בכלל לא התכוונתי להיות עיתונאית בתחום האופנה.

כשהייתי ילדה חשבתי שאעסוק במשהו יותר פרקטי. רציתי עבודה שתאפשר לי לחיות ולהתפרנס, משהו בתחום העזרה לזולת. היה לי חלום לעבוד במשהו בינלאומי, נניח בארגון סיוע הומניטרי.

 

עוד ב-Onlife:

איך לעשות כסף מבלוג אופנה בינלאומי. ראיון עם יולי זיו

"תשכחו מנקודת הג'י". קפה עם רות וסטהיימר

ורה וונג מציגה: כשהכלה לבשה שחורים

 

התחלתי לכתוב ב"ווג" עוד כשהייתי תלמידה בבית הספר.

למדתי והתחנכתי בצרפת, שם גרתי עם משפחתי. כתלמידה גיליתי שאני מאוד אוהבת לכתוב. כתבתי המון. על כל נושא. יום אחד שמעתי שמחפשים כותבים לווג והחלטתי לנסות. שלחתי קטעים שכתבתי והתקבלתי לעבודה.

 

הייתי צעירה מאוד במקצוע ועשיתי לא מעט טעויות בהתחלה.
אבל האמת? זאת היתה חוויה נפלאה. הבנתי שאני צריכה לתת את המיטב של המיטב שלי ושניתנה לי כאן הזדמנות אדירה. מצד שני, לא קל להתמודד עם זה, אפילו שלפעמים עוזרים לך ואתה לומד מזה הלאה. ובכל זאת, אולי עדיף "להתגלח" על מקום עבודה שהוא לא "ווג".

 

 
היא בת למשפחה יהודית, גדלה והתחנכה בצרפת וכיום מתגוררת בניו יורק. בשיחה לקראת ביקורה בשבוע האופנה חולון היא מספרת על הדרך שעשתה מתחילת דרכה כילדה חובבת כתיבה ועד למעמד המשפיע שלה כיום בתחום עיתונות האופנה. 

הגיל הצעיר שלי לעתים מפריע לי בעבודה.

אני כמעט בת 28 ונראית הרבה יותר צעירה. לפעמים חושבים שאני עדיין תלמידת תיכון. העניין הוא שאני רוצה שייקחו אותי ברצינות, מבחינת המקצוע שלי, הכתיבה שלי, ומה שאני עושה בחיים. לא בא לי ליצור לעצמי דימוי של נערת מסיבות קלילה. לפעמים אני ממש צריכה להתאמץ כדי שייקחו אותי ברצינות. אני יודעת שזה נשמע צדקני אבל זאת האמת.

 

אני לא מקבלת את הגישה שאומרת שאופנה זה שטויות.

אופנה זה לא בגדים, נעליים ואקססוריז. אופנה זה להבין דמות. מגיל צעיר מאוד אני חובבת אופנה. אני רוצה לחקור איך אנשים מתלבשים ומה הסיפור מאחורי הבחירות האופנתיות שלהם. מה הם מנסים לשדר בעזרת הבגדים? ממה הם מושפעים? אופנה היא לא דבר חומרי, היא רעיון. זה משהו שאפשר להנות ממנו, ללמוד עליו.

 

אנשים שמתלבשים בצורה מסוימת רק כדי שצלם יתפוס אותם בעדשה שלו דוחים אותי.

אני מאמינה ב"תתלבש קודם כל עבור עצמך ולא עבור מישהו אחר". בטח שלא עבור צלם. תתלבשו מתוך השראה, או כדי להעניק השראה לאחרים. תחליטו מי הדמות שלכם ותתלבשו בהשראתה. בלי לדפוק חשבון.

 

אני אדם ששומר על הפרטיות שלו ובשנים האחרונות יש הרבה התעניינות במי אני ומה אני לובשת ? מצד צלמי אופנת רחוב, בלוגריות ועוד. זה מחמיא שאכפת ממני, אבל יש בזה המון שיפוטיות לגבי מי אני ומה אני. לא נוח לי עם זה. הייתי רוצה לשלוט בדימוי שאני מייצרת ולכן למשל יש לי אתר שבו אני יכולה להסביר את הדמות שלי.

כדי לפתח סגנון אישי חשוב להיות ממוקדים.

מצד אחד - לא ללכת אחרי כל מה שחדש ומצד שני ? להיות פתוח לניסיונות ודברים חדשים. זה גבול דק מאוד. באופן אישי אני נעה בין שני קצוות אופנתיים: יש את הקצה המינימליסטי והווינטג'י, הסגנון הרך שאהוב עלי מאוד. אל מול הסגנון היותר גראנג'י, בהשפעות הניינטיז, עם צבעי ניאון חזקים. וחוץ מזה אני מאוד אוהבת נעליים. מ-א-ו-ד.

