אשתי השניה - שושי

האישה המדהימה הזו, שהיתה החברה הכי טובה שלי, נפטרה אתמול ממחלה קשה. לא סיפרתי לה שאני הולך לדבר עליה כאן כי רציתי לשמח אותה ולעשות לה הפתעה כשתקרא את הכתבה, אבל היא לא הספיקה.

 

שושי הייתה לצדי בתחילת דרכי כמוזיקאי והייתה איתי לכל אורך הדרך. היא אספה מכל מי שהכירה את השקלים האחרונים כדי שאוכל להוציא את הסינגל הראשון שלי, 'שיר פרידה' ותמכה בי ברמות שאי אפשר לתאר בכלל.

 

עוד בOnlife:

דמי מור מוכיחה: אישה מבוגרת היא לא סחורה פחות טובה. דעה

למי חייב רשף לוי את ההצלחה שלו?

דליה מזור: "בתי נפטרה וניצלה מחיים רוויי סבל"

 

כמה שנים אחר כך עזבתי אותה והתאהבתי באישה אחרת. זה אולי נשמע נורמלי, אבל מתי אתה זוכר את אלה שתמכו בך ועזרו לך? רק כשעובר זמן.

 

היא סלחה לי על שעזבתי אותה, כי ידעתי כבר אז לבוא ולהגיד לה שאני אוהב אותה אהבת נפש אבל התאהבתי באישה אחרת. נורא קשה לשמוע את המשפט הזה ולא היה לי קל להגיד אותו, אבל אני רק בנאדם והוכחתי לאורך השנים שאני עומד מאחורי מה שאמרתי. שושי היא אדם מאוד יקר לי, היום היא גם חברה טובה מאוד של אשתי הנוכחית, יפעת. היא בשבילי משהו שלא אשכח לעולם.

אחרי שושי הייתי נשוי לטלי, אשתי השלישית. היום היא מוכרת יותר בגלל "מעושרות" (טלי סיני ריקליס). היינו נשואים תשע או עשר שנים, והיא אם שתי בנותיי. עם האנרגיות שלה, שהן בעיקר חיוביות, היא הביאה לחיים שלנו תמיד שמחה ואנרגיות טובות.

 

הייתה אהבה גדולה ביני ובינה. הכרנו במלון באילת, זו הייתה מערכת מסובכת שהלכה והתפתחה ? הייתי נשוי אז לשושי אבל שנינו חשבנו שנישאר ידידים ולא כך היה. האהבה שם משכה אותנו למקומות רחוקים.

 

על טלי אני יכול רק דברים טובים. היא אישה נהדרת ואמא נפלאה. משולם ריקליס, בעלה הנוכחי, הוא איש יקר ומקסים. אני מאוד אותו ומאוד שמח בחלקם. אני באמת חושב שיש שם אהבה, לא אהבת נעורים, אבל יש שם אהבה שבין אדם לרעהו.

 

יש שם משהו נורא יפה. כשאני יושב איתם ומסתכל מהצד, אין גיפופים וכאלה, אבל יש הערכה הדדית, שניהם מבינים מה כל אחד מהם מביא למערכת היחסים הזו. ב"מעושרות" זה היה מגוחך איך שהיא הציגה את זה שם, אבל זה נעשה כנראה ממבוכה.

 

על "מעושרות" אני יכולה להגיד רק שאני מקווה שבפרקים הבאים יראו את טלי היותר אמיתית. אני חושב שבפרקים הראשונים זה בא ממקום של יחצנות של הערוץ ולהראות דברים הזויים. אני מקווה שזה יילך וישתפר.

אשתי הרביעית - יפעת

היא נכנסה לחיי לפני עשרים שנה, אחרי שהתגרשתי מאשתי השלישית, טלי. לא התאהבתי באישה היפה החושנית, המדליקה שהיא עד היום. התאהבתי באופי שלה, בצניעות שלה.

 

הפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה ב-88', במופע 'נדודי שינה' של שלמה גרוניך. היא הייתה זמרת הליווי שלו. יצאתי מהערב הזה מרותק מהעוצמות שלה כזמרת. היא יפה אז גם הסתכלתי, אבל הייתי נשוי וזה לא היה בתוכניות.

 

אבל כנראה שמישהו מלמעלה כיוון את זה אחרת. היא נסעה לאמריקה ושנתיים אחר כך התחלתי סיבוב הופעות בארה"ב והקלטתי שיר עם פול אנקה. הייתי בלוס אנג'לס והייתי צריך זמרת שתחזק את הפזמונים ומישהו סיפר לי שהיא שם. יד הגורל, התקשרתי, נפגשנו לגבי השיר ומשהו ניצת והיינו ידידים המון חודשים.

