החזרתו של גלעד שליט מרגשת אותי בטירוף.

זה דבר כל כך מבורך. כשהודיעו על העסקה, הייתי שמחה בטירוף ושיקשקתי כמו כולם. אני חושבת שזה כל כך מראה לעולם מי אנחנו ומה הערך שלנו לחיים וגם אם זה כואב שאלף טרוריסטים יוצאים החוצה, הם כמו עשב שוטה, את קוצרת אותם וצומחים חדשים, לא על זה ייפול דבר. זה שם אותנו במקום הזה שאנשים יתייחסו אלינו אחרת. זה הדבר הכי טוב שמדינת ישראל עשתה הרבה זמן.

 

אני חיה בלוס אנג'לס כבר 4 שנים, אבל אני הכי אוהבת לגור בארץ.

ישראל היא המקום שבו אני רוצה לחיות. באמת. אני לא סתם אומרת את זה. אין מה לעשות, הלוואי שזה לא היה ככה ולא הייתי צריכה להיות קרועה בין כמה מקומות, אבל אין תחליף למשפחה שלי שנמצאת פה. ישראל יותר מתאימה לאופי שלי - אני גרה על הים, נוסעת על אופניים, מסתובבת עם כפכפי אצבע. תענוג. זה הרבה יותר מתאים לי מאשר להיות סגורה כל היום באוטו ולהתגנדר לאירועים. בגלל זה העדפתי גם להקליט ולהוציא את האלבום שלי בארץ. אני רוצה לגור פה כל  החיים, זה הבסיס שלי.

 

לכל ישראלי שחי בחו"ל יש אחריות כלפי ישראל.

אני לא מרגישה שאני מייצגת את ישראל, אבל בכל פעם שאני פוגשת אדם מפורסם ובעל השפעה  ששואל אותי על ישראל, אני חושבת שמה שאגיד לו יעבור הלאה למקום אחר ואני חושבת שכל ישראלי בחו"ל מייצג את ישראל, אם ירצה או לא ירצה. אם אדבר לא יפה על ישראל, אעשה נזק. אז גם אם רוצים או לא, מייצגים. צריך להגיע לבגרות מסוימת ולקחת אחריות על מה שאומרים. לפעמים כשמתפרסמים בגיל יותר מדי צעיר לא מבינים את הדברים האלה ועושים טעויות, אבל עם הגיל זה בא. 

 

עוד בOnlife:

רות וסטהיימר: "לא האמנתי שבגיל 80 עדיין אדבר על סקס"

איילת זורר: "בהוליווד אין חברים אמיתיים"

מיכל אמדורסקי: "אני לא יודעת למה יצא לי שם של פרובוקטיבית"

אני לא מחשיבה את עצמי כדוגמנית.

נכון שבארץ מכירים אותי יותר כדוגמנית, אני פרזנטורית של חברות מסוימות, אבל אני לא דוגמנית בפועל. אני שחקנית ומוזיקאית שמדגמנת, וככה החיים שלי נראים. כל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה. העיסוק שלי הוא במשחק ובמוזיקה, זה מה שאני עושה ביומיום ורק מדי פעם אני עושה קמפיין. בגלל שהרבה אנשים תופסים אותי כדוגמנית, הם תמיד מופתעים לגלות כמה דברים עשיתי במשחק, ובמיוחד בארה"ב. היו לי תפקידים בסדרות כמו NCIS, CSI ועשיתי גם שלושה סרטים שקיבלו ביקורות מעולות. אבל זו גם אשמתי, כי לא ניסיתי לשים על זה דגש. כשאת עסוקה בדברים שלך ובקריירה שלך, את שוכחת לפעמים את האלמנט הזה של קידום עצמי.

 

אנשים תמיד מופתעים כשהם שומעים אותי שרה.

במיוחד בארץ מרימים גבה, אבל למדתי ליהנות מזה. אנשים כל הזמן מופתעים ולא מתביישים להגיד את זה, אני שומעת הרבה 'בואנה לא האמנתי, זה ממש טוב'. זה קטע -  אמן רגיל עובד ומופיע וכולם מוחאים לו כפיים, אבל אצלי זה מסתיים ב'אני לא מאמין, אני בשוק'.

בהתחלה טענתי שזה לא פייר שבאים עם דעה קדומה, אבל חובת ההוכחה היא עליי ואני נהנית ממנה, אני נהנית להפתיע, זה התחיל להיות חלק מהמוזיקה שלי, לא רק לכתוב שיר ולהקליט ולהופיע, אלא גם להפתיע, זה עוד חלק בהוויה. אני מקבלת את זה באהבה.

 

יש לי אלבום בכורה בדרך.

כבר יצאו שני סינגלים מתוכו, השירים "פריז" ו"דרלינג" וגם קאבר שעשיתי לשיר "grenade" של ברונו מארס. כרגע אני בעיצומן של הקלטות לקראת אלבום EP, שזה מיני אלבום, למרות שיש כבר כל כך הרבה חומרים שאולי בסוף זה יהיה אלבום מלא. זו עבודה אינטנסיבית ואני מאוד מעורבת בהפקה ? כותבת, משכתבת ובמקביל גם מופיעה.

 

 אני מאוד אוהבת לכתוב את השירים שלי, לפעמים אני כותבת אותם לבד ולפעמים עם עוד מישהו. 

רוב השירים הם על אהבה, אבל אחד השירים האהובים עליי עוסק בגילוי עצמי. התלבטתי ארוכות אם להקליט את האלבום בעברית או באנגלית, בסוף החלטתי לשלב את שתי השפות, כי זה הכי אני.  יש דיבור על שיתוף פעולה עם אנריקה איגלסיאס, אותו אני מכירה מאז שהשתתפתי בקליפ שלו לפני ארבע שנים, אבל שום דבר עדיין לא סגור.