 

כיום, כשכל תחום סיקור האופנה משתנה, אי אפשר להישאר רק בכתיבה עבור מגזינים. צריך ללמוד לעשות עוד דברים.

אני עושה קומבינציה בין גופי מדיה שונים: מנהלת בלוג, כותבת לאתרי אינטרנט וגם כותבת למגזיני פרינט כמו "ווג". זה מאוד תלוי בתוכן. לשמחתי, יש לי את החופש לבחור בין פלטפורמות תוכן שונות ולעבוד עם אנשים שונים. אם יש לי סיפור גדול, אכתוב אותו ל"טי מגזין" או ל"ווג" או ל"טרנד". אבל זה לא אומר שעבור אתר אינטרנט אשקיע פחות, ממש לא.

 

מבחינתי כל יצירה שלי צריכה להיות באיכות הטובה ביותר וברמה הגבוהה ביותר.

זה לא סוד שכתיבה לאינטרנט משתלמת פחות מבחינת שכר ושמשך העבודה קצר ולחוץ, לעומת פרינט ששם עבודת הכתיבה והחקירה קשה יותר. אבל תחום סיקור האופנה משתנה היום. נכנסים הרבה גורמים שלא היו שם פעם: אתרי אינטרנט, בלוגים ומערכות יחסי ציבור משומנות. עוד מוקדם להגיד מי מהם משפיע יותר מאחר. לכולם יש השפעות שונות ואי אפשר למדוד אותן בכלים זהים.

כמובן שלווג יש השפעה מדהימה כי הוא מגזין מאוד מושקע במחשבה ובסבלנות ואי אפשר לקחת את זה ממנו.

זו אמנות שהאינטרנט פשוט לא יכול להחליף. זה לא רק ווג, יש עוד המון מגזינים קטנים יותר שמנסים לתת נקודת מבט ייחודית על אופנה. אני אומרת ? אם אתה עושה את זה בצורה איכותית, שקולה, מושקעת ? אין סיבה שלא תהיה במה לנקודת המבט שלך. בין אם מסכימים איתה או לא.

 

מגזין אופנה שנכנע למפרסמים או ליחצ"נים הוא לא מגזין, הוא קטלוג. מגזין טוב לא תלוי בהכנסות ובפרסומות. נכון שעיתונות היא עסק כלכלי, אבל אפשר לעשות מגזין אופנה טוב ומהימן שישפיע על הקוראים ויעניק להם השראה. נכון שזה לא עומד לבד. צריך שיהיו לו גם אנשי מכירות טובים, אבל יותר מהכל צריך איזון בין השניים.

 

אנשים בתחום האופנה צריכים להיזהר מלהקריב איכות תמורת כסף.

אם נסתכל קדימה, נבין שאנשים מעריכים איכות. אם באתר מסוים יש סיקור מעולה ומהימן של תצוגת אופנה ? אנשים יחזרו אליו בזכות זה. אין שום תחליף לזה. המטרה של סוקרי אופנה היום (ולא משנה אם הם עיתונאים או בלוגרים) היא לשמור על האיכות הכי גבוהה שיש.

 

הדבר החשוב באופנה הוא נקודת המבט.

זה לא רק "מה חדש". זה להכיר את מאחורי הקלעים, את ההשראות של המעצבים, הסיבות שלהם ליצור משהו בצורה מסויימת.  צריך לדעת להעמיק בזה.

אני מחכה כבר להגיע (שוב) לישראל.

אלבר אלבז הוא אחד המעצבים האהובים עלי, ומעניין אותי ללמוד ולהכיר את האופנה הישראלית. בכלל, אני מאוד אוהבת ללמוד. זה החלק האהוב עלי במקצוע הזה: לחקור, לקרוא, להיפגש עם אנשים מעניינים. השאיפה שלי היא תמיד לעסוק במשהו שבו אזכה לפגוש אנשים מעוררי השראה.

 

הייתי רוצה לשתות קפה עם ג'ואן דידיאן.

זו סופרת שאני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה ואת ההשראה שהיא מעניקה לי. לאחרונה היא פירסמה ספר חדש (Blue Nights) שאני כבר משתוקקת לקרוא.

 

סטפאני לקאבה תגיע לישראל במסגרת שבוע האופנה במוזיאון חולון. במהלך הכנס תנהל דיון על תהליכי התפתחות בתחום סיקור האופנה. לפרטים נוספים על שבוע האופנה. להרשמה.