 

נדהמתי מהיכולת שלה לנהל שיחה שלמה בעברית, בלי לערבב את השפה האנגלית, למרות שהיא חיה שם ארבע שנים כבר. הטוהר הזה שלה, שהבהיר לי שהיא נשארה בנפשה מפרדסיה.

 

הילדה הזו, שצעירה ממני בעשרים שנה, לקחה על עצמה גבר שגם מבוגר ממנה, שהיה נשוי כבר שלוש פעמים עם ארבעה ילדים, כשהיה ברור לה שההורים שלה יתנגדו. כל זה היה קל ונעים כשהיינו בארה"ב, אבל כשהגענו לארץ אני זוכר שעמדתי מהצד ורציתי לראות איך היא מתמודדת עם זה.

 

הילדה הזו לקחה את הקרעים שאני יצרתי, את הנשים שעזבתי ואת הילדים וקיבצה את כל הקבוצה הזו למשפחה אחת אוהבת. היום אנחנו יושבים כולנו יחד בבית קפה, והכל בזכותה.

 

היא לא עשתה את מתוך איזה אינטרס. היא הביאה לחיי ילד קטן ואור שלא הייתי רוצה שיכבה לעולם. ברגעים הכי קשים היא תמכה בי, גם כשנפרדנו לשנתיים. אנחנו יחד כבר כמעט עשרים שנה. עברנו תלאות ואני תמיד מסתכל עליה כשהיא ישנה ומודה לשם ששלח לי מתנה כזו.

גולדה מאיר

גדלתי בבית שבו הוריי הצביעו לבן-גוריון עד יום מותם, גם כשבן גוריון נפטר. בבית היה שמאל ברור, לא היה בכלל מקום להתווכח. והדוגמה תמיד הייתה גולדה.

 

כנער וחייל, היה משהו באישה החזקה הזו, בעוצמה הזו שלה, מצד אחד, ובחמלה מהצד השני. אני זוכר את העיניים החמות שלה, ההחלטות שלה, שהיו כמעט כולן נבונות.

 

היא הייתה אישה-גבר כזו. מנהיגה אמיתית, ואני לא זוכר כזו מאז. היו לה גם שגיאות כמובן, אבל האישה הזו הייתה בשבילי תמיד מופת לאיך פוליטיקה צריכה להתנהל, באופן עקרוני. ולמרות שהיום עברתי בכלל לצד הימני, עדיין גולדה נשארה בשבילי כסולם מוצק.

אמא שלי, סלה

אמא היא באמת האישה שהשפיעה עליי יותר מכולן. היא כל היסודות שלי כאדם טוב.היא נפטרה יום אחד לפני עשור וזה היה אחד הימים העצובים ביותר בחיי. עד היום אני מתגעגע אליה נואשות.

 

אמא שלי הגיעה לארץ ב-48' כניצולת שואה. היא ואבא שלי ז"ל הגיעו לעתלית וקיבלו תפוז ומיטה מתקפלת. הם היו מאושרים מזה, אגב. משם הם עברו לכל מיני מעברות, אבל הם לא היו העולים החדשים שמקטרים. הם תמיד השוו הכל לשואה אז כל דבר היה בסדר מבחינתם.

 

נולדתי ב-49', עם אח תאום שנפטר בלידה. בשביל הורים ניצולי שואה, אפשר רק לדמיין מה קורה לשני כשהאחד מת. גרנו בדירת חדר, בית ארוך כזה כמו רכבת ששיכנו שם עולים. גדלתי וכל הזמן הייתי תחת השגחה, לפעמים מוקצנת. אמא הייתה מגוננת עליי עד לרמה שלא היתה דקה של חוסר השגחה.

 

כשהלכתי לבית הספר היא עוד לא התרגלה לשפה ולא ידעה לקרוא עברית, אבל היא הייתה בודקת אם כתב היד שלי יפה ואם הוא לא היה נראה לה, היא הייתה קורעת לי המחברות. בזכותה כתב היד שלי משגע. בזכותה אני גם אדם צנוע ואדם ריחני. היא אמרה לי פעם, 'בשקל האחרון קנה דאודורנט'.

 

היא לא הייתה קלה בגלל הסבל שהיא עברה בשואה ו-13 האחים שמתו לה. היא חייה באבל כל השנים. אבל קיבלתי ממנה כל כך הרבה ביטחון, כל כך הרבה חמלה, כל כך הרבה הבנה שכשהתבגרתי היא הייתה החברה הכי טובה שלי. הייתי משתף אותה בכל הדברים הכי אינטימיים. לפעמים היא הייתה אומרת לי 'אל תשכח, אני עדיין אמא שלך'.

אריק סיני יופיע בתיאטרון גשר ביפו ב- 18.11.11 ובמועדון זאפה בהרצליה ב23.11.11 .