוא שאפשר ללכת איתן עד הסוף. אין מגבלות. המגבלות מגיעות בשלב היישום, מתישהו אחרי החגים. 

 

 

 

 

עושה סיכום ביניים

בכל שנה אני עוצרת ובודקת סיכום שכזה. מה היה, על מה כדאי לשמור ועל מה נכון לוותר. כדי לפשט את המבחן עבורי  אני לוקחת לי מילה אחת. בשנה שעברה הסתובבתי עם המילה ? הכרה. המילה הזו לקחה אותי לתוך חווית "מחוברים", לתוך הבנה שהכרה הולכת יד ביד עם חשיפה, פרסום וטוקבקים.

 

פגשתי דרך ההכרה, את ההתנגדות ואת התמיכה. היו כאלה שחיבקו אותי, והיו את אלה שחשפו שיניים. היו רגעים משמחים והיו רגעים כואבים. עכשיו, רגע לפני השנה החדשה, אני בוחרת מילה חדשה, כזו שתפתח לי דלת להזדמנויות חדשות. כזו שתאפשר לי לקבל החלטות מה מתאים ומה לא. המילה הראשונה שעלתה לי לראש היא ? תעוזה. אני בוחרת לקחת אותה איתי.  

 

ועכשיו, קצת פרקטיקה. מה ייחשב הצלחה? התנסויות חדשות שלא חוויתי קודם. מה נדרש ממני למען זה?

 

לוותר על הפחד. זה שמסתתר מאחורי דברים קטנים וגם דברים גדולים, מה שמפחיד אותי לא מאפשר לי להעז.

 

להקשיב. לעצמי, לא לפחד להגיד לעצמי את האמת, גם זו הכואבת המרגיזה, והלא יפה.

 

ללמוד ולהקשיב לאנשים אחרים. כאלה שמהווים עבורי מודל, וגם כאלה שלא.

 

לשמור על הקשרים הקיימים שיש לי. שי, הילדים, שותפים לעסק, לקוחות קיימים. כידוע הרבה יותר נעים ביחד.

 

אבל  איך שומרים על קשרים?

אוכל. תמיד עובד. אם אני מבשלת למען מישהו ומצליחה לקלוע לטעם שלו, הוא מיד שמח. כולם חייבים לאכול. אם כבר אוכלים לפחות שנרוויח מזה קשר. לא סתם "מאסטר שף" הצליחה כל-כך. אוכל הוא מכנה משותף שמדבר לכל האנשים ומקרב את כל הלבבות.

 

מפגשים זוגיים. לא לשיחות על מי לוקח את הילדים לבית הספר, אלא מפגשים של כיף ביחד. 

 

דברים שאני מבטיחה לא לעשות השנה

לא להציק לילדים עם דיבורים, חקירות, שאלות, מיד כשהם חוזרים מבית הספר. רצוי להימנע מכך גם במהלך היום, אם אי אפשר, להתאפק עד שעות הערב.

 

לא להציק לשי שהוא עובד יותר מדי.  במעט זמן שנשאר לנו יחד עדיף לעשות דברים יותר חשובים.

 

לא להתעצבן על הכביש.

 

לא למהר, להספיק עוד ועוד משימות, בסוף אני ממילא לא מספיקה, ורק נכנסת ללחץ.

 

דברים שמבטיחה לעצמי לעשות

 ספורט.

לשתות הרבה מים.

לרקוד.

למחזר בקבוקים ועיתונים. 

לגמור לכתוב את הספר שלי.

לפעמים לא לקיים הבטחות ? חייבת פתח קטן לשמור למקרה שלא אעמוד בצפיות של עצמי.

 

שנה טובה!