ידעתי שברונו מארס יהיה כוכב עוד לפני שהתפרסם.

הופעתי לפניו במועדון בלוס אנג'לס ב-2008 וכששמעתי אותו, ידעתי שהוא עומד להיות כוכב גדול. אמרתי לעצמי שאם זה לא יקרה, אין לי מושג במוזיקה. אני מאוד אוהבת אותו וכשחיפשתי שיר לעשות לו קאבר, גיליתי ש-grenade פמאוד ופולארי בארץ ושמחתי מאוד. עדיין לא שמעתי מה ברונו חושב על הקאבר שלי לשיר שלו, אבל מהניסיון שלי, הדברים האלה מתגלגלים מעצמם.

 

אני מעדיפה שיתרגשו מהמוזיקה שלי, מאשר שיגידו שאני יפה.

עכשיו שהמוזיקה שלי יצאה בישראל, זה משנה גם את התגובות ברחוב וזה כל כך כיף ומעניין ומרגש. עם כל הכבוד לזה שאומרים לי שאני יפה, זה נחמד בדיוק לשנייה וחצי. לא עשיתי שום דבר בשביל זה. אבל כשמישהו אומר לי שהוא אוהב את השירים שלי ואת הקול שלי, זה מחזיק אותי לכל היום. זה כיף גדול. אני מקבלת הודעות בפייסבוק מאנשים שאומרים שנשבר להם הלב מהקאבר שלי לברונו מארס ושריגשתי אותם. אין על התחושה הזו בכל העולם.

יש לי תערוכת צילומים שמסתובבת בכל העולם.

כשלמדתי משחק בניו יורק, התחלתי לצייר ולמכור ציורים שלי בשביל הפרנסה. איזושהי סוכנת ראתה את הציורים שלי והציעה לי לעשות תערוכה ומציורים זה הפך לצילומים. התערוכה די הצליחה והצילומים נמכרים. היא מסתובבת בעולם כבר שש שנים.

 

בימים שיש רוח ואני באולפן, כואבת לי הבטן.

אני גולשת רוח כבר כמה שנים. גיליתי את זה לפני המון שנים כשגרתי בהוואי ובכל פעם בחופשות הייתי שוכרת ציוד, אבל זה לא כמו להיכנס לזה באמת. ואז הכרתי שני גולשים מדהימים, עומרי חצור ואורן מימון, והם הכניסו אותי לדבר הזה ועכשיו הוא חלק בלתי נפרד ממני.

בימים שיש רוח ואני באולפן, כואבת לי הבטן. אני יכולה להתחיל יום הפוך, לצאת לגלוש לשעתיים ואני בנאדם חדש. זה שם את הכל בפרופורציות, יש משהו בים ובשקיעה שגורם להכל להרגיש קטן, שמלמד אותה שהכל לטובה, מחר יום חדש. זה פשוט מאזן אותך.

 

אני לא מפחדת מגיל 30.

בשנה הבאה אחליף קידומת, וזה ממש בסדר מבחינתי. בכל שנה אני מכינה את עצמי לקראת הגיל של השנה הבאה, כדי לא לקבל את זה בבום. למען האמת, אני בגיל 30 כבר מגיל 27.  אחרי שעברתי את 25 מבחינתי פתחתי  דף חדש בחיי. אני חושבת שהיום אני טיפה יותר שקולה, אני לא קופצת על מטוסים כל כך מהר, קצת יותר לוקחת אוויר ואני חושבת שאם יש דבר שעשיתי בהבנה שעברתי את גיל 27 זה המוזיקה, כי ידעתי שאני צריכה לפתח את זה עכשיו. הרגשתי שזה הזמן להיות מי שאני במאה אחוז. פתאום אני מבינה שהזמן חולף ושחשוב לנצל אותו.

השתתפתי בחגיגות היובל של מבצע "הקש בדלת".

אנשי האגודה למלחמה בסרטן פנו לאמנים ומעצבי דעת קהל על מנת שיעצבו דלתות בגודל מיוחד של חברת "רב בריח" שהתנדבה למיזם. השתתפו כל מיני אנשים מגניבים כמו ריטה ועלמה זק. אני עיצבתי דלת שנראית כמו דלת זכוכית עם כדורים פורחים, כמו זיכרון ישן וטוב ועל הדלת כתוב OPEN. כשעיצבתי אותה שאלתי את עצמי איזה מסר חיובי אפשר להעביר לאנשים שחולים במחלות סופניות והדרך היחידה בעיניי היא בגישה חיובית ובאמונה שהכל פתוח אם אתה מחליט איך להסתכל על דברים.

 

 

הייתי רוצה לשתות קפה עם ביל קלינטון.

פגשתי אותו פעם אחת לפני כמה שנים בארוחת ערב שהוזמנתי אליה בלאס ווגאס, והוא פשוט בנאדם מדהים. הוא לוחץ לך את היד, שואל אותך מאיפה את ובלי להתבלבל שולף לך איזה פרט מידע על המקום שממנו הגעת. אני סיפרתי לו למשל שאני מטבריה, אז הוא שאל אותי מיד אם אני יודעת למה אסור לישראל לשאוב יותר מדי מים מהכנרת, ואז התחיל להסביר לי שיש שני סוגים של מים ? כאלה שראויים לשתייה וכאלה שלא ושאם נשאב יותר מדי, שני הסוגים יתערבבו ואז לא יהיו בכלל מים ראויים לשתייה. הייתי בהלם. והוא עשה את אותו הדבר לכל בנאדם אחר שהיה בחדר. אני סקרנית לדעת מה אלמד משיחה ארוכה איתו.